|
31-03-2016, 13:17
|
|
|
חבר מתאריך: 14.08.11
הודעות: 7,197
|
|
בטח שיש חוק ...
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/44614
מירום: נפגשתי עם אנשי אש"ף בניגוד לחוק
חגי מירום, לשעבר ח"כ מטעם העבודה... הודה כי בזמנו נפגש עם אנשי אש"ף בחו"ל בזמן שהדבר היה עברה על החוק הפלילי של איסור מפגשים. לדבריו, הוא התייחס לכך כאל "עבריינות אידאולוגית", והתמיד בכך גם כאשר הדבר לווה בוויכוחים קשים כמו הוויכוח האם להעמיד לדין את שולמית אלוני, שכאמור, עברה על החוק. הוא ציין כי אייבי נתן אכן הועמד לדין וגם נכלא בכלא בשל עברה זו. המשכנו לנהל את השיחות, אומר מירום ומציין כי בסופו של דבר זה הפך משוליים ל"מיינסטרים", כלשונו.
http://israblog.nana10.co.il/blogre...logcode=9841299
בדברי ההספד, חלק ממוקיריו של אייבי נתן הדגישו דווקא את העבירה על החוק ואף עשו לה אידאליזציה. הגדיל מכולם שמעון פרס, מי שאמור לסמל ולגלם את הממלכתיות ואת כיבוד החוק, שבדברי ההספד בהלווייתו של אייבי נתן אמר: "רגזנו עליו למה הוא ... מפר חוקים... אבל אוי ואבוי לנו אילו היה שומע בקולנו" ("הארץ" 31.8).
החוק עליו עבר אייבי נתן, היה האיסור להפגש עם חברים בארגון טרור. נתן נפגש עם אנשי אש"ף ובהם ערפאת, ועל כך נידון פעמיים למאסר. אפשר לחלוק על החוק, שהתקבל ברוב גדול מאוד בכנסת, ושגם מפלגת העבודה תמכה בו, ויש דרכים דמוקרטיות להיאבק למען שינוי חוק. הפרת חוק אינה חלק מארסנל הדרכים להיאבק בחוק. כאשר נשיא המדינה מכשיר בדיעבד עבריינות פוליטית ואף עושה לה אידאליזציה, הוא מועל בתפקידו ומשמש דוגמה שלילית לאזרחי המדינה.
ישנה טענה, שהעובדה ששנים אחדות לאחר פגישותיו של אייבי נתן עם ערפאת נהגו כמוהו ראשי ממשלות, מעידה על כך שאייבי נתן צדק והקדים את זמנו. טענה זו מופרכת מעיקרה ובלתי הגיונית. ראשית, יש הבדל בין מעשה מדיני של ראש ממשלה נבחר המנסה לקדם, על פי דרכו והבנתו, את ענייניה של ישראל, לבין מעשה פיראטי של אזרח פרטי, בלתי מוסמך, בניגוד לחוק. שנית, העובדה שממשלה נהגה בדרך זו או אחרת, אינה הופכת בהכרח דרך זו לנכונה. שלישית, המציאות הוכיחה, ששום דבר טוב לא יצא מההכרה באש"ף ומהכנסתו של ערפאת לשטחים. בוודאי שצעד זה לא קידם את השלום באזורנו, וזאת בלשון המעטה. הרבה, הרבה מאוד, הרבה מידי דם נשפך כתוצאה מכך.
אך מעל הכל – הסוגיה אינה האם החוק שאסר מפגשים עם אש"ף היה נכון ומוצדק, אלא בהנחה שהוא לא היה מוצדק – האם מותר למתנגדי החוק להפר אותו. או בניסוח אחר – האם עבריינות פוליטית מותרת? שהרי גם מי שהתנגדו לחוק הזה – בהיותם הרוב מחוקקים חוקים. וכפי שהם התנגדו לחוק הזה, יש המתנגדים לחוקים שהם מחוקקים. האם להם מותר להפר חוקים שהם מתנגדים להם, ועל יריביהם הדבר אסור? איפה ואיפה כזאת היא מוסר כפול. השלמה עם עבריינות פוליטית ובוודאי האדרתה, הם המדרון החלקלק בדרך לאנרכיה.
http://www.zeevgalili.com/2010/11/11192
מו"מ חשאי ללא סמכות וללא רשות
התהליך שהביא להסכם אוסלו התחיל לכאורה בינואר 1993. שני אקדמאים ישראלים – ד"ר יאיר הירשפלד וד"ר רון פונדק, שאיש לא שלח אותם ואיש לא הסמיך אותם – נפגשו עם איש אש"ף אחמד עלי סלימאן קריע, הידוע כאבו-עלא, ועם נציגים פלסטינים נוספים. באותה תקופה, עצם הפגישה עם אנשי אש"ף הייתה עברה על חוקי המדינה. (על פגישות כאלה נידון אייבי נתן ל-18 חודשי מאסר בשנת1991.)
הפגישה התקיימה ב"מכון למדעי חברה שימושיים" באוסלו שבנורווגיה – FAFO . המגעים החלו ביוזמת הנורווגים שפנו בעניין לד"ר יוסי ביילין. כשפנו אליו גם ביילין לא מילא תפקיד שהסמיך אותו לקיים פגישה בלתי חוקית עם נציגי ארגון טרור. התהליך שהוביל לפגישות לוטה בערפל. בדיעבד נתברר כי הגישושים הראשונים לפגישות החלו עוד ב-1992, כשיוסי ביילין היה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה באופוזיציה.
באותה תקופה הקים ביילין (שיצחק רבין כינה אותו "הפודל של פרס") יחד עם יאיר הירשפלד ורון פונדק את "הקרן לשיתוף פעולה כלכלי" (ECF), ששימשה אותו בפעולותיו המדיניות והפוליטיות. האיחוד האירופי היה לאורך השנים אחד מהתורמים הבולטים לקרן, דבר שעורר ביקורת חריפה מצד המחנה הלאומי. היו שראו בכך התערבות האיחוד האירופי בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל ובשרות אינטרסים זרים
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-27718-00.html
ביילין: לקבוע עובדות בלתי הפיכות
"יוסי ביילין היה המקביל שלי במשרד החוץ וקרא אותו חומר מודיעיני, שאני קראתי. ככלל, שירותי הביטחון פחות סומכים על משרד החוץ מאשר על משרד ראש הממשלה מבחינת הסיווג הביטחוני, לכן היו הבדלים בחומר שסופק, אבל ברמת המיקרו. ביילין לא קיבל שום חומר שיכול היה לסתור את המסקנה הברורה בקשר לטקטיקה והמטרות האמיתיות של אש"ף."
"הוא אמר לי באותה תקופה: 'הציבור בארץ ברובו ימני, לכן אנחנו צריכים ליצור עובדות מוגמרות בלתי הפיכות.' לאחר הסכמי אוסלו גם יוסי שריד אמר זאת. הם יצרו עובדות בלתי הפיכות בניגוד לדעת הרוב, שהייתה ידועה להם."
"גם עזר ויצמן היה מטלפן בעזרת אחמד טיבי לאיש אש"ף בשוויץ. הוא היה שר בלי תיק וחבר בקבינט הביטחוני. בעקבות הגילוי, שמיר רצה לפטר אותו מהממשלה, אבל פרס איים לפרק את הממשלה והפשרה הייתה שוויצמן יעזוב את הקבינט."
"למעשה, עוד לפני ששמיר היה ראש ממשלה, פרס וביילין התחילו במגעים עם אש"ף, בניגוד לחוק. אני לא יודע מתי היה המפגש הראשון שלהם עם אש"ף, לדעתי הם מסתירים את התאריך הזה, כדי לטשטש את העובדה, שהם עברו על החוק. לאחר מכן הם תפסו טרמפ על ועידת מדריד. עד היום אפשר לשמוע את ביילין אומר, שקמפ-דייויד הראשון הביא למדריד ומדריד הובילה לאוסלו ואוסלו הובילה ל'שלום שהשגנו עם הפלשתינים'... זאת פשוט תרמית!"
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/538/790.html
במלאות עשור להסכמי אוסלו מפרסם ''סופשבוע'' לראשונה מסמך סודי ביותר מ-7 ביוני 93', שבו דרש יצחק רבין משמעון פרס לחדול מהמשך המגעים עם אנשי טוניס, ומנסה לפצח את חידת ערפאת מודל 2003 - האיש שמואשם בכל צרותיה של מדינת ישראל
http://www.zeevgalili.com/2010/11/11192
דליה רבין: אבא שקל לעצור התהליך
שאלה: "מה היה קורה לדעתך אלמלא הרצח של אביך?"
דליה רבין: "הרבה אנשים שהיו קרובים לאבא אמרו לי שערב הרצח הוא שקל לעצור את תהליך אוסלו, מפני שהטרור השתולל ברחובות וערפאת לא סיפק את הסחורה. אבא הרי לא היה עיוור שרץ קדימה בלי מחשבה. אני לא מוציאה מכלל אפשרות שהוא שקל לעשות רוורס גם בצד שלנו. בסך הכל הוא היה אדם שביטחון המדינה עמד בעיניו מעל לכל."
(ראיון עם אמירה לם "ידיעות אחרונות" 8.10.10)
http://www.zeevgalili.com/2010/11/11192
אם ביילין היה אמריקני היה נכלא
אם יוסי ביילין היה אזרח אמריקני הוא היה יושב כבר מזמן בכלא. כי בארצות הברית יש חוק מפורש האוסר על אדם לא מוסמך לנהל משא ומתן עם מדינות זרות בנושא מדיני. הואיל ויוסי ביילין הוא אדם חרוץ ותכליתי יש להניח כי הדבר לא היה מרתיע אותו. הוא יכול היה למשל לנהל משא ומתן עם מכסיקו על החזרת טקסס, שהיא כידוע שטח שאמריקה כבשה מידי מכסיקו במלחמת יש ברירה.
לפי החוק הישראלי נחשבת יוזמתו של ביילין לנהל משא ומתן מדיני לויתור על טריטוריה ישראלית כמעשה בגידה.
עבירת הבגידה כלולה ב"חוק העונשין" תשל"ז 1977. ואלה העברות בסעיף בגידה, שהעונש המרבי עליהן הוא מאסר עולם או מוות, אם העבירה נעשתה בשעת מלחמה:
* פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה (סעיף 97)
"מי שעשה ששטח כלשהו ייצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך".
_____________________________________
לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)
חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.
מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.
https://sites.google.com/site/hamedinai/
נערך לאחרונה ע"י hamedinai בתאריך 31-03-2016 בשעה 13:38.
|
|