הגברים רצו שהנשים יישארו בבית, אז הם שרפו את המפעל
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]



מאת ניר חסון

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P020605/a.0.0206.220.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

העצרת אתמול בלקייה. "יש שם נשים שמפרנסות את הילדים שלהן מהמפעל", סיפרה מתנדבת
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

תצלום: אלברטו דנקברג
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


חסיין א-סאנע, מתנדבת ותיקה בעמותה לשיפור מעמד האישה בלקייה, התעוררה לפני שבועיים באחת לפנות בוקר, כששכניה בעיירה הבדווית שבנגב בישרו לה שמפעל האריגה הקטן של העמותה עולה בלהבות. עד מהרה התברר שמתנגדים לפעילות העמותה, ככל הנראה צעירים מהכפר, פרצו את החלון, זרקו פנימה חומר דליק והציתו אותו. "למכבי האש לקח 40 דקות להגיע, עד שהם באו כיבינו את האש. אבל הכל נשרף, היה לי קשה לראות את המקום, כואב", היא סיפרה אתמול. למחרת הגיעו עשרות נשים שמועסקות בעמותה, ולמראה הנזק פרצו רבות מהן בבכי. "יש שם נשים שמפרנסות את הילדים שלהן מהעבודה הזו", סיפרה א-סאנע, "אני עצמי התמוטטתי ולקחו אותי לבית החולים".

זו לא היתה ההתנכלות הראשונה לפעילות העמותה. אבל עכשיו הנשים החליטו לא לשתוק.

אתמול הן אירגנו בעיירה כנס מחאה נגד הוונדליזם ונגד מי שמנסים להרוס את מה שבנו. "מי ששותק הוא שטן אילם", הכריז השלט על הבמה.

הנשים הבדוויות הן, ככל הנראה, המגזר המקופח ביותר בישראל. למרות שבשנים האחרונות הצליחו נשים צעירות רבות לסיים את התיכון ואף להגיע לאוניברסיטה, הן בדרך כלל חוזרות הביתה ונותרות מחוסרות עבודה. על אחת כמה וכמה נשים שמעולם לא יצאו ללמוד. העמותה היא תופעה ייחודית. מלבד פרויקט האריגה מפעילה העמותה גם ספרייה ניידת, הספרייה היחידה בלקייה, בה מנויים 400 ילדים, ופרויקט ללימוד נשים קרוא וכתוב בערבית ובעברית.

העמותה גם מפעילה גן טרום חובה לנשים שיוצאות לעבודה, הפועל כל יום בין שבע בבוקר לשתיים וחצי בצהריים. נשותיה גם דואגות לדור המנהיגות הבא של היישוב - הן מפעילות פרויקט מנהיגות בעבור נערות בגיל 13 עד 18. אבל מפעל האריגה הוא ספינת הדגל של העמותה. המפעל מעסיק 165 נשים מלקייה ומישובים בדווים בלתי מוכרים אחרים מהאזור. הוא קרוב לוודאי המעסיק הגדול ביותר של נשים בדוויות בנגב כולו, שרמת האבטלה שלהן היא בין 85% ל-89%.

כדי להתגבר על המכשול המסורתי שמונע מהנשים לצאת לעבוד, לוקחות הנשים את עבודת הרקמה לביתן. "כל אחת לוקחת חומר ועובדת בבית, הדגמים שאנחנו רוקמות הם דגמים מסורתיים מהנגב", מסבירה עטאף אבו סעד, גזברית העמותה. הנשים רוקמות תיקים, כריות ומפיות. התוצרת נמכרת בבזאר מקומי ובמכירות מיוחדות במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ובמוזיאון חיפה. באחרונה קיבלו הנשים הזמנה גדולה גם מרשת חנויות "ג.ר.א.ס.". אבל הרקמה והפרנסה הם אמצעי לקידום הנשים גם בדרכים אחרות. הנשים הרוקמות מוזמנות לשורה של קורסים על בריאות המשפחה, על קשר בין ההורים לבית הספר ועוד. בגלל הצלחתו וכה המפעל לתמיכה של כמה גופים וקרנות, בהם הקרן החדשה לישראל והאיחוד האירופי.

הצתת המפעל הקטן גרמה לו נזק גדול. סחורה וחומרי גלם עלו באש, וכמה מכונות תפירה הושבתו. להערכת פעילות העמותה המפעל יושבת לפחות עוד חודש, עד להשלמת התיקונים ורכישת המלאי. "מהכסף שהרווחתי פה הצלחתי לשלוח לילד שלי שלומד בגרמניה 500 שקלים בכל חודש", סיפרה בעצב אחת העובדות לקהל שנאסף בכנס המחאה. אבל מעבר לנזק החומרי חשות הנשים שכל מה שהן מייצגות הותקף, הסיכוי היחיד של נשים בדוויות לצאת ללמוד ולעבוד.

"יש אנשים שרוצים שהנשים יישארו בבית ולא יצאו", אומרת אבו סעד. "יש קינאה אצל הגברים, מה פתאום אשה נוהגת באוטו, מה פתאום הן לוקחות מאתנו את ההנהגה. אנחנו מכוונים את הקריאה שלנו לקהילה. העמותה הזו נתנה עבודה לנשים, בזכותה באו לבקר כאן 5,700 אנשים בשנה שעברה, רצינו לעורר שיח בתוך הקהילה, למה זה קרה", אמרה אתמול עמל א-סאנע, מייסדת העמותה. ח"כ טלב א-סאנע (רע"מ), תושב לקייה, הגיע גם הוא להביע הזדהות. "החברה הבדווית לא מצליחה להדביק לא רק את החברה היהודית, אלא אפילו את החברה הערבית בארץ", הוא אומר, "ואחת הסיבות לכך היא שאי אפשר להתקדם אם לא נאפשר לנשים לרכוש השכלה ולתפוס יוזמה".

הכנס גם נתן במה לביקורת קשה של הבדווים על החברה שלהם, ובפרט על האלימות והעבריינות בה. "יש אצלנו הרגשה של חוסר תחושת שייכות לחברה, לאינטרס הכללי, בגלל זה אנחנו רואים תופעות של גניבת מחשבים מבתי ספר וניפוץ פנסי רחוב", אמר ח"כ א-סאנע. "פעם אמרו בנגב שמי שרוצה פועל טוב או אדם טוב, הוא צריך ללכת ללקייה, היום כולי צער על מה שקורה ללקייה", אמר עבד אל-כרים א-סאנע, אביה של מייסדת העמותה עמל, "פעם היה איכפת לאנשים מה קורה אצל השכן, לא היה פה גנב אחד ולא היה פה נרקומן אחד, כל בוקר כולם היו יוצאים לעבודה, אפילו הקמנו קבוצת כדורגל שהגיע לליגה השנייה. היום לאף אחד לא איכפת, הצעירים הולכים רק לקניון ומשם לחתום בלשכה. העמותה הזו, זה התקווה שלנו להחזיר קצת ממה שהיה פה פעם".

הארץ

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.