12-09-2012, 20:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
התכתבות פנימית של מרצים המתנגדים למכללת אריאל
מאבדים את העשתונות?
בהתכתבויות פנימיות של המרצים למדעי החברה מועלות הצעות קיצוניות למאבק נגד ההחלטה להכיר במכללת אריאל כאוניברסיטה: מפגיעה בקידום, דרך השבתת הלימודים ועד עתירה לבג"ץ.
כשזה נוגע אליהם אישית, הדמוקרטיה נשארת כנראה בספרי הלימוד.
כמעט אוניברסיטה. צילום: יח"צ
בימים אתם מכירים אותם כלוחמים הגדולים למען הדמוקרטיה והשלטון התקין. אבל בלילות, תחת מעטה הסודיות של חברי המועדון, הציפורניים נשלפות. תחת השרשור "מל"ג השטחים הפלסטיניים" ברשת המיילים של המרצים למדעי החברה, פורסים המומחים הגדולים לצדק ולשוויון אזרחי את מיטב מרכולתם.
כך מציע פרופ' עמנואל סיוון מהאוניברסיטה העברית:
אנחנו יכולים להשתמש בקשרים הבינלאומיים שלנו למנוע פרסומים של חוקרים מאריאל. פשוט צריך לא לדון בהצעות המחקר והפרסום שלהם, במיוחד בכתבי העת בהם אנו מכהנים כחברים ... בנוסף צריך לא להציג ניירות, לא להשתתף בכנסים ולא לתת הרצאות יחד עם מרצים מאותה אוניברסיטה כביכול.
סיוון גם סבור שאפשר למנוע את "קבלת החוקרים שלהם לתכניות פוסט-דוקטורט, מלגות מחקר וביקורים כמרצים אורחים באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל". ולמי שחש שקריאות המרדה מסוג זה הן לא הכי חוקיות, מוסיף סיוון את ההסתייגות המשפטית המגוחכת לפיה "כל האמור נתון כמובן להחלטתו האישית של כל אחד ואחד מאיתנו".
גם פרופ' רות גביזון מחפשת עזרה במוסדות אחרים. באופן מפתיע, היא מחפשת סעד בבית-המשפט העליון.
פה אולי בג"ץ יעזור. אם כי אני תמיד נזהרת מלהטיל על בג"ץ לפתור בעיות שהן בעצם בעיות פוליטיות.
גביזון מודה בפני הקולגות שהבעיה פוליטית ולא משפטית, אך מציעה לפנות לבג"ץ בכל-זאת. למי שתמה האם היא איננה משליכה בכך לפח עשרות מפרסומיה נגד האקטיביזם השיפוטי, היא מוסיפה הסבר קצר, לא בדיוק משפטי:
מה שראינו עכשיו הוא שיאו של תהליך ארוך של חמש שנים שלא הייתה נגדו מחאה מאורגנת. אולי אז קיווינו כי מהלך ההיסטוריה הוא נגד הכיבוש. היום עושה רושם שמהלך ההיסטוריה הוא בכיוון ההפוך.
ולמי הכוח לעצור את מהלך ההיסטוריה, אם לא לבג"ץ?
ליתר הכתבה
__________________________________________________ __________________
מה שמדהים הוא ההתנהלות שמזכירה לי את השליטה של האדמורים בחסידיהם. אני מופתע במיוחד מגביזון שכדי לדכא את האחים שלה מוכנה לזנוח אפילו את התנגדותה לאקטיביזם השיפוטי ומוכיחה בכך שני דברים : א. שאף אחד במערכת המשפט לא אובייקטיבי השיפוט נובע ישירות מעמדות פוליטיות המותאמות לפרשנות מסולפת של החוק על מנת לייצר את התוצאה הפוליטית המתאימה. ב. שאסור לימין בשום פנים ואופן לקדם אותה לכס השיפוט ושיש לחדול מהניסיונות לעשות כן.
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
|