10-09-2011, 21:42
|
|
|
חבר מתאריך: 10.09.11
הודעות: 1
|
|
מאדם שלעולם לא כותב דברים כאלה - אני הרוס לגמרי..
היי, אני בן 25 ואני לעולם לעולם לא מדבר על רגשות שלי כמעט או רושם פה.
אבל עכשיו אני הרוס לגמרי ולא יודע למי לפנות..
איך לעזאזל אין איזה קו תמיכה כזה או משהו?? חיפשתי בגוגל ולא מצאתי כלום.
רק רציתי לדבר עם מישהו זר שלא מכיר אותי שידע להגיד לי שיהיה בסדר ואולי מה לעשות בהמשך.
כל החיים שלי הייתי ממש סיפור הצלחה , באמת!
תמיד מצפים ממני לדברים גדולים ובכל דבר שעשיתי הצטיינתי כולל תיכון שירות צבאי ועבודות אחרי.
אבל עכשיו אני תקוע.
הכל בא אלי עכשיו, אחרי שאני וחברה שלי שכרנו דירה לפני 4 חודשים וגרים ביחד מאז,
אני והיא אגב כבר 4 שנים יחד!
הייתה לנו ממש התפרצות והבנתי שאני והיא לא יכולים לחיות ביחד.
אני ממש אוהב אותה אבל לא מסתדרים כל דבר קטן שהיא עושה לא במקום אני יכול להתעצבן מזה והיא כל הזמן יש לי הרגשה שהיא עצבנית.
היא חוזרת מהעבודה עצבנית ומוציאה עלי.
בקיצור די נפרדנו ועזבתי את הדירה..אני סוג של הומלס עכשיו.
לא יודע מה לעשות לאן ללכת מה יהיה.
אני צעיר אבל מרגיש שאני נכשל בחיים..
עוד לא התחלתי ללמוד כלל בקושי יש לי 20 אלף בבנק ועבודה שאני לא מרוויח בה כזה הרבה עכשיו(עשיתי שינוי קריירה) .
אני יוזם המון דברים ועסקים קטנים ונכשל, אבל ממשיך לנסות כי אני האלוף במשפט "ההתמדה תנצח"
אבל זהו, אני מתחיל לוותר על עצמי והכל.
איזה מן חיים אלה, אני חי כל כך קצת ויכול למות מחר למה אני לא נהנה מהקצת זמן שיש לי להנות בעולם כמו אחרים??
האם המחשבה של לקחת הכל לקנות כרטיס וללכת למקום אחר להתחיל מחדש ולהנות מציאותית??
היא מפחידה אותי מאד מאד.
תמיד חשבתי על עצמי כספונטני אבל אני פחדן, כל הזמן ושב רגע - אבל אני אוהב אותה מה נוותר על הכל? ומה יהיה עם לימודים מה לא אלמד? או - מהיכן ארוויח כסף ואיפה אחיה בחול?
תאמינו או לא אני נשמע כזה לוזר אבל בעיני אחרים אני מצטייר כל כך שונה וכמו מנצח , ונמאס לי גם שאני תמיד מנסה להראות לאחרים ולגרום לכולם גאווה חוץ מלעצמי, אבל אני לא מסוגל לשלוט בזה!
אני מקנא באנשים שחיים את היום נהנים ולא דואגים, או אנשים שדואגים אבל באמת מצליחים בחייהם.
אני תקוע באמצע, כסא נטוש..
ואין לי עם מי לדבר.. אין חבר אחד אמיתי בכל הארץ הזאת שאני סומך עליו.
יש לי הרבה מכרים אבל כבר לא יודע אם אפשר להגדירם כחברים - כל אחד בא אלי רק שצריך ממני משהו.
אני מבולבל, בבקשה - עצות.
אשמח מאנשים בוגרים (40-50) שהרגישו באותו מצב בחיי והתגברו עליו.
|