24-07-2005, 00:54
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.11.02
הודעות: 32,894
|
|
תתבייש לך! ובאיך שאתה מתרץ את מעשיך!
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי BLOCKED שמתחילה ב "משום מה המנהלים רגישים לדווחים מהאתר קול דוד ונוטים לחסום"
"בתחבולות תעשה לך מלחמה"?
עניין אחר בפרשתנו המעורר שאלות קשות בין המשפט למוסר הוא מעשה נקמת בני יעקב בבני שכם לגאולת כבוד אחותם דינה שנאנסה באכזריות על ידי שכם בן נשיא הארץ, חמור החיווי. מאורע דרמטי וכואב זה, שהמקרא מספר עליו בתכלית הקיצור, מעלה את השאלות: האם אפשר לסלוח למעשי שמעון ולוי ולהצדיקם? האם השיטה הערכית והמשפטית בישראל, בעבר והיום, משלימה עם מעשי רצח וביזה ושבי של בני עיר שלמה, כולל נשים וטף, כתגמול על מעשי אחד מבני העיר, אף אם הוא בן הנשיא?
הסיפור ידוע. דינה בת יעקב נחטפת, נאנסת ומוחזקת כבת ערובה בידי שכם להשגת מטרתו – נישואין עם דינה תמורת מוהר רב ערך, והזמנת בני יעקב להשתלב בחיי המסחר של בני המקום והסרת כל המחיצות המפרידות ביניהם: "והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה" (בראשית לד, י).
בני יעקב אינם מתפתים להצעה זו. הם מנהלים משא ומתן לשחרור אחותם. לצורך זה, הם עושים מעשה הונאה, ומפתים את כל בני העיר למול את בשרם כתנאי לקבלת תנאי החוטפים. שמעון ולוי ניצלו את היות אנשי שכם כואבים אחר המילה, פשטו על העיר, לקחו "איש חרבו ויבֹאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר" (בראשית לד, כה), לקחו את דינה וגם "את כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם". להגדשת הסאה, נטלו גם "את כל אשר בבית"2.
אמות המוסר והקוד הערכי שנהגו שמעון ולוי על פיהם ותגובת יעקב ובניו למעשיהם עומדים למבחן מאז: האם עמד יעקב במבחן כמצופה ממנו? האם שאר בניו נקיים? אגב זאת, נבחנת עמדת התורה ופרשניה נוכח שפיכות הדמים, השבי והביזה כנקמה על הפגיעה החמורה באחותם: האם המעשים הללו ראויים להיות מקובלים על פי איזו שהיא אמת מידה?
המקרא אינו מספר האם נטל יעקב חלק במשא ומתן עם החוטפים והאם היה שותף במעשה או בידיעה לתכנון מעשה הרמייה של בניו. ואולם ברור שכל בניו נטלו חלק בו: "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה" (בראשית לד, יג). כולם ענו. המספר נוקט נימה של צידוק כשהוא מציג את עילת המרמה: "אשר טִמא את דינה אחותם" (שם). יעקב מגיב בדרך משונה הראויה לתהייה. תחילה, כששמע ששכם "טימא את דינה בתו", החריש והמתין לשוב בניו מן השדה. יעקב אינו זועם על שכם או על חמור אביו. אך כשבניו שבים הביתה, מתעוררת בהם הרגשה קשה המלכדת את המשפחה בעצב וחרון אף: "כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יֵעשה" (בראשית לד, ז). אז עשו מה שעשו.
אנו מצפים שאחר מעשה הטבח יעמיד יעקב את בניו על חומרת מעשיהם, שהפרו את כללי החוק והמוסר. אולם יעקב רק מביע את חששו ממה שיאמרו הבריות: שמא ייפגע מעמדו בעיני יושבי הארץ ועמי הסביבה. רק מזה הוא חושש.
רק לימים, לפני מותו, מביע יעקב את שאט נפשו ממעשי שמעון ולוי ומשמיע ביקורת חריפה: "כלי חמס מכרותיהם... כי באפם הרגו איש וברצונם עִקרו שור" (בראשית מט, ה-ו), והוא מקלל אותם: "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשָׁתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט, ז). יתר על כן, יעקב מדיר אותם מלהתייחס אליו: "בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי" (בראשית מט, ה-ז). ואמנם נתקבלה קללתו: לוי לא נטל חלק בארץ ושמעון הֶעֱנִי ונאלץ לנדוד בין השבטים (עיין ברש"י); וכשהכתוב מספר על יוחסו של קורח כשמרד במשה ואהרן, הוא אינו מייחסו ליעקב, שנאמר: "ויקח קרח בין יצהר בן קהת בן לוי, ודתן ואבירם בני אליאב" וגו' (במדבר טז, א). בן לוי - לא בן יעקב. הרי לך: "בקהלם אל תחד כבודי" (עיין ברש"י).
ויש שראו בתגובתו הקשה של יעקב נקודת הקלה, שהרי לא קילל את בניו, אלא רק את אפם, "ארור אפם", לא: ארורים הם (וראה בפירוש רש"י לבראשית מט, ה-ז).
מקור
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
