 |
23-07-2005, 18:24
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.08.02
הודעות: 5,023
|
|
האם אל-על הבאה בתור אחרי קלאבמרקט? מאת: דליה זליקוביץ</FONT> </B>|
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nfc.co.il/img/envelop.gif]
| www.Nfc.co.il לרגע נדמה היה, כאילו הרע כבר מאחורי הבנקים, ומעתה תתקיים מדיניות אשראי נבונה יותר וזהירה יותר, גם כאשר מדובר באילי הון, ואפילו תמנע מהם נפילות ענק כואבות אלה.
לכן, לא ברור לי כיצד בשנת 2001 ניתן לקלאבמרקט האשראי העצום עמו רכשה קבוצת בורוביץ'-רוזן את השליטה ברשת תמורת 100 מיליון דולר. מרבית התשלום, 80 מיליון דולר, נתן בנק לאומי לבורוביצ'ים כ-"נון ריקרוס" כלומר הלוואה שלבנק אין זכות חזרה ללווים (במקרה שלנו - משפחת בורוביץ'), והוא יכול להיפרע ממנה רק מהביטחונות, שהן מניות קלאבמרקט.
אכן, מינוף ראוי להערצה.
היכן הייתה בקרת הבנקים?
הגרעון הוא לא מהשבוע האחרון, אלא תהליך של כשנתיים. נשאלת השאלה, היכן היו הבנקים? למה המשיכו לתת אשראי כשראו שהרשת במצוקה? למה הגדילו אשראי להתרחבות הסניפים, אם קיים הפסד תפעולי? אולי סגירת הברז לפני שנה הייתה מחייבת אותם להתייעל, ואז הנפילה הייתה יותר "קטנה" וממתנת את הנפילה.
חברות הנהנות מאשראי מחויבות להגיש דוחות כספיים לבנק כל שנה, והבנק אמור לבדוק אותם במסגרת הפיקוח על הסיכונים, ולראות האם העסק בבעיה. אז לא בדקו את הדוחות ולא ראו שיש בעיה?
לפני כשלושה חודשים בלבד אמר לגלובס אהוד שפירא, משנה בכיר למנכ"ל בנק לאומי, כי "מדאיגה אותנו מאוד התחרות בתחום רשתות הקמעונאות", אז אם הוא "מודאג" מדוע לא נקט הבנק בשום הליך כדי לעצור את ההידרדרות ולמנוע דאגה עמוקה?
כאשר אני צריכה לקחת הלוואה מהבנק, אני עוברת את ויה דולורוסה ומשעבדת כל מה שאפשר על-מנת לקבל הלוואה, שגובהה הוא בערך הריבית לדקה על חובות אבודים כמו אלו של קלאבמרקט. אבל, כאשר רשת שיווק מבקשת אשראי של 200 מיליון שקל, מסתפק הבנק בשעבוד של שוברי כרטיסי האשראי. זוהי אכן מדיניות ניהול סיכונים חכמה.
על 50 אלף ש"ח הבנק יודע לבקש ערבויות אישיות ומתקשר על כל חריגונת ממסגרת האשראי המצומצמת, אבל על אשראי וחוב של מיליארד ורבע, הוא לא מבקש. והבנקים ידעו, ושיתפו פעולה. דדי בורוביץ אמר שהוא כבר השקיע 250 אלף ש"ח מכיסו, אבל כל האחרים "השקיע" מיליארד ורבע שקל בעל כורחם מכיסם, שכנראה גם לא יראו את רובו או כולו.
מסתמן, כי הבורוביצ'ים לא ישקיעו גרוש נוסף מכיסם, אלא ילכו להסדר הזול ביותר מבחינתם והוא הסדר חובות בו "יאלצו" לשלם כ-30% מהחובות. בפנייה זו לבית המשפט ישיגו פסק זמן שיאפשר להם להשיג הסדר נושים, ובכך כמיליארד ש"ח ימחקו מהחובות, ובעקיפין יכנסו לכיס הפרטי של הבורוביצ'ים במצב זה, בו יפעילו לחץ אדיר על הספקים והבנקים להמשיך ולממן את האימפריה שקרסה, ישיגו שקט לפרק זמן, וינסו לאושש את המוניטין והתדמית.
הגנה מפני הנושים
ואכן, בפנייה לבית המשפט שנעשתה על-מנת לקבל צו להקפאת הליכים, הוגשו הדוחות הכספיים של קלאבמרקט, כדי לקבל הגנה מפני נושיה. דוחות אלו, שגם הבנקים אמורים לקבל מידי תקופה, חושפים חברה על סף קריסה הסובלת מהפסדים כבדים, גירעון ענק בהון העצמי וחובות שוטפים עצומים. החברה שסבלה מהפסדים תפעוליים גם ב-2003 כולה, 12.5 מיליון שקל, סיימה את שלושת הרבעונים הראשונים של 2004 ברווח תפעולי קטן של 640 אלף שקל אבל ברבעון השלישי עצמו ההפסד התפעולי הסתכם ב-4.7 מיליון שקל. באותו זמן ממש, גייסו הבורובי'צים כספים כדי להשתלט על אל-על.
נראה כי קלאבמרקט הפכה להיות השה לעולה, קורבן המוקרב בעבור רכישת אל-על. הספקים שכרגע נמנעים מלצאת בגלוי נגד הרשת, יצטרכו לשאת על גבם את ההפסד, ולא יוכלו להתעלם מהרשת השלישית בגודלה בישראל ואט אט יחזרו לבסס את העסקים עמה.
הצרכן הישראלי ידוע כבעל זיכרון קצר, ויחסי ציבור נכונים, יעזרו לו לשכוח מהר יותר מה קרה. הבנקים הם הבעיה העיקרית במגדל המתמוטט, והם עובדים עם ידיים קשורות. לא לחשוד בי שאני מרחמת עליהם חלילה, אבל בניגוד לספקים שספקו סחורה ששולמה מכיס פרטי, הפסד הבנקים נובע בעיקר מחוסר ניהול סיכונים נכון, ומריבית שלא תשולם. הם לא היססו להרחיב אשראים כי לא רצו להסתכן בסכסוך עם אחת מהמשפחות העשירות בישראל כיוון שזה עלול להתנקם בהם בביצוע עסקות אחרות. והם כרגע עומדים מול החלטה, האם להזרים כסף נוסף כאשראי, כדי לקבל אולי את מה שחייבים להם.
חוסר האחריות של הבנקים בהמשך מתן האשראים, ובחוסר הבדיקה התקופתית (לו היו בודקים את הדוחות הכספיים - אולי לא היו נותנים אשראי כל כך גדול לקניית אל-על) והמשמעות של התנהגות סלחנית זו של הבנקים כלפי לווים גדולים היא חוסר אחראיות משווע כלפי המשק.
לא רק הבנק החזק נפגע קשה בכמה מאות מיליוני שקלים, אלא גם המשק כולו. הפגיעה עם אפקט הדומינו, תסחב אחריה ספקים גדולים וקטנים חסרי בטחונות,וגם עסקים קטנים ואולי גם משקי בית ששוברי הקנייה של הרשת יכולים לשמש אותם כנייר טואלט או לתבוע את כספם בתביעה ייצוגית (חוק הגנת הצרכן סע' 35-א').
ניצול מסך ההתאגדות והרמת מסך
קלאבמרקט היא חברה בע"מ - ראשי תיבות של חברה בעירבון מוגבל. משמע, חברה שלבעליה יש אחריות מוגבלת כלפיה, ואחריות שנפסקת על-פי החוק במקרה שבו החברה מתפרקת מנכסיה. במקרה כזה אי אפשר לבוא בטענות אל הבעלים, ואי אפשר לדרוש מהם לשאת באופן אישי בחובות החברה.
התברר שבורוביץ' ומוזס מתכוונים לנצל את הזכויות המשפטיות של "מסך ההתאגדות" שלהם במלואן, הם אינם מתכוונים לשלם את החוב האישי לבנק לאומי, או לשלם את 1.4 מיליארד שקלים חובות שצברה הרשת. השליטה שלהם ברשת, כאמור, היא שליטה דרך חברה בע"מ - מה שאומר שאין מקום בכלל לתבוע מהם לערוב לחובות החברה.
נכון שמוסרית העוול זועק לשמיים, אבל משפטית, ללא מה שקרוי "הרמת מסך" וחשיפת בעלי המניות לאחריות כלפי החברה, לא ניתן לגבות את החוב מהבעלים שפנו עורף לחברה המתמוטטת ועמה מאות ספקים וחברות גדולות וקטנות,וגם 3,500 עובדים ומשפחות.
אחריות נושאי משרה
מעניין אם הבורוביצ'ים שמעו על סעיף 373 ו-374 לפקודת החברות. סעיפים אלו הם תולדת דוקטרינת "הרמת מסך" ויחוס "חובות החברה" לנושאי משרה. היו מספר רב של מקרים בהם דן בית משפט כמו "פרשת ארנרייך", בה זכה נושא משרה בהטבות כספיות של דמי תיווך שהתקבלו מהמשך מכירת דירות על-ידי חברה שנקלעה לקשיים. או פרשת "דומת טקסטיל בע"מ" שרכשה סחורה ללא תשלום שאפשרה פרעון חוב של נושא משרה. אינדיקציה לקיומה של כוונת תרמית במעשי נושאי משרה ומנהג בחוסר יושר כלפי נושים תוך הטבת מצבו שלו.
מקרים אלו ועוד נדונו בבית משפט ומשמשים כבסיס להרשעות נושאי משרה ורמאות תחת החוצץ של חברה בע"מ והסרת האחריות מהחובות שנצברו.
מה שתמוה מאד על-פי הפרסומים בעיתונים, הוא החזר הלוואת בעלים בכ-40 מיליון שקל. כלומר, זהו סכום שהבורוביצים מיהרו לקחת לפני הקריסה, ובכך הצילו חלק מההון הפרטי שלהם, וגרמו בכך להגדלת החובות של כל האחרים.
כל זאת בזמן של הגדלת ההפסד התפעולי השוטף.
אין ספק כי נדרשת כאן "הרמת מסך" כדי לבדוק האם לא היה כאן מצב בו ניצלו בעלי המניות לרעה את מסך ההתאגדות החוצץ בינם ובין החברה (סעיף 6 לחוק החברות), והאם לא היה כאן מצב של הקרבת "ומכירת" חברה אחת כדי להשתלט על חברה אחרת. נשאלת השאלה, מה יהיה כעת מעמד שאר החברות שבשליטת בורוביץ, המחזיקים בשליטה באל-על, בכנפיים ובגרנית הכרמל (החברה האם של טמבור, סופרגז וסונול).
לחברות אלו, אשראי המוערך ביותר מ-3.5 מיליארד שקל, וזה ללא החובות. הבנקים שרואים כיצד קרסה הרשת ועמה חוב של 1.4 מיליארד שקל, יבדקו מחדש את קווי האשראי של הקבוצה. חיזוק בטחונות וייקור ריבית יהיו כנראה הצעדים המיידיים שיופעלו על הקבוצה. אין ספק שפעולות אלו יקשו על הקבוצה להתנהל כפי שהיה עד היום, וללא ספק תהיה תגובת שרשרת שתפגע בשאר החברות בקבוצה. כשבנק ירגיש שהוא בסיכון, הוא יעלה את מחיר ההון ומי שישלם אותו יהיה כנראה האזרח הפשוט, שתעריף העמלה יהיה יותר גבוה, או הצרכן המשתמש בשירותי הקבוצה שיהיו יקרים יותר כי הריבית לקבוצה תעלה.
ויש עוד כמה גיבנות שיכולות לערער את היציבות הבנקאית
רכישת השליטה באל-על,נעשתה עם חוב של יותר ממיליארד דולר של אל על לבנקים. אם נוסיף לכך את חובות קלאבמרקט וחובות של סונול, ארקיע, ניו-פארם וטמבור- הם מגיעים לכמעט 10 מיליארד שקל.
נשאלת השאלה, האם גם בחברות האלו, אולי קיים ניהול כושל, אסטרטגיה לא יציבה לטווח הארוך, אשראי בנקאי ללא בסיס, מדיניות אשראי ספקים המסכנת אותם, חובות שנהפכים למסופקים, משיכת דיוידנטים שמנים, משיכת כספים לכיס האישי בסדרי גודל מופרזים ועוד.
יש אולי גופים ודרכים לפקח על חברה בודדת. אולם אין כיום גוף שיכול לפקח או לבדוק קבוצת חברות הנמצאות תחת אותה הנהלה מובילה או אותם בעלי מניות. מי בודק מערכת שלמה כזו (או מערכות פרטיות דומות)? רק לאחרונה נכשל ניסיון של כנפיים (בורוביץ) לגבות מאל על דמי ניהול שנתיים בגובה של כ-9 מיליון שקל שטורפד על-ידי בעלי מניות המיעוט באל-על באסיפת בעלי המניות.
אם אינדיקטורים אלו קיימים בחברות נוספות, אזי קריסת חברות נוספות יכולה להיות רק עניין של זמן. ואם רמת החשיפה והסיכון הקולקטיבי של הקבוצה, עומד על 10 מיליארד ש"ח, הרי הוא מעל המגבלה שקבע בנק ישראל לשמירה על יציבות מערכת הבנקאות, וקיים איום ממשי על מערכת זו.
אז האם אל-על היא הבאה בתור עם חוב של מיליארד דולר?
נוצר ביום: 17/07/2005 | עודכן ביום: 17/07/2005 15:25:29 רשימות נוספות: דליה זליקוביץ |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
