בניגוד ל "קצינים מטורפים " אני רוצה לכתוב הפעם על קצינים עם רגישות חברתית .כזה היה גבי אופיר [ אוקרט] שהיה מ"מ שלי בטירונות . אני מדבר על מחזור נובמבר 69' שהיה מחזור מעורב של בוגרי תיכונים , קיבוצניקים ויוצאי עיירות פיתוח שחלקן רק יצאו משלב המעברות . גבי עלה לארץ בתחילת שנות ה 60 לעיירה שלומי משם הלך לכפר הנוער הדתי ומשם לצנחנים . הוא סיים קורס מכי"ם והלך בזימון ישיר לקורס קצינים ומשם אלינו , כשאנחנו מהווים את החיילים הראשונים שהוא הדריך . היה לו מבטא מרוקאי כבד שנשאר לו עד היום . שכחתי לכתוב בהתחלה שמדובר בגולני , מההתחלה הוא התייחס יפה לחיילים הבעיתיים משכונות המצוקה , עודד אותם ודחף אותם כל הדרך הקשה כדי שלא ינשרו .מספיק שאחד מהם עשה איזה ביצוע טוב בתרגיל הוא זכה לחופשה בזמן שכולם נשארו שבת . גבי הסביר לנו שזו דרכו לעודד אותם . המ"פ היה חידו ז"ל שגם הוא היה מפקד שש אלי קרב אבל אדם עם לב רחב שאהב את החיילים , שמעתי על חידו בהמשך שהיה מג"ד בחטיבה נהג להסתובב ללא דרגות והתנהג כאחרון החיילים .

אורי אזולאי ז"ל בן קריית שמונה, שירותו הצבאי עבר ביחידות כמו סיירת מטכ"ל, שמשון (המסתערבים), וצנחנים. נפל בשנת 1996 כשיצא עם פלוגתו למארב סמוך לעיירה עיישיה בדרום לבנון. ידוע שאורי היה מפקד מאוד רגיש וקשוב, במקרים מסויימים הרחק מעבר להגדרות ודרישות התפקיד. זכורים לי סיפורים כמו חלוקת אוכל לבתי משפחות חיילים נזקקים (שנים לפני שהפכו לנורמה), או רכישת גליל ענק של בד קורדורה לאמלחיית הפלוגה אותה מימן מכיסו הפרטי, או משכורות שלמות שתרם למימון הקמת מועדון לחיילים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד אורי אזולאי ז"ל בן קריית שמונה, שירותו הצבאי עבר ביחידות כמו סיירת מטכ"ל, שמשון (המסתערבים), וצנחנים. נפל בשנת 1996 כשיצא עם פלוגתו למארב סמוך לעיירה עיישיה בדרום לבנון. ידוע שאורי היה מפקד מאוד רגיש וקשוב, במקרים מסויימים הרחק מעבר להגדרות ודרישות התפקיד. זכורים לי סיפורים כמו חלוקת אוכל לבתי משפחות חיילים נזקקים (שנים לפני שהפכו לנורמה), או רכישת גליל ענק של בד קורדורה לאמלחיית הפלוגה אותה מימן מכיסו הפרטי, או משכורות שלמות שתרם למימון הקמת מועדון לחיילים.

כמה דוגמאות לגבי אורי:
במקרה אחד, נסע לביקור נפקדים של חייל מהפלוגה שלו (למיטב זכרוני בנתיבות). התברר לו שהבחור ברח כדי לעבוד ולספק למשפחתו כסף לקראת פסח. אורי הוציא מכיסו 500 ש"ח, שם על השולחן ולקח את הבחור חזרה לפלוגה.
דוגמה אחרת לגישה שלו, ביקרתי אותו יום אחד כשהיה עם פלוגתו בשכם, והוא לקח אותי לסיור בגזרה עם החפ"ק שלו. במהלך הסיור איתרנו רכב חשוד, וכשירדנו לבדוק התברר שמדובר בשני פלסטינים שנתקעו בלי דלק. אור יהציע להם עזרה, וכשהתברר שאין לנו שום צינור באמצעותו נוכל לשאוב דלק מהג'יפ, הקפיץ אחד מהם לתוך שכם. לא אשכח את תגובת האיש לפני שירד מהג'יפ: "אני מרצה באוניברסיטת א-נג'אח, ומחר אני הולך לספר לכל הסטודנטים שלי על הטוב שעשיתם.". בהמשך אורי הסביר לי שתפקידו לספק שירות, והשירות הזה הוא בטחון, לכולם- יהודים וערבים. מי שיתעסק עם הכוח שלו יחטוף, אבל כל אחד אחר צריך לקבל את השירות.

I think, therefore I am. I think

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

היית עם אבא שלי בטירונות !!!
גם אבי התגייס לגולני בנוב' 69 והמ"מ שלו היה גבי אופיר.
אחרי 3 חודשים אבי עבר להמשך המסלול של הסיירת.

לעולם אשא דגלך בגאווה

דומני שהוא היה באזרחות מהנדס ברפא"ל.
יום אחד קיבלתי,וכמוני כל החיילים בגדוד, מכתב מימנו ובו סופר כי אחד הלוחמים בגדוד (ללא ציון שם או הפלוגה) ניקלע למצוקה אישית קשה וכי החיילים מתבקשים לתרום למענו, כל אחד בהתאם ליכולתו ורצונו. והכל בפיקוח רואה חשבון מהפלוגה שלי. ואכן, בשירות המילואים שבא בהמשך דווח לנו שנאסף סכום יפה מאוד שהיה לעזר רב.

אגב גבי אוקרט (אופיר). כאשר היה אוקרט טירון בצנחנים בפלוגה בגדוד 202 נקרעו לו הנעליים במסע בטירונות. המ"מ שלו (קיבוצניק קשוח מקיבוץ יפעת) נתן לו את נעליו וצעד את שארית המסע (כמה ק"מ טובים) והמשיך את המסע יחף. הוא כנראה למד מזה משהו.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)

כשגבי היה אלוף , אחי קיבל אצלו דרגת סגן אלוף כאיש מילואים . רציתי להכנס ללשכה שלו וקצת "לקשקש " איתו על אותה תקופה אבל לא נתנו לי .

ומנסיוני אני יכול לציין מג"ד במילואים, שבימים של מילואים שבאו בזמן משבר (גירושין) טרח למעני מעל ומעבר להקל עלי בתקופה לא קלה.
ובתקופה אחרת, בה הייתי מובטל, טרחו מג"ד וסמג"ד לסייע לי למצוא עבודה, ולתקופת ביניים דאג המג"ד שאעשה ימי מילואים נוספים בחטיבה (עבודה אמיתית, לא פיקציה!).