12-11-2012, 21:34
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
|
|
אני מכיר הרבה מאוד שקרסו
אני מכיר הרבה יותר שלא היו מסתדרים ללא מקורות הכנסה נוספים כמו מתנות מהמשפחה. אני מכיר עוד הרבה יותר שמסתדרים אבל בקושי. ושוב, אני לא מדבר על לרעוב או לא לרעוב ללחם. אני מדבר על היכולת לקיים רמת חיים שקיום נחשבת סבירה ושהיא בהחלט בגדר האפשרי.
ואני ארחיב ממה שכתבתי קודם כי העניין של לדבר על "קינאה" ותו לא הוא די מקומם בעיני-
אם קיים אדם שהוא בעל מפעל שמרוויח מימנו כמה מליון דולר נקי בשנה אז הוא יחיה ברמת חיים גבוהה מאוד עם 17 מכוניות פאר, שש בתים בני עשרים חדרים כל אחד ואסלות מטיטניום. למאה העובדים במפעל הוא משלם שכר מינימלי של כאלף דולר בשנה (נאמר שלמיעוט קטן בשיכבה המהנהלת הוא משלם הרבה יותר). במקרה הזה אני חושב שהעובדים יתקוממו ובצדק. לא מדובר רק בקינאה על החיים הטובים של הבוס אלא ידיעה שהבוס חי כל כך טוב כי הוא משלם להם כל כך מעט וכי אם היה משלם לכל אחד מהם עוד אלפיים שקל בחודש זה לא היה באמת פוגע לו משמעותית ברמת החיים אבל להם זה היה מקפיץ אותה. אם לוקחים את הדוגמא הקיצונית הזו ומרחיבים אותה, זה בגדול המצב בחברה קפיטליסטית.
עכשיו, אתה יכול להגד שזב"שם של העובדים ושזה מגיע להם כי הם לא מספיק חרוצים ובעלי כישורים. אחרת הם היו אלו שבעלי העסק ולא עובדים זוטרים בו. אבל יש עם זה 2 בעיות-אחת מוסרית ואחת מעשית:
מוסרית, זה לא שונה בהרבה מכך שנער בעל נטיות אלימות+נכונות ללכת כל יום לחדר כושר+לקחת שיעורי קרב מגע יתעלל בנערים אחרים בכיתה שלו, ויידחף להיות ראשון בתור וכו'. יש להם בעיה עם זה? גם הם יכולים ללכת להרים משקולות והתאמן וכו'.
מעשית, אתה יוצר טינה מצד ציבור העובדים ברמה כזו שיקומו בהם כאלו שיתחילו לארגן אותם, תקבל ארגוני עובדים מיליטנטים, אלימות, וכמובן-לחצים על השילטון אם מדובר בדמוקרטיה (שלא לדבר על מצב שבו הלחץ הוא לכיוון שינוי טוטאלי לקומוניזם...). בגלל זה הגיעו לפשרה הסוציאל-דמוקרטית שמקובלת היום בעולם המפותח (כולל בארה"ב). אחת התוצאות המרכזיות של אותה פשרה היא שהעשירים מרוסנים (במידה רבה-מרסנים עצמם) כך שההכנסות שלהם נמוכות מהמקסימום שיכלו היו להגיע אליו, וההכנסות של העובדים למיניהם גבוהות יותר מהמינימום שהמעסיקים שלהם היו רוצים לשלם להם.
|