ב 11 למרץ 1980 עמדו חבורת לוחמים מסיירת מטכ"ל והשייטת על גדת הירדן לביצוע אימון משותף בו היו אמורים אנשי השייטת להעביר את לוחמי הסיירת היה לילה חשוך זרימת המים היתה חזקה וכמה נסיונות של השייטת כשלו . דיין שהיה מפקד סיירת מטכ"ל הורה ללוחמיו להתעקש אבל על אף סירוב של אנשי השייטת לבצע את המשימה . התנדב לוחם צעיר איש השייטת רס"ל יוחאי פרייס לקפוץ למים . בניסיונו זה נהרג
לאחר הארוע הטרגי היה נסיון של קצינים בכירים באמ"ן להדיח את עוזי דיין מהפיקוד אבל בסופו של דבר דיין נשאר לפקד על הסיירת עד תום כהונתו (אולי פחדו מדודו משה דיין) ולענייננו אז כך זוכה פרס ספיר שהוענק ע"י מפעל הפיס שבראשו עומד "עוזי דיין" הוא "חגי ליניק" שהיה שותפו לחדר של "יוחאי פרייס" ז"ל . חגי לקח את הארוע קשה מאוד ואפילו בספרו הראשון גבור הספר שמו יוחאי ולא בכדי . חגי גם לא חסך את שבטו מדיין ואמר לו כמה פעמים בהזכרה של זהר אחיו (זהר ליניק לוחם סיירת מטכ"ל נהרג בתאונת אימונים בשנת 68 היה חברו של עוזי דיין) מה הוא חושב עליו . אז הנה כנראה ש 150.000 יעשו את הסולחה
אני מאוד רוצה להאמין שלא כך המקרה .

(עוזי דיין יו"ר מפעל הפיס שהעניק את הפרס)

החכמים הוגים את הרעיונות החדשים, והטיפשים מפיצים אותם ה. ה.

אני מצטער אבל התיאוריה הזו נראית לי מגוחכת. בעיקר משום שלא האלוף במיל' דיין היה זה שקבע למי יוענק הפרס, אבל גם מסיבות אחרות. מי שהתעקש להשאיר את דיין בפיקוד על היחידה לא היה דודו (והוא אגב נחשב למפקד לא רע בה בזמנו, ואת זה אני יודע משיחה עם מי שהיה רופא היחידה בתקופתו וגם בעת התאונה שבה מת פרייס ז"ל) היה ראש אמ"ן יהושע שגיא, והוא עשה זאת ללא קשר למשה דיין.
כפי שמפורט כאן בכתבה ובספר של זונדר "סיירת מטכ"ל"
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/216/756.html

באופן אישי אני מעריך (וזה ניחוש מושכל ולא ידיעה) כי תאונת אימונים עליה כתב ליניק בספר "מספר מוות" מבוססת על מותו של סרן עודד אליאס ז"ל.
http://www.atalef.com/node/245
יתכן כמון שאני טועה.

האלוף עוזי דיין עצמו ,אגב, נחשב ללוחם ומפקד מוביל ביחידה לא בגלל ייחוסו אלא בשל יכולותיו (גם זה כתוב בספר). הנה למשל מאמר פרי עטו על חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים
http://www.israelhayom.co.il/site/n...cle.php?id=8142
"עברתי דרך היחידה, קיבלתי פלוגה חדשה, הצטיידנו בהתאם למשימות ועלינו לרמת הגולן. שם חיכה לנו אל"מ אורי שמחוני עם פקודות משימה להשמדת סוללות ארטילריה בעומק המערך הסורי. הפשיטות חייבו חציית שדות מוקשים, ניווט מדויק דרך מערך סורי צפוף ומשתנה, התגנבות שקטה ליעד, השמדה מהירה וחזרה בשלום בתוך המערך הסורי העצבני בעקבות התקיפה. בקיצור, מה שידענו לעשות הכי טוב. אחרי שאתה מסתנן דרך המולת הקרב של הקו הראשון אתה פוגש את השקט והביטחון שבעורף האויב. בלילה הראשון לא מצאנו את הסוללה, שכנראה דילגה, וחזרנו עייפים ומתוסכלים. בלילה הבא הגענו בשקט עד הסוללה שבתזמון מצוין (לנו) פתחה באש תותחים, מה שאיפשר להגיע עד החיילים הסורים, שעד היום לא יודעים מהיכן בא להם מותם."

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

אבל כאחד שדווקא מאוד מעריך אותו . וראיתי אותו פועל מקרוב . ( לא בשדה הקרב) אני חושב שיש טעם לפגם שהוא מעניק לו את הפרס , עם כל ההסטוריה וכו׳ , קראתי את הספרים שחגי כותב אני אוהב לקרוא אותם , בכל מקרה פחדו מהדוד זה קוריוז כי באותה שנה אם אני לא טועה משה דיין כבר היה גמור או שלא היה בכלל , בכל מקרה למי שמעוניין ללמוד עוד על הפרשה . יש ראיון של משה זונדר עם חגי ליניק מלפני כמה שנים שם אפשר ללמוד עוד על הפרשה . אבל אני עדיין מדגיש שהיה דם רע מאוד בין חגי ליניק לעוזי דיין . יאללה לילה טוב בוקר טוב *

החכמים הוגים את הרעיונות החדשים, והטיפשים מפיצים אותם ה. ה.

אני מרש לעצמי להרחיב על חגי ומשפחתו משום שהיכרתי אותם .
הם היו שישה אחים ביהוד הקטנה של פעם . הבכור זוהר , ילד יפה , עזב בגיל צעיר והיה ילד חוץ בקיבוץ יקום ,
הוא התגיס לסיירת מטכ"ל בתקופה שהיא היתה מאוד סודית ושמה 269 עבר בדחילו ורחימו בין יודעי דבר . [ הוא בן מחזור של ביבי] .
בשנת 68' הוא נהרג בתאונת אימונים . יהוד כולה בכתה כי כולם הכירו אחד את השני ןומה עוד שמדובר היה בבחור מיוחד .
האח השני אורי היה מדריך בוינגייט .
השלישי יובל הלך גם הוא לסיירת מטכ"ל .
אחריו היו שני תאומים , דורון ועודד . דורון היה קצין בסיירת מטכ"ל , לימים חזר בתשובה והוא נשוי לזמרת אתי אנקרי . התאום עודד היה קצין בגדוד 50 בתקופה שהגדוד היה נחל מוצנח .
ואחרון הוא חגי המפורסם . האבא מרדכי ז"ל היה ראש המועצה המקומית והאמא מאיה הופיעה לא מזמן בסרט בערוץ 8 ובו היא סיפרה על ילדותה הקשה בגרמניה בזמן המלחמה ועל החיים כאם שכולה .
בנו של דורון , דניאל , שירת באותו מחזור עם הבן שלי בגבעתי . מדובר בבחור שסומן מהרגע הראשון לקצונה ואף גמר את המסלול כחניך מצטיין . כשחזר מקורס מכי"ם הודיע שאיננו רוצה להיות מפקד ומעדיף להיות אחד מהחיילים . לא עזרו נסיונות השכנוע והוא סיים את השירות כחייל פשוט או מפקד זוטר מאוד .
אין ספק שמדובר במשפחה מיוחדת .

תוספת קטנה . ב"ידיעות אחרונות " של השבת יש כתבה עליו של אריאלה רינגל הופמן .
אריאלה שגדלה במושב מגשימים ליד יהוד היתה איתנו ביחד עם חלק מילדי ליניק בבית הספר ובקן השומר הצעיר .

התופעה של מספר אחים ביחידה זו היתה פעם די נפוצה .
שלושת האחים נתניהו , ינון מגל מהטלויזיה שגם לו היו שם שני אחים , משפחת בצר מנהלל , האחים דני ואהוד יתום ועוד הרבה .

ב "ידיעות בקעת אונו " של השבת , נספח ל "ידיעות אחרונות ", יש כתבה נרחבת על משפחתו של חגי .