
03-07-2012, 18:37
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.12.11
הודעות: 24
|
|
|
אתה מחפש רציונאליות
במצבים שהם לא נורמליים בעליל. אתה מחפש הגיון, אבל עליך להבין שמדובר במצב לא נורמלי שנשים מגיבות אליו בצורה שנראית בעיניהן כנורמלית ושהסביבה לא תופסת כרציונאלית, ובדיוק את זה באה ליישב תסמונת האישה המוכה. כי ההגיון או הרציונאל שמאחוריי הפעולות שלהן הוא באמת לא הרציונאל הרגיל.
איך תסביר את זה למשל שילדים שעברו התעללות מינית על ידי אחד ההורים דואגים להורים, מכניסים אותם לבית ומטפלים בהם? זאת לאחר שהם כבר מבוגרים ויודעים שמה שנעשה בהם הוא רע ואסור.
בכל הנוגע לפסיביות יש לזה הסברים רבים, הן באופן יצירת מעגל האלימות, הן בבידוד האישה מהמשפחה הקרובה שלה וחבריה, הן במאפיינים פסיכולוגיים שמיוחסים לנשים (הפחד מלפרק משפחה, לעזוב את הילדים או לקחת את הילדים (האלימות הקשה מתחילה בד"כ לאחר שכבר יש ילד אחד והאישה "שבויה" בתוך המשפחה), חוסר האפשרות לדאוג לעצמן לבד (התוקף בד"כ משתלט על כל תחומיי חייהן והן אינן עצמאיות כלכלית) הפחד מהתוקף, חוסר עזרה של הסביבה/ משפחה/ משטרה ועוד.
זה לא שהן "יום אחד" פשוט קמות ומחליטות להרוג את הבעל המכה. אחד ההסברים לתופעה הוא שהן מפרשות מצבים מסויימים כמצבים מאיימים או תוקפניים בעוד אדם רגיל אובייקטיבי לא היה מפרש אותם ככאלה. אז הן לעיתים מתוך תחושת האימה והייאוש תוקפות (למשל היה מקרה של אישה בארה"ב שבעלה היה מכה אותך במשך שנים, ואז יום אחד הם הלכו ברחוב לאחר שהוא היכה אותה ואיים שירצח אותה, היא ראתה אותו רץ לעבר בהבת הקטנה שלהם שעמדה באמצע הרחוב, והרגה אותו, היא פירשה את זה כמעשה מאיים/ תוקפני, כאשר אדם רגיל לא היה מפרש את זה ככה). אצל כרמלה בוחבוט, הוא נע לעברה אחריי שכבר היכה אותה. זה לא היה תוך כדי המכות, אך ייתכן גם שהיא פירשה את זה כאיום. במצבים אחרים, זה בדיוק העניין של הייאוש אליו הן מגיעות שמוביל למעשים.
באשר לילדים של כרמלה בוחבוט- אני חושבת שגם הם סבלו מהאלימות שלו, וחלקם אולי היו עדיין צעירים מכדי לצאת כנגדו. עם זאת, השאלה שלך איפה הייתה הסביבה במקרה הזה (ואחרים) היא נכונה מאוד, זו השאלה שגם דורנר מעלה בפסק הדין.
אבל אתה גם צריך לזכור איך התייחסו אז לאלימות במשפחה. הסביבה וגם הרשויות ראו בזה עניין פנימי, תוך משפחתי, ולא טיפלו בזה נכון. נשים היו מתלוננות ושוטרים היו באים לבית, מול עיניהם של השוטרים הבעלים היו מקללים את הנשים ומאיימים ברצח והשוטרים לא היו עושים כלום, לא מוצאים מהבית לא כלום. גם היחס בתחנת המשטרה לנשים שהתלוננו היה גרוע מאוד. זה הגיע עד לאבסורד, שיום אחד אישה ברחה מביתה לשכנה עקב המכות של בעלה, הגיעו השוטרים, היא אמרה להם "אני בסוף אגמור כמו כרמלה בוחבוט" הם עצרו אותה באשמה של איום ברצח...
ואני לא חשובת שתסמונת האישה המוכה מונעת לקיחת אחריות אך היא מסבירה פשוט חלק מהמעשים שאנחנו תופסים כלא רציונאלים, ואולי, לכל היותר, מספקת הצדקות להקלה בעונש. הקלה בעונש לא אומרת שאין לקיחת אחריות.
|