24-04-2012, 16:25
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.03.10
הודעות: 17,061
|
|
עומר
מכל מכריי וחבריי ובני משפחתי שנפלו על בטחון ישראל, אין אחד שאני כואב אותו כמו טוראי עומר ברנד, שנהרג מפליטת כדור בלילה שלאחר סיום הטירונות. קשה להתנחם על אובדן של ילד כזה, טוב לב ותמים, בצורה כה חסרת טעם. על אחרים אפשר לומר שהם עשו את משימתם, נפלו למען בטחון מדינת ישראל, עם ישראל, משפחתם וחבריהם. אבל מה אפשר לומר על עומר?
כיוון שיש דברים שלא משתנים לעולם, החלטתי לא לכתוב משהו חדש אלא לפרסם פה את מה שכתבתי בבלוג שלי דאז, בלי עריכה, בלי תיקונים, בלי שום דבר.
עומר...
לא כל כך יכולתי לדבר איתך מול הקבר הטרי. היו שם יותר מדי אנשים, הרגשות חנקו אותי והדמעות הציפו אותי, מאיימות לפרוץ עוד פעם.
מדהים איך דברים קורים בכזו מהירות. לפני חודש וקצת נפגשנו על אם הדרך וסיפרת לי שזהו, אתה מתגייס סופסוף. איזה אושר היה לך על הפנים. איזו תמימות. הייתי חייב להגיד לך משהו על התמימות הזו אבל את החיוך שלך אף אחד לא רצה למחוק. אז כל מה שאמרתי היה "שמור על עצמך ותחזור בשלום" ואתה הבטחת... הבטחת ולא קיימת.
היה בך את היכולת הזו לרשלנות. לא בגלל עצלות או חוסר אחריות. לא. בגלל שהמוח שלך תמיד היה עסוק בדברים גדולים ורחוקים, תמיד חושב על עוד ראייה פילוסופית או תובנה מרשימה על החיים... אז לא פלא שמדי פעם הייתי מגלה בחליבה ששלוש-ארבע מכונות הגיעו אלי לא שטופות, שאיזו פרה סיימה להיחלב אבל במקום לצאת עומדת כמו פוסטמה בזמן שאתה לא מגיע להוציא אותה... אחרים היו מתרגזים אבל אני דווקא אהבתי את התכונה הזו שלך... יכולת להאמין, באמת ובתמים, שיש תקנה לעולם ולאנשים. קינאתי בך על התכונה הזו - לא קינאה מגעילה אלא שמחה מעורבת בעצבות - שמחה על כך שיש עוד אנשים כמוך שיש בהם תקווה ועצבות על כך שאני כבר ציני מדי, מריר מדי, יודע יותר מדי מכדי להאמין.... האם היית עם מחשבות טובות שכאלה בראש כשהוסחה דעתך ושכחת לנצור את הרובה?
אלוהים... אני לא רואה איך זה בלעדיך. המוח שלי ממשיך לחזור לזה שאני עדיין חייב לך החלפה בחליבה - באמצע חליבת צהריים דפוקה, שממש דיכאה אותי, ראית שאני ממש מת לסיים והחלפת אותי בלי לחשוב פעמיים...
נראה שדברים קורים כל כך מהר... רק אתמול הכל עוד נראה בסדר... ואז פתאום קוברים אותך... כל כך מהר שאפילו התקשורת עוד לא מדברת על זה... ואני עוד לא יכול לחשוב עליך כעל שם, מספר אישי ותלולית עפר... א
עמדתי שם בלוויה והסתכלתי למעלה ורציתי לצרוח על אלוהים... איך היא מעיזה? למה אותך? אם יש לה מחסור באנשים שם למעלה, שתיקח אותי... אני ממילא כבר זקן מכפי 24 שנותיי, ציני ומריר... אם למישהו מגיע עונש כזה, למה לך? למה למשפחה שלך? מה עשית או מה הם עשו רע?
אלוהים.. אני כל כך רוצה לצרוח שזה לא הוגן ולא פייר וחושב לעצמי, בגיחוך ציני, שמבין שנינו, אתה היית מי שמדבר על הגינות...
עומר, אני אתגעגע אליך. אולי לא היינו חברים טובים או משהו אבל בכל זאת אני אתגעגע... היה לי נחמד תמיד להיות איתך, כיף לחלוב איתך והיה לי כבוד להכיר אותך.
להתראות.
לזכר טוראי עומר ברנד, שנהרג ביום חמישי 28.4.05, מפליטת כדור
_____________________________________
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים
|