זו שאלה שמטרידה אותי שנים, ועוד לא מצאתי לה תשובה מניחה את הדעת: מדוע חיסול של ראשי מדינה אינו נחשב במדינות המערב כצעד לגיטימי כאשר יש לגיטימציה להתערבות צבאית בסכסוך אלים?

ניקח את לוב או עיראק כמשל. מדוע האופציה של חיסול קדאפי וסדאם חוסיין ואנשי מפתח נוספים בשלטון היתה כל כך מופרכת? מדוע זה "בסדר" שהתערבות צבאית תגרום לאלפי הרוגים מקרב כוחות הבטחון והאזרחים, וחיסול המנהיגות, מה שעשוי להביא לסיום מהיר יותר של העימות, אינו על הפרק? האם זו ברית בלתי כתובה בין מנהיגים שכל תכליתה להגן על עצמם? האם יש איזו תאוריה שחיסול המנהיגות יסבך את המצב יותר?

אני חושב שמדובר באיזשהו ניסיון צבוע לשמור על מראית עין כאילו יש "חוקים" למלחמה. אישית אני מרגיש שזה מבחיל, בייחוד בהתחשב בכך שמקרים רבים אפשר יהיה למנוע הרוגים רבים ונזק רב על ידי חיסול ההנהגה של מדינה, בייחוד כשמדובר בדיקטטורה מסוג כלשהו.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני מניח שישנן המון סיבות לזה...
קודם כל, עפ"י מדינות ערב, המערב היה קשור בחיסול ראשי ממשלות שלהם (אפילו ישראל הואשמה בעבר).
חיסול מנהיג במיוחד מונרך יגרום לתוצאות הבאות:
-אחדות העם נגד אויב משותף
-עליית מנהיג אחר, גרוע יותר מקודמו
-ראש מדינה הוא הדיפלומט הגבוה ביותר במדינה, לכן פגיעה בו מהווה רצח פוליטי מכוון ואסור עפ"י החוק הבינלאומי ועפ"י אמנת הדיפלומטים.
-חיסול עלול להוביל לחשיפת מקורות מודיעיניים רבים, מכיוון שחיסול כרוך בשימוש במשאבים מודיעיניים רבים.

כשפותחים מלחמה במדינה גם אם יש הרבה הרוגים, הצעד הוא אתי מכיוון שלמלחמה יש כללים ומטרות, מלחמה זו דרך להסדיר או לא להסדיר סכסוכים בין מדינות - חיסול המנהיג לא יכול להוביל את התוצאות הללו.

זוהי דעתי בלבד כמובן...

"זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש" - וינסטון צ'רצ'יל

ההתערבות צבאית שאנחנו דנים בה אינה מסדירה סכסוכים בין מדינות, אלא פותרת סכסוכים פנימיים (לוב, הבלקנים, סוריה באופן היפותטי) או מונעת הדרדרות בינלאומית (איראן, עיראק?).

בוודאי שבסיטואציה כמו בלוב או בסוריה אין סיכון שהעם יתאחד נגד אויב משותף. עליית מנהיג אחר היא דבר מובן מאליו. מנהיג אחר לא בהכרח יהיה גרוע יותר, בעיקר אם הוא ירגיש את החרב המונחת על צווארו הוא. החוק הבינלאומי אינו שיקול (הוא פיקציה מיסודו, אבל זה לדיון אחר), משום שמי שקובע ואוכף את החוק הבינלאומי הוא ממילא המדינות שייתערבו צבאית בתסריטים שאנחנו דנים בהם. ולבסוף, השיקול המודיעיני הוא זניח פשוט משום שלמנהיג ששולט במדינה יש חתימת מודיעין עצומה, ואם הוא יורד למחתרת, ממילא השפעתו יורדת באופן דרמטי.

בעניין לוב לצורך העניין, הרי מדובר פה בהתערבות צבאית שמטרתה לעזור במרידה נגד השליט... מכיוון שהמרד נתמך ע"י מרבית העם הלובי זה היה צעד אפשרי מבחינת המעצמות להתערב. חשוב לציין כי ישנם אינטרסים חשובים שעומדים בלוב - אספקת הנפט, ומניעת הגעתם של עובדים זרים מאפריקה לאירופה, דברים שקדאפי שמר עליהם וחשוב למעצמות לדאוג שאלה דברים שינוהלו בשגרה.
בעניין שאר הדברים, אני לא בידיוק מסכים איתך. המצב שאתה מתאר נכון זה שאם הפלת השליט תחליף את כל הצמרת השלטונית ויעלה במקומו שליט שהוא ההפך מקודמו, אם מבחינה הבסיסית המשטר אותו משטר אז הפגיעה בלבד תהיה של המתנקש ומדינתו, והמדינה צפויה לנקום על כך ויש המון דרכים לעשות את זה... התנקשות בראש מדינה זה אחרי הכל צעד משפיל שמלמד עד כמה המדינה היא חלשה ונשלטת מבחוץ.

"זה לא מספיק שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לפעמים עלינו לעשות את מה שנדרש" - וינסטון צ'רצ'יל

אני חושב שמדובר יותר בעניין של מאזן כוחות. ברגע שאתה פוגע בראש מדינה אתה בעצם מכניס את ראש המדינה שלך לסיכון והופך אותו למטרה לגיטימית לאויב.

וכמו כל "טאבו"-הסטטוס קוו הנגזר ממנו הופך למין מצב שכל צד חושש להפר פן יגרור "שבירת כלים".

מעבר לכך בחשיבה המערבית ישנו מין קיבעון לפיו "הוצאה להורג ללא משפט של פושע בעל זהות ידועה, וכתב אישום מוגדר" היא פשע חמור ביותר. זה לעומת הפצצת גוש בני אדם חסרי שם, ולמעשה חסרי אישומים אפילו-שנחשבת דווקא סוג של צעד לגיטימי. השעיית צו ה"הביוקורפוס" במדינות כמו בריטניה בשנות הארבעים נחשבה כצעד סופר חמור, וכזה העומד כל הזמן לביקורת, וזאת בעוד מסביב כל העולם בער. זו נגזרת של אותו מצב צבוע שכבר תיארתי לגבי הדיסוננס הבולט בחשיבה המערבית: החרדה מפני פגיעה בפושע בודד בעל פנים ושם, לעומת הקלות של פגיעה באנשים חסרי שם.

כתוצאה גם מהמצב הנ"ל מבחינה חוקית לדמוקרטיה המערבית חופש פעולה חוקתי די נרחב בכל הקשור בפעולות הכוללות הרג המוני, בעוד שאין כמעט שום פרצה חוקית המאפשרת התנקשות בפושעים מועדים (או יותר נכון יש פרצה, אלא שיש צורך להראות כי היעד אינו בר טיפול בשום אופן אחר-מנהיג מדינה אינו מקרה כזה. )

הסיבה הכללית היא הניסיון לשמור על "חוקי מלחמה" כלשהם, והרצון להימנע משינוי הסטטוס-קוו למצב שבו התנקשות במנהיגים זרים היא מקובלת. האם אתה בתור מנהיג מדינה היית רוצה להפוך למטרה לגיטימית, או מעדיף להשאיר את הפיונים להתפוצץ ולאבד גפיים? אני יודע מה אני הייתי מעדיף.

הסיבה לכך שהחוקים הם דווקא כאלה ולא אחרים היא היסטורית. למרות כל ההבדלים, הייתי מנחש שמדובר בשאריות מ"קונצרט אירופה". מאז קונגרס וינה זרמו הרבה מים בדנובה, אבל מרגע שהוסכם שלא נוגעים במנהיגי מדינות, די קשה לצאת מהמצב הזה, כי כמעט לאף-אחד מאלה שקובעים מה יקרה אין אינטרס לשנות את המצב הזה.
אפילו השינויים שכן התרחשו בגישה הזאת, באים מכיוון אחר לגמרי, ובמידה פחותה בהרבה: מנהיגים לא הורגים במלחמה כמו חיילים, אלא לכל היותר מעמידים לדין. אילו מנהיגים? נכון, מנהיגים של מדינות כושלות ומיליציות באפריקה. כאילו שהם עד כדי כך גרועים מהמשטר הסיני, לדוגמה...


אפשר לתת עוד טיעון, "בשם הדמוקרטיה", אבל הוא לא הגורם, אלא הצדקה בדיעבד להמשך המצב:
כשנלחמים במדינה, זו דרך הוגנת לפתרון חילוקי דעות. אם הבעיה במנהיג, שהעם יחליף את המנהיג, ויעלה במקומו מנהיג שיפעיל מדיניות מתאימה יותר. לחסל את המנהיג זה לקבוע עבור העם מה יקרה, וזה לא דמוקרטי ולא נחמד... (בניגוד להרג של עשרות אלפי חיילים ואזרחים, שזה נחמד מאוד)

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.