"בכירים בשגרירות הכס הקדוש ביקשו השבוע מניר ברקת לאשר להם בניית בית מלון במזרח ירושלים על שטח ירוק. הם נענו בשלילה. התוצאה: הנושא יטופל בדרגים בכירים יותר, מול משרד החוץ וראש הממשלה... הקרקע שעליה ביקש הוותיקן להקים את הפרויקט נמצאת סמוך לכנסיית הדורמציון במזרח ירושלים ומיועדת להקמת מבנה ציבורי".

http://www.mynet.co.il/articles/0,7...4299849,00.html

---------------------------------------------------------

כלי התקשורת בישראל מתמחים כבר שנים בהרחבתה העקבית של מזרח ירושלים לצפון (פסגת זאב ורמות שלמה) ולדרום (גילה), כאשר המשותף לכל המקומות הללו, הוא שמדובר בשכונות שנבנו בשטחים שעד 1967 היו תחת שלטון ירדני. המקומון הירושלמי של טמקא החליט להתעלות על כל קודמיו במפגן בורות חדשני: ובכן, הפעם מגדיר המקומון את הר ציון כ"מזרח ירושלים". גם אם נקבל את ההגדרה הפוליטית של "מזרח ירושלים" (דהינו השטחים בירושלים שהיו בשליטה ירדנית עד ששת הימים), הרי שהר ציון לא רק שלא עונה עליה, אלא שמנוגד לה במובן הבולט ביותר: הר ציון היה הנקודה שאליה עלו בתקופת העיר החצוייה, כדי לתצפת על הר הבית, שהיה תחת שלטון ירדני.
זו הייתה הנקודה הקדושה ביותר בשליטה ישראלית בתחומי י-ם - אבל במקומון של טמקא הצליחו לפספס זאת.

רשלנות תקשורתית היא תופעה מופלאה, ובמקומונים הרשלנות היא נפוצה יותר וטבעית יותר (פחות משאבים), אבל ישנו תחום אחד ויחיד שבו למקומון אמור להיות יתרון מובהק על כלי התקשורת הארצי: היכרות עם אזור הסיקור שלו. לא לדעת שהר ציון היה חלק ממערב י-ם מאז ומעולם, זו בורות על גבול האבסורד.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori זו הייתה הנקודה הקדושה ביותר בשליטה ישראלית בתחומי י-ם - אבל במקומון של טמקא הצליחו לפספס זאת.

בגלל שזו היתה הנקודה הקדושה ביותר בשליטה ישראלית, בטמקא לא פספסו זאת וכמו אחיהם היקרים בשטחים וברחבי המזה"ת - מקדשים אוטומטית עבור דתם, כל בדל של קדושה יהודית.

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

או אולי עם הר תבור או הארבל, שכולם כידוע נכבשו על ידי כוחותיו של עוזי נרקיס...

מידע חשוב מאד
יישר כח

אשה חכמה מקרובי גדלה כילדה יהודיה תחת משטר ערבי טוטליטרי עד שנות השבעים. בין אימת מוות לתליות ומאסרים היתה לה גם ילדות 'מענינת' משלה.

מביתם המאוים הוצאו כל הסממנים העבריים שיכלו להוליך לגזר דין מוות על אביה [שכבר היה קרוב מאוד לחבל אף בלי זה]. בזמן שלנו הייתה כאן ילדות צוהלת של שמש ותפוזים המשפחה הקטנה שלה התנהלה שם כבמחתרת. השיחות והעדכונים על 'מה עושים כדי לשרוד' התנהלו כמובן מעל ראשה של הילדה שחוץ מלהיות מוזהרת מכל דבר בסביבתה בערך לא ממש זכתה להיות מעורבת ב'עיניני הגדולים'.

יום אחד שמעה בחטף את הבטוי 'הר ציון' בשיחת מבוגרים כלשהי. הבטוי 'הר ציון' והאופטימיות התמימה שבילדים חברו כדי לטעת בה איזושהי תקווה לקיומו של משהו טוב יותר בעולם. היא נטלה דף נייר ועיפרון, התחבאה מתחת למיטת הוריה וציירה הר ועליו שביל מפותל ואנשים עולים מעלה. אולי בני משפחתה שבישראל עליהם רק שמעה ואולי סתם אנשים חופשיים אחרים. משסיימה - ניגשה אל אמה, הציגה לה את הציור ובגאווה ושמחה ילדותיים הסבירה לה ש'זה הר ציון ואלו כל האנשים שנמצאים שם'. היא זוכרת עד היום את האימה שאחזה את אמה. את הנזיפה הקשה ואת קריעתו של הציור שלה לקרעי קרעים תוך השבעתה כי לעולם לעולם לא תזכיר יותר את 'הר ציון'. לעולם.

הסוף הוא טוב למרבית השמחה. בדרך לא דרך וטיפין טיפין הצליחו ההורים להעביר את כל משפחתם ארצה ולעלות בעצמם ותוך שנתיים כבר מצאו את מקומם הנכבד במשפחה המורחבת 'הצברית'. הם הזקדנו יחדיו וראו נכדים. בסלון של אותה ילדה מוכשרת [כאביה, יש לומר] יש ציורים פרי מכחולה עם מוטיבים מאותם ימים ובאחד מהם גם טמון זכרו של אותו 'הר ציון'. ההר שמזכיר מדוע כדאי מאוד שליהודים תהיה מדינה ואולי גם מדוע כדאי שכתבים של טמקא יכירו את ארצם ובירתם ויעריכו את מה שזכו לו.