רחוק מלהיות מומחה להיסטוריה צבאית או למלחמת יו"כ
אבל כן יצא לי לקרוא כמה וכמה ספרים.

התחושה שהתעוררה בי בדגש על תחושה. היא שיש מצב שדיין עבד על כולם תמיד.

בהסתכלות על ההיסטוריה הצבאית שלו התחושה היא שיותר משהו היה לוחם גדול או טקטיקן/אסטרטג מוצלח, הוא היה בעיקר פולטיקאי ממולח. (במהלך מלחמת השחרור, עם הבנתי נכון הוא הצליח לארגן לעצמו קפיצה קטנה לארה"ב)
אינני יודע להעריך את תפקודו כרמטכ"ל בתקופת הפדאיון ועד למבצע סיני.
אבל עולה לי השאלה האם בעצם דיין, שנתגלה במערומיו ובערמומיותו במלחמת יו"כ היה כזה תמיד?
ובעצם גם המעמד של לוחם ומפקד גדול נגנב על ידו כמו לא מעט גניבות אחרות שעשה בחייו?

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

זאת עובדה. גם לא היה מצביא גדול.
ראש הממשלה (בן גוריון) אהב אותו, מפני שהוא השתייך למפלגה נכונה ואבא שלו היה מוכר.
היו עוד כמה גנרלים עם עם פנקס אדום ובאותם הימים זה הספיק...

אם היה מצביא גדול לא ידוע לי. הערבים מאוד העריכו אותו (בגלל העין) ובתור פוליטיקאי זה עזר לו/לנו
במגעים ראשנים עם מצרים. את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממנו.

בזמן שמשה דיין היה רמטכ"ל, אלוף פיקוד הדרום אסף שמחוני לא היה שותף בהכנות למבצע סיני והתלונן
אצל בן גוריון שהרמטכ"ל עוקף אותו ונותן פקודות מעל ראשו של אלוף הפיקוד.

עד שהמצב נשבר לאלוף שמחוני (לפי דיעות אחרות היה מוכשר מאוד וחכם) הוא לקח פייפר בלילה סוער
על מנת לבדוק את החזית הדרום וסיני והסוף ידוע.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90...5%D7%A0% D7%99

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

דיין היה מפקד טוב, מוערך ואהוד על חייליו ופיקודיו עוד מימי ההגנה הפו"ש וינגייט והפלמ"ח.
לזכותו מספר מהלכים ששינו את צה"ל ואופיו, פעולות התגמול, יחידות מיוחדות (הצנחנים),
וישום המשפט "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה".אולי משפט זה היה בעוכרו ביום הדין.

זה היה הגרוש וחצי שלי על הפנקסאות בארץ ישראל.

אבל עובדתית שייכות מפלגתית הייתה פקטור בצה"ל.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

הייתי אומר פחות שיכות מפלגתית ויותר הקבוצה של יוצאי הפלמח שדאגו אחד לשני.
והנה הדוגמא למה השתיכות מפלגתית כנראה לא במאה אחוז קשורה.
הפל"מח היה מזוהה עם מפ"ם שהיתה שנואה על בן גוריון , יש אומרים שזה אחד מהסיבות לפרוקו.
ולמרות זאת רבים ממפקדי צה"ל היו יוצאי הפלמ"ח (אחרי השנה הראשונה בהן ניתן עדיפות למפקדים שצמחו במסגרת הצבאות הסדירים במלחמת העולם השניה)

וענית לעצמך על השאלה.
קידום ע"ב שייכות פוליטית פשעה בכל חלקי החברה בישראל וצה"ל לא היה חף מכך.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ההגנה הויותה את רובו המוחלט של הכח הצבאי היהודי בארץ ישראל, הלח"י והאצ"ל לא היוו כח משמעותי מפאת גודל הסד"כ.

עכשיו שהעובדות ידועות על מה דיברת? שתולי אכלולי?

אתה בעצמך פירטת את אופיה המפלגתי של אחת מיחידות הצבא שהשפיע על גורלה, אז זה קצת אירוני.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אל תשכח שהאצ"ל (ההגנה ב,) פרשו מההגנה על סוגיית שיתוף הפעולה עם הבריטים....ואח"כ הלח"י התפלגו מהאצ"ל.

עכשיו זה באמת אירוני...לא כך?

מה?

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

השאלה היא האם אכן עשה את המעבר התודעתי בין מפקד שדה מצטיין (למרות שעל התנהלותו בכיבוש רמלה יש תהיות) לבין מקבל החלטות ברמה האופרטיבית/אסטרטגית?

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

הוא עשה עבודה לא רעה בקדש.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

במסגרת הריגת הפרות הקדושות בכל מחיר בו נוסיף גם את הפנקס האדום (זה מאוד פופלרי)מצד שני דיין גם חתום על המשפט שרק חמור לא משנה את דעתו.
לא מזמן הוקפץ פה אשכול על הפעולה באי גריין בו ציטוט של עמי איילון איך במשפט אחד הוא ראה שדיין מבין על מה הוא מדבר לעומת הרמט"כל (או שגם זה נאמר כי בשייטת חילקו פנקסים אדומים בשנות השבעים , לא יודע לא בדקתי) .
לדיין היו הרבה מגרעות אבל להוביל כוחות וצבא הוא ידע (לדעתי הצנועה לפחות).

הוא גם היה אלוף בתכנון פשיטות מוסקות, בעיקר על אתרים ארכאולוגיים..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

לא שאני מצדיק את המעשה הזה, אבל אלה היו הימים.

אני לא ראיתי שמישהו התלונן שלוחם אחר הרעיל בארות ויצא לנקמה פרטית או לאחר שסרס אנס.
אגב שני האחרונים גם נשאו פנקס אדום.

לי אישית אין שום בעיה עם פנקס אדום או כחול (בעוונותי הרבים גם לי היה פעם). זכורה לי אמרה של ראש הממשלה לוי אשכול (זוכרים אותו) אשר אמר לאחר כמה מקרי רצח של היהודים: "הפנקס פתוח והיד רושמת"

אני רק ציינתי שהיתה איזו "עדיפות" לבעלי פנקס האדום וגם השתייכות ההורים שלהם...

נ.ב.
בקשר למשה דיין ז"ל זכור לי הייטב כאשר היה מופיע בטלוויזיה בימי שישי בערוץ האחד והיחיד
מאחוריו היתה תלויה מפה ענקית של מצרים וזה היה מרשים, מה זה מרשים!

הערבים השתוללו מכעס, הם דיברו שיוצאו לו את העין השניה. הם מאוד העריכו אותו וממש "שתו" כל מילה שיצאה מפיו. חברים, זה עשה רושם אדיר על כולנו וגם כאן נוצרה היהירות והעוצמה אשר לא הייתה.

נ.נ.ב
(זה קצת מזכיר לי את נסראללה, כאשר הוא אמור להופיע ולדבר - אז כולנו עומדים בהקשב ומאזינים לכל מילה שלו)

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אחד מהשכנים של משה דיין היה איסר הראל ראש המוסד האגדי.
למשה דיין היה את החוצפה לפלוש כמטר לתוך שטחו של שכנו.
שלא להזכיר את הגן העצום על כל עתיקותיו בעורף ביתו ועל חשבון קרקעות המדינה.

עם מותו באו כל הרשויות כולל שכנו ותבעו את המגיע להם בצדק. ואני הקטן באתי לסמן את גבולות המגרש המצטמצם.

היו שם שטחים למעבר בין הבתים ושבילים אשר אף אחד לא השתמש בהם.
מה כבר יש ערך למטר לעומת דונם.
(זוכר את האלוף שהיה מיועד להיות רמטכ"ל ואיך שפכו את דמו ולבסוף התברר שהוא צדק!)

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

משה דיין היה אייקון לא רק לחיילים ולקצינים שהעריכו אותו. למשל, הבנאדם כתב ספרים שהיו בכל בית בשנות ה-70' וה-80'. הוא כיכב במדוריי הרכילות.
אפשר לומר שהוא ייצג חלק מהאתוס הציוני עצמו: "יהודי חדש", בן הארץ, הצבר, שיש לו "רגש לאומי" מובנה, שמעולם לא היה צריך לחשוש מהגויים, עם הבנה אינטואיטבית של עבודת האדמה, הסביבה הערבית, לחימה וכו'. כישלון של "צבר" כזה הוא כישלון של הציונות.
אם נזכור שרוב האוכלוסיה הבוגרת בתקופה של שנות ה-30' עד שנות ה-70' עלתה לארץ ולא נולדה בה, ,הייתי אומר שברמה מסוימת הם ייחלו לדמות כזו, שתוכיח שהחזון הציוני אפשרי.

עכשיו אפשר להיכנס לדיון המעניין, האם הוא היה יותר או פחות נערץ ויותר או פחות "פיקציה" מיגאל אלון ומבני הדור הבא (שרון, רבין,לסקוב,ידין)..

היום זה תחביב לאומי לירות בגופתו של דיין הקבורה בנהלל, אם להשתמש בהתבטאות של בנו אודי. למרות שדיין בלי ספק הרוויח זאת ביושר לאור מלחמת יום כיפור והתנהלותו האישית שהייתה מאוד לא אתית (בלשון המעטה), צריך לבחון אותו במבט כולל:
דיין בלט משלב מאוד מוקדם, כהיה בחור צעיר עם 2 עיניים תקינות. הוא היה החניך הבולט בקורס הקצינים הראשון של ההגנה ובלט בכריזמה שלו ויכולתיו. הוא גם היה איש אמיץ מאוד. אחר כך היה לכולם ברור מאליו שהוא קיבל את הפיקוד על הפלוגה הראשונה של הפלמ״ח. הפציעה שלו הייתה מיותרת לחלוטין ונבעה מאותו בוז שלו לסכנות פיזיות שליווה אותו כל חייו, ואשר הביא אותו להיות הבכיר הבולט ביותר בביקורים בקו. הלחימה במלחמת יום כיפור, כמו גם במבצע קדש.
הוא לא היה מפקד טקטי מצטיין. ההצלחות שלו במלחמת העצמאות שנויות במחלוקת ובוודאי שהוא לא היה בליגה ששל יריבו מנוער, יגאל אלון. אבל הוא כן ידע להחזיק חזית (נשלח לעשות סדר בשתי חזיתות שונות שמצבם היה רע-עמק הירדן ואחר כך ירושליים) והיה מוצלח ברמה החשיבה הכוללת.
אין ספק שקישומו המטאורי לאחר המלחמה נבע בעיקר מנאמנותו המוחלטת לבן גוריון ונכונותו לצאת, כמו כלב שמירה אימתני, נגד יוצאי הפלמ״ח וכל יריב אחר.
דיין תיכנן בעצמו את המתווה הכללי של מבצע קדש, וזה היה מתווה מוצלח ומקורי. גם כשהתמנה לשר ביטחון הוא לא רק סיפק מנהיגות שהציבור היה זקוק לה כל כך אלא גם שינה תוכניות לחימה בסיסיות (לפי ישראל טל למשל) והכתיב מדיניות כך שההצלחה של אותה מלחמה ניזקפה לזכותו יותר בצדק משחושבים בדרך כלל. אגב, דווקא החלטה אחת שלא לא בוצעה ועל כך ייתכן ששילמנו מחיר יקר לטווח ארוך-הוא אסר על הגעה לתעלת סואץ משום שהבין את מה ששאזלי כתב בסיפרו: ששיתוק תעלת סואץ ישאיר את הסכסוך על סדר היום הבינלאומי, ולא לטובת ישראל. לכן הוא גם הציע לגולדה לסגת מאיזור התעלה בין ששת היצים ליום כיפור. לדעתי, המציאות הוכיחה שצדק.
בקיצור, דיין לא היה טקטיקן גדול אבל הוא כן היה בעל חשיבה והבנה אסטרטגיים ברמה גבוהה מהמקובל בישראל. הוא גם היה מנהיג שהציבור העריץ אף שהוא לא ממש טרח להתחנף לציבור והיה לו עור בעובי שגם פיל יכול היה להתקנא בו. זה שהוא היה אישיות מאוד בעייתית, אולי אף עם הפרעת אישיות, זה כבר סיפור אחר.
לפני שנים רבות מאוד, מעט לפני שהדיין נפטר, חבר שלי נפצע ליד העין מכיסא שנפל עליו ומכל הדם לא היה ברור מה בדיוק נפגע. אני הפטרתי למישהו : ״טוב יהיה עוד משה דיין״. הייתי בן חמש לכל היותר, אולי פחות. אם ילד כל כך קטן יודע בכלל את השם של פוליטיקאי שאיננו ראש הממשלה, זה אומר משהו על הדומיננטיות של אותו פוליטיקאי בתודעה הציבורית.