
13-06-2005, 17:27
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 26.10.01
הודעות: 35,433
|
|
|
נסיון אחרון להעמיד אותך על טעותך
בתגובה להודעה מספר 36 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "שום התחפרות ושום נעליים - אבל אתה רשאי להמשיך להתעלם מהיות השופט יצור הגיוני..."
אתה רשאי להמשיך להתעלם מהיות השופט יצור הגיוני... שמודע לכך שאין עוררין שהחייל גרם את הנזק הנ"ל, ושאף הורשע בגינו בערכאה פלילית.
בעצם במשפט הזה מתמצית הטעות שלך. אתה מנסה להעריך תוצאה של משפט על סמך הגיון של השופט כפי שאתה משליך עליו את הגיונך. אין לי ויכוח עם דבריך שהם הגיוניים. אבל כללי המשחק בבית המשפט אינם עונים על "הגיון של הדיוטות". הם הרבה יותר מורכבים והם כפופים לחוק, לפרוצדורה, לדיני הראויות לזכויות אדם שונות, ולמחויבויות כאלו ואחרות של המדינה.
הנסיון להשוות מצב שכולל משפט מושבעים פלילי ואזרחי - כאשר בפועל הדוגמא שלך רק מחלישה את הטיעון שלך (מסיבות שאציג מייד...), גם היא לא מסייעת לך לבסס קייס.
להלן הסיבות מדוע דוגמת סיפסון לא רלוונטית, אלא רק פוגעת לך בטיעון:
1. ראשית, המשפטים שבהם הם מדובר, הם משפטי מושבעים, שבהם בחירת המושבעים לפני
המשפט, מכריעה את גורלו. המשפט הפלילי של סימפסון כלל 10 מושבעים שחורים, ושני היספניים -
והתנהל כולו בהקשר לגזעו של סימפסון. זה כלל לא דומה לסיטואציית של משפט נטול מושבעים.
2. במשפט פלילי צריך הרשעה מעל לכל ספק סביר (במקרה האמריקני זה אומר הצבעת כל המושבעים פה אחד). במשפט אזרחי, אין צורך כזה - והאשמה צריכה להיות בגדר הסביר. המצב המוצג במקרה
לבני, הוא הפוך: מצב שבו יש הרשעה (לא זיכוי...), ואז מוגש התיק לדיון אזרחי - כך שבעצם בערכאה
שבה רמת ההוכחה הנדרשת היא גבוהה יותר, כבר הוצגו ההוכחות המרשיעות.
לא אכנס לויכוח הזה כי הוא בעצם סוטה מהעיקר. אתה צודק בחלק מן ההסתייגויות. מטרת הדוגמה הייתה רק להראות שאפשר להשיג תוצאות שונות במשפט פלילי ואזרחי על אותו ארוע.
אתה מצפה שנקבל מצב שבו אדם נמצא אשם בפציעתו של אדם - ואח"כ ייטען שאינו חייב לפצותו?
ייתכן שזה אפשרי תיאורטית - אבל, כאמור, לשופטים יש מוח, ולא יאפשרו לפאדיחה כזו להתרחש
בערכאה שלהם, כדי שלא יהפכו להם את פסה"ד.
שב אותה טעות בסיסית. "לשופטים יש מוח". בודאי שיש להם מוח, אבל הם לא יכולים לשפוט רק לפיו (ראה דברי ברק על השיפוט "מהלב" בתביעות על ההתנתקות). השיפוט הוא לפי החוק. אם חייל הורשע פלילית (אגב, מדובר בכל המקרים בבית דין צבאי) אין מכאן חיוב אוטומטי באחריות אישית. כשם שחברי כנסת נהנים מחסינות צהותית בביצוע תפקידם, כך גם אנשי שרותי הבטחון נהנים ממיני הגנות (אם לא חסינויות) כנגד אחריות אישית. מידת ההגנה הזאת תהיה סלע המחלוקת במשפט כזה. בניגוד לך אינני מתיימר לנבא את התוצאה. כל מה שאני אומר שהתוצאה אינה ברורה מאליה.
התביעה האזרחית מזיקה יותר מאשר הרשעה פלילית - הכנסת חייל סדיר ומשפחתו לסד של חובות,
זה דבר גרוע בהרבה מאשר "כתם" של תקיפת מתיישבים (זה דווקא יכול להיחשב כתעודת כבוד,
בקרב ציבורים מסויימים...
אני תוהה מדוע אתה מתעלם בפעם השלישי או הרביעית ממה שאני אומר. בדיוק את הנטל הכספי יכולה המדינה להסיר בקלות - וזה מה שעשתה השרה. המדינה אינה יכולה לקבוע מה יהיה פסק הדין בתביעה נגד חייל. אבל היא יכולה לקבוע שהיא תשלם כל פיצוי שיושת על חייל.
מכיוון שהמדינה לא תיקח על עצמה להגן על מי שכבר הוכתם כפושע אלים ע"י בי"ד פלילי,
אבל זה בדיוק מה שהמדינה עשתה ברגע ששרת המשפטים הצהירה שזה מה שהיא עושה. גם אם אתה אינך אוהב את זה, אינך יכול להתעלם מזה, ולהתחיל טיעון ב-statement הפוך.
יהיה נאיבי מצד החייל לצפות מלבני ודומיה, לעמוד בדיבורם להגן עליו - הם פוליטיקאים ולא יתייצבו לצד אדם שהוכתם ככה (שכן אולי בשמאל זה כבוד גדול להרביץ לדוסים - אבל בליכוד זה די "משמיד
קריירות"...).
הוא אינו צריך לצפות מלבני שום דבר. שרת המשפטים הצהירה מה שהצהירה. את השאר יעשה בית המשפט. גם את זה כבר אמרתי קודם, וגם מזה אתה מתעלם.
ולגבי "שאלת התם" שלי: שאלת התם שלי לא הייתה שאלת תם, שכן כששם שבית משפט לא יכול
לחייב את שרון לעמוד בהתחייבות פוליטית ריקה מתוכן, כך גם אינו יכול לעשות כן ללבני, על
התבטאות מטופשת שחלילותה זועקת לשמיים...
ממש נשגב מבינתי הקשר בין המשל והנמשל. ההתחיבות של שרון לחברי הליכוד היא התחייבות של ראש ארגון וולונטרי לחבריו. (וגם את זה כבר אמרתי, והתעלמת). ההתחייבות של לבני היא כשרה בממשלה, בתחום סמכויותיה כלפי כל אזרחי מדינת ישראל. היא לא התחייבה בשמה אלא בשם המדינה השופט יכול לחייב את המדינה לעמוד בהתחייבות.
חייל יכול לפנות לביה"מ שיחייב את המדינה גם לממן לו מגרש אחרי שישתחרר מהצבא (ביבי דיבר
על זה בעבר), אני בספק אם זה יעזור לו.
הפסקה הקודמת שלי מסבירה למה זה לא מוצלח אפילו כבדיחה.
_____________________________________
|