במקור נכתב על ידי קגנס
שהם, אגב, דוגמא טובה יותר משום שמידת היצרנות הפוטנציאלית שלהם הייתה מלכתחילה נמוכה מאוד ומדובר היה בקטסטרופה ידועה מראש. הנכים והחד הוריות לא קשורים-וזאת הייתה נקודה מרכזית שרציתי להעביר. צריך להבחין בין מי שמקבל כסף כסוג של סעד ומי שמקבל כסף כחלק מפרויקט שנועד לממש מטרות לאומיות.
אין כלל הבדל בין הדוגמאות. גם פה וגם שם יש העברת כספים למקורבים/בעלי כוח פוליטי, ובכל המקרים יש תירוצים מדוע זה לא כלכלי אבל עדיין חובת המציאות. בין אם "להפריח את השממה" (שהיה נכון לשנים בודדות לאחר קום המדינה), בין אם "כדי שיהיה לנו מזון בזמן מצור" (וגם ככה אנחנו מייבאים את רוב המזון לישראל, כולל זה הבסיסי), ואולי "כי לדאוג לחלש זה ערך יהודי" (שלא לדבר על תמונת המקרר הריק לפני כל מערכת בחירות שהיא, לפעמים תמונה של זקן מחפש אוכל), ושאר ירקות. אה, זה גם לא שונה מ"במדינת היהודים צריך לממן ישיבע בוייחרס כי זאת המהות שלנו". לכל אחד יש תירוץ מושלם מדוע למגזר שלו מגיע, ותירוץ מושלם עוד יותר מדוע למרות חוסר הכדאיות חובה לעשות זאת.
ולגבי המשפט המסכם שלך- "שימור התורה זאת מטרה לאומית". שמעת פעם משפט בסגנון הזה? וכן, לתמוך במפעל כושל זה גם סעד. כל מה שמרחיק אדם מרכושו לטובת אחר, וכל מה שמשאיר אדם אחר במצב הביש שלו במקום להוציא אותו לעבוד, ליצור וליזום, כל זה סעד. או מילה מכובדת לסעד.
בשני המקרים, כמובן, שיקולי הרווח הכלכלי הם משניים עד לא קיימים.
ואת זה כל אחד אומר בצורה כזאת או אחרת
אני חולק עליך לגבי הצורך בפרחת השממה וכו'. עד היום ההתיישבות חיונית, ובייחוד במקומות כמו הגליל (שם גם היום יש רוב ערבי עם איום ארידנטי מוחשי). ולכן המדינה משקיעה כספים לצורך זה מעבר לכל שיקול רווח כלכלי טהור. אותו כנ"ל כמובן לגבי ההתנחלויות.
ואני חולק על החלוקה שלך. קיבוץ שהולך וננטש, שבניו עוזבים, שמעסיק פלסטינים או תאילנדים, לא מפריח שום שממה. עזוב את התעשיות הכושלות, תן לקיבוצניקים (שהם אנשים חרוצים מטבעם) להתפתח לבד. בין אם בתיירות, או בהקמת מפעלי עתירי ידע, או בחקלאות שיש להם בה SCA , יתרון תחרותי בר קיימא, מילת המפתח לכל עסק שרוצה לשרוד. יקנעם עם תעשיית ההייטק המפתחת מפריחה את השממה לא פחות טוב מכל קיבוץ באזור. וזה נכון גם להתנחלויות, למקרה ותנסה להראות שאני צבוע.
לגבי מחיקת חובות-כן, מחקו לקיבוצים, מחקו למושבים ומחקו להרבה מאוד חברות וכמובן-מחקו לבנקים סכומי עתק. ככה זה, כשמדובר בחוב שהוא כבר בגדר חוב אבוד צריך להגיע לאיזשהו הסדר. מקרה הבנקים חמור יותר.כאן הנזק ניגרם מעבירה על החוק, ולכן העבריינים גם נענשו. במושבים ובקיבוצים, כמו במקומות אחרים, ההפסדים לא נבעו מכך שמישהו עבר על החוק אלא, לכל היותר, כתוצאה מניהול גרוע.
וחבל שכך. כשמוחקים חובות בגלל קרבה לשלטון ולא בגלל צורך עסקי, משדרים "עסקים כרגיל". מנגנוני המפלגות היו עמוסים בבני ההתיישבות החקלאית, עד היום יש לך סובייטים, סליחה- מועצות, לענפי הגידול השונים ובהם מקורבים לשלטון. מה זה מוכיח לך.
זה לא היה הסדר, זה היה פשוט שוד. הממשלה הכתיבה לבנקים לא לגבות חובות מחייבים. איפה יישמע דבר שכזה? האם החוב היה אבוד? מה עם לקחת את שטח הקיבוץ ולמכור לקבלנים? כן, אז מה אם קיבוצים ייעלמו מהמפה. בשנות ה-90 לא היה צורך כלל להיאחז בכל שעל. עסק שכושל צריך להימחק. כלל בסיסי.
גם במקרי הקיבוצים היתה שחיתות, שלא תטעה, אבל שחיתות בחלוקת המשאבים. היום זה לא היה עובר בשקט, לא כשיש שקיפות, מבקר עם שיניים, בג"צ אקטיבי. לא חסרים סעיפים בנושא- הפרות אמונים למיניהן, קיום מכרזים ללא בקרה חיצונית, כל מה שאמור להתקיים בכל עיסוק ממשלתי בעסקים.
אגב, גם המקרה של הבנקים היה אשמת הממשלה, להזכיר לך מי שלט בבנקים?
אז כן, במסגרת הזרמת הכספים לאותם פרויקטים לאומיים היו גם שחיתויות. האמן לי שניתקלתי בזה גם באופן אישי. אבל שחיתויות מתרחשות בכל מקום שבו כסף עובר מיד ליד ואני לא רואה בעצם קיומם של אותם מפעלים כשחיתות. הם היו פרויקטים שהתאימו לזמנם. היום דברים השתנו והקיבוצים השתנו ברובם ללא הכר. למעשה, לא נשאר בהם יותר מדי "קיבוץ".
ואגב, שלא תחשוב שאין לי ביקורת על הקיבוצים. יש לי הרבה מאוד, וברמות שונות. במידה מסוימת אני רואה עצמי כ"נפגע קיבוצים". ייתכן שיותר מכפי שאתה רואה עצמך ככזה (אם בכלל אתה באמת רואה עצמך ככזה). אולי במקום אחר אפרט. אבל, אני בכל זאת לא אוהב כשהביקורת הופכת מוגזמת ולא נכונה. בפן החיובי, הקיבוצים מייצגים אצלי ככלל מרכיב חשוב בקוממיות הציונית, הקרבה פיזית וכמה ערכים
חשובים.
או, עלית על הנקודה. ולכן הפיתרון הוא פשוט לא לאפשר מעבר של כסף מיד ליד, במיוחד לא כשאחת הידיים היא ממשלתית או קרובה לממשלה.
חלוקת המשאבים לפי מפתח קרבה היא שחיתות, גם אם מצטיירת כחוקית, איכשהו. כשמקורבים מקבלים, זאת שחיתות. כשזה בא על חשבון אזרח שעובד- זה גזל, לא רק שחיתות.
כל אחד מאיתנו הוא נפגע קיבוצים, המיסים של כולנו הלכו לשם, הכסף של כולנו הצטמצם כשהבנק הפסיד מקור הכנסה והעלה לנו את העמלות, והוריד את ריבית העו"ש. ולא נכנסתי לענייני "מי יקבל את הארנונה של אזור התעשיה", או "למי החרימו שטחים בתואנה שהקיבוץ צריך אותם לחקלאות ונא להתעלם משטחי ההרחבה או המרכז המסחרי שנבנה".
הביקורת שלי לא מוגזמת, היא עוד חלבית. ולא היה דבר אחד לא נכון במה שכתבתי. הקוממיות נגמרה בשנת 48, ונגמרה סופית כמה שנים לאחר מכן. כל עוד בשנת 2012 יש מים מוזלים לממלאי הבריכות ושטחי חקלאות היסטוריים מאכלסים קניונים ומפעלים, השחיתות לא תמה.
|