
02-11-2011, 06:49
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 01.08.05
הודעות: 12,681
|
|
|
אתה התחלת....
שני פרסים הולכים ברחוב, לפתע שם לב האחד שחברו גורר רגל. הוא מסתכל ורואה שסוליית הסנדל שלו קרועה. שואל אותו: "למה אתה הולך ככה, כנס לחנות וקנה לך סנדלים".
משיב החבר: "אין לי כסף!".
"אז למה לא אמרת?", ממהר הראשון, מוציא מהתיק חבילה ענקית של שטרות 200 שקל קשורה בגומיה, מראה לחברו ואומר: "הנה, זה בטח יעזור לך".
החבר מחייך באושר, לא מאמין למראה עיניו, בזמן שהפרסי מסיר את הגומיה מהשטרות ומגיש לו: "קח את הגומי, קשור את הסנדל, בשביל מה יש חברים"...
_____________________________________
"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)
אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם
לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה
אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו
|