http://www.news1.co.il/Archive/003-D-79460-00.html
את יניב המניפולטור אני מניח שכבר יצא לרובנו להזכיר פה ושם. זה שהבחור צץ מעת לעת מחורו ומנסה למכור סחורה מפוקפקת אחרת בקול תרועה - לזה כבר התרגלנו. השאלה העיקרית היא שתיקת התקשורת והעדר הנבירה הרצינית בעברו המתוקשר של הבחור. שתיקתם אפילו של אנשים כליבסקינד, ימיני, יואב יצחק [הנותן לו במה], מקור ראשון וישראל היום.

רשת הקשרים/שקרים פוליטיים למן מעורבותו של אלדד במסע הבחירות הממומן היטב והמגובה ע"י כל כלי תקשורת של ברק בסוף קדנצית ביבי הראשונה, דרך שתיקת הבוז'י המכובסת ועד 'המחאה' היא מסקרנת. חלק מהקשרים/שקרים ניתן לפרימה בקלות. ליבסקינד פרסם כתבה אחת על פגישת ההכנה ל'מחאה' אך שלא כמו במקרה גלנט ממש לא טרח להאחז בטרף ולבצע מעקב ארוך ממשי [אולי כדי שיוכל להמשיך ולכנות ברשימות בתואר 'ידידי' ו'חברי' הרבה מפוקפקי עט שסובבים אותו ושהיו שותפים לאותו נסיון פוטש תקשורתי]. גם עיתונו של אדלסון לא עשה זאת והוא בטח יודע למה.

יניב 'מתוודה' ברשימתו האחרונה על מעורבות במעשה לא דמוקרטי כנגד ליפקין שחק. מעניין כמובן מדוע לא התוודה האיש הישר על אותם דברים ובאותה לשון בעיצומו של המו"מ של ברק בקמפ דייויד ובעת שמונה ברק לשר הבטחון של אולמרט או לפחות בתקופה בה ניתן היה לברר עם ליפקין שחק באם מדובר באמת או סתם בשקר.

את מה שלא עושה העיתונות עשה מגיב אחד [22] לרשימה של יניב בה בסה"כ השווה בין גרסת יניב לאחר מות שחק לזו שקדמה למותו. http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1688031

השוואת גרסאות

בימים בהם שחק יכל להזים אי התאמות למציאות: "שחק הקשיב. אני דמעתי וסיפרתי, ובעיקר התביישתי. הייתי בטוח שעוד רגע ליפקין-שחק זורק אותי מהחדר. הוא קם מכיסאו. בעזרת מקלו. דידה לקראתי. חיבק אותי חיבוק גדול ואמר לי: "אתה גבר. היית ילד. אתה לא מכיר את אהוד באמת". ואני בכיתי ואמרתי לו: "במקומך לא הייתי סולח". "אני אחר", ענה ליפקין-שחק ועשה תנועת ביטול רבינית בידו. "יאללה, תלך לעבוד", אמר לי. "מספיק. יש לי עוד מעט ישיבה חשובה".

"כל פעם שאמנון שחק היה רואה אותי, הייתי מנסה ללחוץ לו את היד, לדבר איתו, ותמיד הוא היה נוחר בבוז. לפני כמה חודשים שמעתי שהוא חולה, ואמרתי שאני חייב לבקש ממנו סליחה, והוא לא רצה לפגוש אותי. ניסיתי שמישהו ידבר איתו, ובסוף אותו מישהו אמר: טוב, תבוא איתי, ניכנס אליו למשרד ומקסימום הוא יזרוק אותך. נכנסתי אליו למשרד והוא קם ככה, עם המקל, ואמרתי לו: אני רק באתי לבקש ממך סליחה, וסיפרתי לו כל מה שעשינו" [כזכור הוא אומר זאת ב4/2012]


רגע אחרי ששחק אינו יכול להזים אי התאמות למציאות: "באתי וישבתי אצל שחק במשרד חצי שעה וסיפרתי לו כל מה שעשיתי, ואמרתי לו: תשמע, אני לא יודע אם אתה כועס על זה או שתסלח, זה ממש לא מעניין אותי. אני רוצה לבקש ממך סליחה. אני לא יודע אם הוא סלח לי, אבל זה פחות חשוב בעיני". [כזכור את זאת הוא מעיד היום על שנת 2000 בה ליפקין היה שר]

שני הסנטים של חמי (במקור פורסם

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן. שלו):

ציטוט:

אלדד יניב, פובליציסט, כותב כשהחל בתיקון חייו, פנה לליפקין שחק והתוודה בפניו ובקש סליחה, על חלקו בהכפשת שמו. כאשר, חקירת העמותות זעזעו את כסאו של ברק כראש ממשלה, חפש ברק דרך להסית את האש באמצעות, פתיחת חקירות נגד שריו, אנשי מפלגת המרכז בהם, מר שחק. כנופייתו של ברק, בהם מיודענו אלדד יניב, פותחו בחקירות, והגישו תלונות סרק במשטרה נגד השרים. "לזכותו" של מר יניב, הוא לא "משטנקר" על חבריו בכנופיה, מיהם, רק ניתן לנחש מזיכרון. ה"שותק בחקירתו" מר הרצוג מס' 2 ברשימת העבודה, טל זילברשטיין ועוד. אבל את ברק, מפליל הוא במסגרת חיסול חשבונות במאפיה.(כמובן, לצורך התיקון של חייו) לכול מי שלמד אי פעם תלמוד, מכיר את הסוגיה של ה"מודה במקצת הטענה". אלדד יניב לא עבר שום תיקון בחייו. היה ונשאר אותו נוכל נכלולי. שמנסה לטהר את שמו, באותן שיטות שתיאר בכתבה, המשיך לפעול בארגון הפגנות "המחאה הספונטניות" של הקיץ שעבר. היום מתפרסמים גילויים חדשים על ועדות הארגון. על הכוונות הפוליטיות שהוסתרו.על שמות המוחות והפוליטיקאים שעמדו מאחורי הקלעים . על הכסף הגדול שניהל את המחאה "הספונטנית". הכול לפי משנתו והנחיתו של סטנלי גרינברג (כנראה, שהיה במקרה, בסביבה, והצטרפותו הייתה ספונטנית) . למען הגילוי הנאות – הכותב אינו נמנה על מעריציו של בוז'י

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ישראלה נראה לי שהתבלבלת, כמדומני באפריל יניב לא אמר אם ליפקין-שחק סלח לו או לא, אחרי לכתו הוא אמר שליפקין שחק כן סלח לו. וגם אם זה נכון, אני לא קונה בשיט את "החזרה בתשובה" של אדון יניב, הוא טיפוס יותר מדי דוחה בשביל זה.

השוואת גרסאות

בימים בהם שחק יכל להזים אי התאמות למציאות:

"כל פעם שאמנון שחק היה רואה אותי, הייתי מנסה ללחוץ לו את היד, לדבר איתו, ותמיד הוא היה נוחר בבוז. לפני כמה חודשים שמעתי שהוא חולה, ואמרתי שאני חייב לבקש ממנו סליחה, והוא לא רצה לפגוש אותי. ניסיתי שמישהו ידבר איתו, ובסוף אותו מישהו אמר: טוב, תבוא איתי, ניכנס אליו למשרד ומקסימום הוא יזרוק אותך. נכנסתי אליו למשרד והוא קם ככה, עם המקל, ואמרתי לו: אני רק באתי לבקש ממך סליחה, וסיפרתי לו כל מה שעשינו" [אם יניב כבר פוטר בשלב זה בו גילה את האור - הרי שממש לא ניתן להבין מהדברים כי מדובר על שארית כהונתו הקצרה של השר שחק]

"באתי וישבתי אצל שחק במשרד חצי שעה וסיפרתי לו כל מה שעשיתי, ואמרתי לו: תשמע, אני לא יודע אם אתה כועס על זה או שתסלח, זה ממש לא מעניין אותי. אני רוצה לבקש ממך סליחה. אני לא יודע אם הוא סלח לי, אבל זה פחות חשוב בעיני". " [כזכור הוא אומר זאת ב4/2012]

רגע אחרי ששחק אינו יכול להזים אי התאמות למציאות:

"שחק הקשיב. אני דמעתי וסיפרתי, ובעיקר התביישתי. הייתי בטוח שעוד רגע ליפקין-שחק זורק אותי מהחדר. הוא קם מכיסאו. בעזרת מקלו. דידה לקראתי. חיבק אותי חיבוק גדול ואמר לי: "אתה גבר. היית ילד. אתה לא מכיר את אהוד באמת". ואני בכיתי ואמרתי לו: "במקומך לא הייתי סולח". "אני אחר", ענה ליפקין-שחק ועשה תנועת ביטול רבינית בידו. "יאללה, תלך לעבוד", אמר לי. "מספיק. יש לי עוד מעט ישיבה חשובה".

[כזכור את זאת הוא מעיד היום על שנת 2000 בה ליפקין היה שר]

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed