דוידי, שפיקד על החטיבה במלחמת ששת הימים וזכה לעיטור העוז, מת בביתו בגיל 85. הוא יובא היום למנוחות בקיבוץ גבעת השלושה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=875

על פועלו מויקיפדיה.

יהי זכרו ברוך.

יהא זיכרו ברוך

אני מאוכזב מעצמי שעד היום בבוקר לא ידעתי מי הוא בכלל.

1. ההתקדמות הצבאית שלו הסתיימה בדרגת התת אלוף עוד לפני מלחמת יום כיפור. אחר כך לא הלך לפוליטיקה או לתפקיד ציבורי בולט אחר.
2. הוא לא נפל בזמן שירותו הצבאי. זוכרים יותר את אותם מפקדים שנפלו במערכה או נפצעו באופן יוצא דופן. סביר להניח שלא היינו כל כך מכירים את מאיר הר ציון ויוני נתניהו ז"ל אלמלא גורלם המר. אחרי הכל, לא סביר להניח שמי מהם היה מגיע לרמטכ"ליות (מאיר הר ציון לא היה בנוי לפיקוד בכיר כלל וגם ליוני לא היה מבנה האישיות המתאים מבחינת פוליטיקה וכו').
3. בניגוד לדמויות מהצנחנים שהיו במקביל אליו כמו מוטה גור או שרון (ובמידה מסוימת אפילו רפול) הוא לא היה רודף פירסום.
הוא היה לעומת זאת איש אמיץ מאוד שהקדיש את חייו לביטחון ישראל מנעוריו. אחד הקטעים המרשימים עליו הוא בסיפרו (הגרוע, יש לומר) של עוזי עילם. עוזי עילם שהיה פקודו של דוודי בפעולות התגמול סיפר כיצד דווידי ניגש אליו בסערת הבילבול של קרב שהסתבך ותיחקר אותו בקור רוח ובשקט כשהוא עומד זקוף. הייתה לך השפעה רבה על החלטתו של עילם לקחת יוזמה בקרב ולסיים אותו בהצלחה (ועם עיטור העוז).