על סף פיצוץ (A House of Dynamite) הוא סרט מתח חדש שיצא לפני חודש לרשת Netflix ומציג תרחיש של שיגור טיל גרעיני לעבר ארצות הברית וההתמודדות של מספר זרועות ובעלי תפקידים לאורך סולם הדרגות עם האירוע. מצד אחד הסרט מציג ומתמודד עם השאלה המורכבת של איך להתמודד עם האיום וגם אם ואיך להגיב עליו - לפני או אחרי הפגיעה. מצד שני הוא סובל ממידה מסויימת, ודי ברורה, של פשטנות ושטחיות. הסרט מציג את האירוע בצורה לא ליניארית, ומנקודת מבטן של מספר דמויות שונות. הוא מטיל ביקורת, גם עם לא ישירה, על מערך ההגנה הבליסטית של ארה"ב שסובל מסד"כ קטן עד גיחוך ובהתאם הסרט זכה לביקורת ותלונות מצד משרד ההגנה ומספר סוכנויות שלו על הצגה "לא הוגנת ולא מדוייקת" הן של מתאר המתקפה והן של יכולות ההתמודדות איתה.

מומלץ לצפות בסרט עם ציפיות נמוכות כדי לא להתאכזב, מקסימום נהנים מסרט מתח לא רע על נושא שקרוב לליבנו.

במידה ומי מהחברים פה צפה, נשמח לדיעות או ביקורת.

הטריילר הרשמי המצורף מכיל לדעתי יותר מדי כמעט-ספויילרים בחציו השני, הצפיה לשיקולכם.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הרעיון שבבסיס הסרט מעניין ובתחילה אף מותח. הבעיה בסרט היא שהעלילה קצרה וחוזרת על עצמה מנקודות מבט שונות וגיבורים שונים. אין עלילה מתפתחת. הסיום מפתיע ומאכזב. יותר מידי דומה לרשתות החדשות בארץ ביום של אסון.

.

אכן, מתחיל עם רעיון מעניין וגולש במהירות לסאגה בלתי נגמרת ועל סף המגוחכת. מזל שיש את הופציה בנטפליקס לראות במהירות גבוהה, ככה העסק נגמר מהר יותר (וכשנגמר - אתה שואל את עצמך - מישהו יחזיר לי את הדקות הללו?).

להבנתי המערכות והתהליכים ופרטים טכניים המוצגים קרובים להיות אותנטיים, ולבמאית יש נסיון בסרטים מהסוג הזה (Zero Dark Thirty, The Hurt Locker)
השחקנים טובים ונותנים הופעה מכובדת
אבל, מבחינת המבנה של הסרט זה לא כל כך עובד - כשרואים אותו אירוע מזוויות ראיה שונות אתה מצפה שזה איכשהו ייתן לך נקודת מבט שונה על מה שראית קודם, או יציג באור חדש מוטיבציה של הדמויות, אבל פה זה פשוט לא קורה אלא רק מראה אותן דקות מנקודת מבט לא קשורה שלא מוסיפה כלום

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

מבלי שראיתי את הסרט, רק הערה לגבי ההגנה הבליסטית: לפי דיווחים, במלחמה הקצרצרה בין ישראל לאיראן ארה"ב שיגרה כ-150 טילי THAAD שהם רבע מהמלאי העולמי (מקורות לא רשמיים טוענים שיותר מכך), וזאת כאשר כלל הייצור המתוכנן לשנתיים הקרובות הוא פחות ממחצית הכמות הזו. כלומר - רק בעוד כמה וכמה שנים היא תוכל לחזור לאותה רמת מלאי , שלא לדבר על להגדיל אותה - בעקבות השתתפות במלחמה קטנה, יחסית, שלא היה בה שום איום ישיר על ארה"ב וכוחותיה. מה המשמעויות של זה לגבי מלחמה פוטנציאלית מול יריב חזק כמו סין, אפילו מול תקיפה בנשק קונבנציונלי בלבד?

וברמה הרחבה והאסטרטגית יותר, הנושא של הגנה מפני איום בליסטי (וגרעיני בכלל, גם טילי שיוט או אופציות אחרות) הוא נושא מאד מורכב בחשיבה האסטרטגית. מה ההשלכות של פיתוח הגנה כזו? האם העובדה שאתה מנסה להצטייד בה עלולה דווקא לפתות את האוייב שלך לתקוף כל עוד לא הגעת למצב של הגנה הרמטית (או קרובה לזה)? האם העלות האסטרונומית של הקמת מערך גדול כזה לא עלולה לרושש את האומה שמפתחת ומצטיידת בו, או לפחות לבוא על חשבון הצטיידות מול הרבה מאד תרחישים יותר סבירים (ובכך אוייב יכול להשיג לא מעט בלי לשגר אף טיל)? כיצד משתנה מדיניות התגובה שלך כאשר אתה מצוייד במערכת הגנה וגם האוייב יודע שאתה מצוייד בכזו? אתה חייב להגיב על מתקפה של האוייב עוד לפני שאתה יודע אם היא הצליחה (ואפילו אם היא גרעינית), אבל אם בהסתברות גבוהה היא תיכשל ואילו תגובה שלך תצית מלחמה בהיקף מלא, כיצד תפעל?

נושא אחר שמעורר מחשבות בעקבות ההתפתחויות הטכנולוגיות (ואולי קשור אצלי בקשר יותר אסוציאטיבי ופחות ישיר) הוא נושא שקשור להרתעה. ההרתעה הגרעינית של המעצמות נשמרת היום בעיקר באמצעות הצוללות נושאות הטילים הגרעיניים, שמעניקות להן את יכולת המכה השניה בזכות העובדה שמיקומן אינו ידוע. מדינות גרעין כמו צרפת ובריטניה, למשל, ויתרו לחלוטין על היכולת לשגר טילים משטחן היבשתי ונשארו עם הרתעה גרעינית שמבוססת על חילות האוויר וציי הצוללות שלהן. אבל הטכנולוגיה מאיימת להפוך את האוקיינוסים לשקופים. אמצעים לחישה מרחוק של שינויים מגנטיים, תרמיים, אקוסטיים וגרביטציוניים בתוספת כח מיחשוב גדול עשויים להפוך את הצוללות לניתנות לגילוי ולמעקב רציף. לפני שנים ספורות דיברו על כך כדבר שנמצא במרחק של 20-25 שנים; היום יש הסבורים שבינה מלאכותית תוכל אולי לאפשר זאת בתוך חמש עד עשר שנים. מצב כזה עלול, שוב, לזעזע את היציבות האסטרטגית. מדינה שתחשוב שהיא יודעת איפה נמצאות צוללות הטילים של מדינה אחרת עלולה להתפתות לפתוח במלחמה גרעינית מתוך אמונה שהיא מסוגלת לנצח בה; מדינה שחוששת שהאוייבת שלה פועלת בכיוון הזה עלולה לנסות לנטרל את הסכנה הזו. בשני המקרים התוצאות עלולות להיות קטסטרופליות.

ציטוט:

כיצד משתנה מדיניות התגובה שלך כאשר אתה מצוייד במערכת הגנה וגם האוייב יודע שאתה מצוייד בכזו? אתה חייב להגיב על מתקפה של האוייב עוד לפני שאתה יודע אם היא הצליחה (ואפילו אם היא גרעינית), אבל אם בהסתברות גבוהה היא תיכשל ואילו תגובה שלך תצית מלחמה בהיקף מלא, כיצד תפעל?

כפי שהגבנו לתקיפות מאירן באפריל 24׳: באזהרות ואיומים, עד למועד בו החלטנו לתקוף בעצמנו.

לגבי תקיפת צוללות גרעיניות: להבנתי אזורי הפטרול שלהם מוגדרים היטב. הם כמובן סודיים ואולי משתנים מעת לעת. הצי מפקח על התנועה באזורים האלו מהאוויר ומהים. אני סקפטי לגבי היכולת למצוא צוללת *ממרחק של מאות ק״מ* (נניח, מלווין) ברציפות ובדיוק.


אני חושב שהעניין נידון באקדמיה ובתקשורת כמעט מכל הכיוונים כבר בשנות ה-70׳ וה-80׳.
החידושים הם:
- תקיפה גרעינית ממטוס חמקן, עם דיוק מעולה והתראה אפסית.
- תקיפת סייבר וסוס טרויאני (כמו מבצע הביפרים) שעלולים לגרום לנזק בקנה מידה של תקיפה גרעינית

אזהרות ואיומים עשויים להיות תגובה סבירה, באופן זמני, נגד מתקפה שגם אם היא מתממשת, הנזק שלה הוא טקטי בלבד. אבל מול מתקפה שעלולה לגרום לנזק אסטרטגי (טיל שהמסלול שלו מכוון לוושינגטון או ניו יורק, למשל, או טיל שמכוון בערך לכל מקום בישראל ויש סבירות לא מבוטלת שהרש"ק שלו גרעיני) אני לא משוכנע שזה מספיק.

ידיעת אזורי הפטרול לא מועילה במיוחד. נניח שידוע שיש שתי צוללות אמריקאיות, או סיניות, שמסתובבות בכל רגע נתון באיזושהי משבצת של 1000X1000 ק"מ באוקיינוס השקט - כיום זה חסר משמעות, כי הסיכוי לגלות אותן הוא אפסי. אבל אם יש טכנולוגיה שמאפשרת גילוי, המצב שונה מאד. וגם אם נניח שהסיכוי לגלות באמצעות לווין הוא נמוך, אנחנו נכנסים לעידן שבו כלי טיס יכולים לטוס אוטונומית מעל משבצת כזו במשך שעות רבות ולסרוק אותה באופן רצוף מטווח הרבה יותר קצר. במצב כזה, מעצמה שתחליט להשקיע במערך גילוי תוכל להחזיק כיסוי 24/7 של כל האזורים הרלבנטיים, בהשקעה כספית לא קטנה אבל באמצעות כח אדם מצומצם יחסית.

אני חושב שלתרחישים שאתה מתאר אפשר להוסיף עוד. למשל:
פצצת EMP - זה רעיון ישן, אבל ההסתמכות הרחבה מאי-פעם על אלקטרוניקה בכל הרמות הופכת אותו לאפקטיבי מאד להשבתת מדינה (וכיוון שהוא מתרחש בחלל, קשה יותר להתגונן מפניו). אגב, ניתן גם ליצור EMP מקומי באמצעים שהם יחסית מאד "לואו טק"; זה יכול להיות נשק טרור, כאמצעי יחיד או כחלק ממתקפה רחבה יותר, ואם הוא נעשה במקום הנכון - למשל, המרכז העסקי והפיננסי של מדינה - הוא יכול לגרום לנזק רב.
"מתקפה במכולה" - ברוח המתקפה האוקראינית על המפציצים ברוסיה, ניתן להשתמש במכולה או משאית או שלל אמצעים מותממים אחרים כבסיס להזנקת מתקפה באמצעות רחפנים או אמצעים אחרים, שיכולים לפעול בצורה מדוייקת, קטלנית ומתואמת לפי תכנון מראש או שליטה מרחוק וללא כל התרעה. מתקפה כזו ניתנת לביצוע כמעט בכל מדינה - אין כמעט מדינה שלא ניתן למצוא איך להכניס לתוכה מכולה כמעט בלי בדיקות - ובעבודה נכונה קשה יהיה לשייך אותה לתוקף, כך שגם התגובה עצמה היא בספק.
מתקפת AI - בין אם מדובר במתקפת סייבר על מערכות ותשתיות אמיתיות שמופעלת על ידי AI, במתקפה על תשתיות ה-AI שמדינות תשתמשנה בהן במידה גוברת בשנים הקרובות, או בהחדרת שיבושים למודלים ולתהליכי האימון, ה-AI מייצגת משטח תקיפה נרחב שההגנות עליו ומפניו כמעט לא קיימות.

שני הסנט שלי:
- הם בחרו להציג את אותה עלילה שלוש פעמים עם משתתפים שונים, רצו להראות את הדרגים המדיניים השונים ועוזריהם הצבאיים באירוע מאד דרמטי, סבבה זורם עם זה אע"פ שזה הולך ונהיה לעוס
- מה שהפריע לי בעלילה הדרמטית שהיא דימיונית מידי: טיל בליסטי אנונימי שמשוגר מהאוקיינוס השקט (כמה פעמים אמרו ICBM כשלמעשה אם זה משוגר מפלטפורמה ימית אז זה SLBM) ויש לו כ 16 דקות להגיע לארה"ב, כמה מערכות מאכנות אותו אבל מולו יש רק מיירט אחד רגע לפני החדירה? מיירט GBI מבסיס Fort Greely באלסקה ששולח EKV בחלל לתת לו נגיחה בראש.
יש עוד בסיס מיירטים כזה בקליפורניה בשם Vandenberg ויש את ספינות השטח באוקינוס השקט עם מערכות אגיס וטילי SM3/SM6 שיכולות ליירט אותו בשלב ההאצה אבל לא מוזכרות כאן.
בעולם האמיתי לארה"ב יש הרבה יותר יכולות יירוט גם באמצעים וגם לאורך כל הדרך, הרבה יותר מאשר לנו שברגע האמת ירינו כמה מיירטים על כל טיל חודר.
- מה יהיה עם טייסי ארה"ב ההוליוודיים? בעולם האמיתי אין דבר כזה להסיט את מסכת החמצן הצידה, היא חייבת להיות כל הזמן על הפנים כי בכל רגע המטוס יכול להכנס לבעיה ומערכת ה PBG של המסיכה תיכנס לפעולה אוטומטית ותציל את חיי הטייס (Pressure Breathing under G)


בעולם האמיתי הצוללת USS Nevada היא צוללת טילים בליסטיים מדגם אוהיו, מה שרואים בסרט זה משהו שמזכיר את צוללות הטייפון הסובייטיות


בנושא טילי ה ICBM של ארה"ב הם דייקו גם במיקום, גם ביח' הרלוונטית וגם בטיל (מיניטמן LGM-30G)

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף