|
01-07-2016, 17:02
|
|
|
חבר מתאריך: 11.12.14
הודעות: 267
|
|
נוהל "מקרה מוזר"
מדובר בנוהל ל"ניטרול" (כך או אחרת) של עדי ראייה בלתי-מעורבים, כדי שלא יחשפו מידע על פעילות יחידות מיוחדות של צה"ל. לפי עדותו של לוחם "יהלום" שפורסמה בידי "שוברים שתיקה":
"...אין לי מושג מה עלה בגורלם של אותם חבר'ה. ...בדרך כלל הם היו נלקחים למעצר, בדרך כלל אלה היו זכרים בגיל המתאים,אף פעם לא אישה או משהו כזה."
לפי ספרו של לוחם "מגלן" לשעבר נתן אודנהיימר, "נפלא פה", (מופיע גם בכתבה של ה"בלוגר המסויים" מסיאטל), הנוהל כולל את הריגת עד הראייה:
נזכרתי בנוהל "מקרה מוזר".
כאשר צוות מתכונן למשימה סודית בשטח אויב, עליו להיות מוכן לכל האפשרויות ששטח זר ועוין יכול להציב בפניו. אחת מהן היא שבדרכו, הכוח יתגלה על ידי עובר אורח. אם מדובר, נניח, במשימת מארב, די לכפות את אותו עובר אורח ולשחררו בסוף המארב. אם מדובר במשימה בעלת סיום אלים: חטיפה או חיסול, אפשר פשוט לכפות ולהסתיר או להרוג אותו. אבל במשימות סודיות, יש להבטיח שהעובדה שהכוח חלף באזור לא תתגלה לעולם, שכן גילוי כמוהו ככישלון. אי אפשר לחטוף את עובר האורח, שכן ודאי יש לו משפחה וחברים שיחושו בהיעדרו. אי אפשר לשחוט אותו או לירות בו בנשק מושתק, שכן אם יימצא מת מוות אלים הדבר יעורר שאלות. אז מה עושים?
למשימות ממין זה מתאמנים בדרך כלל זמן רב. מדובר בהשקעה עצומה של משאבים, אנושיים וכלכליים. צוות הלוחמים הוא רק חלק קטן מהמשאבים. מעורבים גם פיקוד בכיר, טכנאים, אנשי מודיעין, ועוד מעטפות של נותני שירות נרתמות. לעתים במשך חודשים ארוכים, לפעמים יותר. ההשקעה הכלכלית כמעט בלתי נתפסת. מעולם לא הערכתי כמה מבצע, אפילו בינוני בהיקפו, עולה, אבל אם הייתה חשבונית המכסה הכול מא' ועד ת', אני בטוח שהסכום היה יותר מעשרה מיליון שקלים.
אני לא מתעסק במספרים לחינם. חלוקת המשאבים בצבא מלמדת על סדר עדיפויות אסטרטגי. הכסף הזה היה יכול לשמש לדברים אחרים, אך אם המשימה הוגדרה משמעותית דיה, הוא יופנה אליה. לכך מתווספת התעוזה שנדרשת כדי לשלוח קבוצת חיילים אל מעבר לקווים לסכן את חייהם. וגרוע מכך, אם יתגלו — הדבר עלול לגבות מחיר מדיני. מדי פעם גורמים לבנוניים או סוריים טוענים שמצאו מערכות שנשתלו בידי כוחות ישראליים, והדבר מופיע בחדשות בכל העולם. בארץ, כמובן, דממה. אבל מהי מציאת מערכות לעומת גילוי כוח בעיצומה של התגנבות?
בתור צוות לוחמים, ידענו את כל זה. מפקד הצוות שלנו ידע את זה. המפקד שהוביל את המבצע ידע את זה. וכולנו הרגשנו את מועקת האחריות בגרון. לכן אם צוות נתקל במכשול בדרך לביצוע משימה בשטח אויב, המפקד הבכיר ביותר בשטח נדרש להחלטות מסובכות, לעתים בלתי אפשריות. כמו למשל זו שמחייבת נוהל "מקרה מוזר".
נניח שצוות מתגנב דרך ציר נחבא בין הרים במדינה זרה. לפתע, למרות שזהו ציר מבודד, ולמרות שההתקדמות בו נעשית בזהירות, נער מהכפר הסמוך מופיע על הציר והולך לקראת הכוח. מי יודע מה גרם לו לצאת להסתובב לבד באמצע הלילה האפל הזה. אולי יש לו נדודי שינה מפני שהוא מאוהב, ואולי הוא מעביר סמים לגבול — זה לא משנה בכלל. אין דרך לעקוף אותו. הציר צר מאוד. ואז הנער נעצר. מתיישב על סלע ומביט בוואדי ובירח. אולי הוא באמת מאוהב. בפני המפקד עומדות שתי אפשרויות: ביטול המשימה וחזרה הביתה, או, אם המשימה חשובה מספיק, ביצוע נוהל "מקרה מוזר".
אי אפשר לכפות את הנער. אי אפשר להרוג אותו סתם ככה. אבל צריך לוודא שלא יישאר זכר לכוח באזור. לכן יש לביים את מותו כאילו מת בתאונה, במקרה מוזר. במקרה של הצוות שהולך בציר בהרים, הפתרון הקלאסי הוא להשליך אותו מצוק, אולי אל תוך נקיק. זה מסובך משזה נשמע; צריך לוודא שלא ישמיע קול, יש לברר לפני כן שהוא נמצא באזור לבדו, וליצור סיפור משכנע מספיק בנוגע לאופן שבו החליק מהמצוק.
|
|