14-02-2018, 18:14
|
|
|
חבר מתאריך: 03.05.06
הודעות: 605
|
|
בחינה כלכלית של פרויקט הדיוק האיראני וההתמודדות איתו
מאמר שמצאתי בפייסבוק בקבוצת עדכוני בטחון מישראל והעולם.
https://www.facebook.com/groups/world.Israel.defense/
הכותב הינו אנונימי אבל המאמר מאוד מעניין:
למאמר:
http://idf-il1.blogspot.co.il/2017/11/blog-post_30.html
בשנים האחרונות אנו שומעים רבות על המלחמה בעצימות נמוכה שמנהל צה"ל לסיכול "פרויקט הדיוק" של איראן לחימוש חיזבאללה וגורמים נוספים ברקטות ארטילריות / טילים מדויקים שיוכלו לפגוע באופן מדויק במטרות אסטרטגיות בישראל.
בעוד שכמובן יש לברך על כל פעולה טקטית מוצלחת , אסטרטגיה זו אינה מובילה ל"פתרון" אלא רק לדחיית הקץ.
בסופו של יום בסוריה / לבנון יהיה מאגר רקטי מדויק מהטעם הפשוט כי ישראל אינה יכולה "ליירט" כל משלוח ומכיוון שככל שהמשטר הסורי יתייצב כך תקטן הלגיטימציה והיכולת של צה"ל לפעול בסוריה , כפי שאינו פועל היום בלבנון בגלל ההרתעה שמקיים חיזבאללה עם ישראל באמצעות מאגר הרקטות הלא מדויקות ויתר יכולותיו לפגוע בכוחות על הגבול עובדה שבחשבון הישראלי הופכת תקיפה ספורדית בלבנון ללא כדאית מחשש תגובה.
מכיוון שכך יש להיערך היום למצב העתידי - אלפי רקטות מדויקות בלבנון וסוריה היכולות להגיע לכל נקודה בישראל.
מצב זה נתפס במאוד מסוכן אך הוא למעשה טומן גם הזדמנויות לישראל:
ההזדמנות הראשונה היא הרציונליזציה במערכות היירוט - אם בעבר מיירטי כיפת ברזל במחיר של כ- 50 אלף דולר ליחידה היו מיירטים רקטות בעלות מאות או אלפי דולרים בודדים לכל היותר הרי רקטות מדויקות עולות כבר עשרות אלפי דולרים ואם מדובר על טווחים ארוכים או רש"ק כבד מגיעים כבר למאות אלפי דולרים. המשמעות היא כי המשוואה של מיירט - מיורט מתאזנת . האויב צריך להשקיע לא פחות משאבים כלכליים וכנראה אף יותר בהתקפה מאשר ישראל בהגנה. מכיוון ש - 100 מליון דולר המהווים רק כ- 2.5% מתקציב הסיוע של ארה"ב רוכשים 2000 מיירטים של כיפת ברזל הרי אין קושי כלכלי להתאים את רמת המלאים של המיירטים לרמת האיום.
לשם פרופורציות, ישראל משקיעה 4 מיליארד ש"ח בהקמת חומה מול עזה. בהיקף השקעה זה ניתן לרכוש 22,000 מיירטי כיפת ברזל!
המשוואה היא פשוטה - נניח כי חיזבאללה יורה רקטות לא מדויקות בעלות 1,000 דולר ליחידה וישראל צריכה ליירט רק 1 מ- 3. כלומר מול עלות של 3,000 דולר ישראל מוציאה 50,000 דולר - יחס של 17:1 . אם האויב ישקיע 1 מיליון דולר בחימוש , ישראל צריכה להשקיע 17 מיליון בהגנה.
אם נניח כדוגמה מספרית כי לחיזבאללה 100,000 רקטות בעלות של 1000 דולר ליחידה מדובר בהשקעה איראנית של 100 מיליון דולר הדורשת הערכות ישראלית בעלות של 1.7 מיליארד דולר וזאת בהנחה שחיזבאללה אכן ירה 100% מהמלאי. אלו מספרים שלישראל קשה לעמוד בהם למרות שהכדאיות הכלכלית (מניעת נזק) היא מוכחת.
אך בהינתן שהחיזבאללה מצטייד ברקטות מדויקות במחיר של 50K דולר ליחידה ( ה- רומח הישראלית עולה 57K דולר) אזי יחס העלות הוא 1:1 כלומר 100 מיליון דולר מלאי רקטות מדויקות מצד החיזבאללה דורש השקעה של 100 מיליון דולר במיירטים. אם רוצים להיות בטוחים ביירוט אזי ירכשו 2 מיירטים לרקטה בעלות של 200 מיליון דולר וגם כך יחס העלות יורד מ 17:1 ל- 2:1!
במילים אחרות, ההערכות ההגנתית לפרויקט הדיוק האיראני היא משימה הרבה יותר פשוטה כלכלית מאשר התמודדות עם רקטות שאינן מדויקות והיא ממנפת מערכת קיימת ומוכחת.
ההזדמנות השנייה היא הגדלת סיבוכיות פרויקט הדיוק ע"י הפעלת שיבוש GPS ברמה מערכתית בכלל וסביב אתרים אסטרטגיים בפרט.
מכיוון שדיוק מושג באמצעות שימוש באותות GPS אשר מאפשרות לחימוש לבצע תיקוני מסלול עד לפגיעה מדויקת במטרה שיבוש האותות למעשה מרוקן מתוכן את יכולות הדיוק. אני יכול רק לנחש מה ניתן לעשות לביות רקטה כאשר היא מתחילה להגיב לאותות השיבוש ולא לאותות הלוויינים.
כמובן שיש דרך להתגבר על שיבוש ה- GPS ובחמ"מ מותקנת לעיתים מערכת ניווט אינרציאלית הפחות מדויקת אם כמערכת הנחיה בלעדית או כגיבוי אך כמובן שאם כעת על האיראנים להתקין לא רק מערכת GPS אלא גם מערכת גיבוי ברמה גבוהה , המורכבות עולה ועמה העלות.
הזדמנות השלישית היא פיתוח "מיני כיפת ברזל" על בסיס המערכת הקיימת המיועדת להגנה על מטרת נקודה כגון בסיס חיל אוויר, תחנת כח, בתי זיקוק וכו' שההסתברות שירי מדויק יופנה אליהם וזאת במטרה להקטין את עלות היירוט ע"י הקטנת טווח המיירט. אם ניתן להשיג הגנת נקודה עם מיירט בעלות 25K דולר אזי משוואת המיירט-מיורט תשתפר לטובת ישראל.
המסקנה המתבקשת היא ש"ההיסטריה" מפרויקט הדיוק האיראני אינה במקומה. הפתרון הוא פשוט - על ישראל להרחיב את פריסת מערכת כיפת הברזל ולשאוף להוריד ככל האפשר את עלות היירוט. כפי שישראל בונה סביב עזה חומה, יש להקים "חומת" מיירטים ושיבוש צפופה עם בטן עמוקה אשר תהפוך את ההשקעה ב "פרויקט הדיוק" ללא רלבנטית כפי שהחומה בעזה תהפוך ללא רלבנטית את חפירת המנהרות ההתקפיות לתוך ישראל.
כאשר משווים את האיום (הלא אסטרטגי) הנשקף ממנהרות תקיפה עזתיות לאיום הרקטות וטילים, המדויקים ושאינם מדויקים, נותר רק לקוות שלפני שמשקיעים 4 מיליארד ש"ח בגדר, רמת המלאים והכיסוי של מערכות היירוט הישראליות הן באופטימום וכולם מרוצים. אם זה לא המצב מדובר בטעות אסטרטגית בסדרי עדיפויות.
|