אנשי "דעת אמת" חילקו את החוברות בעשרות ישיבות ובתי כנסת, בדרך כלל במהלך הלילות, כדי להמנע מעימותים עם התלמידים והמורים במקום: במקרים בהם ניסו לחלק את החוברות בגלוי, פרצו עימותים עם החרדים, שלעיתים גלשו לאלימות.

ב-2003 התלונן ראש ישיבת "חכמת לובלין" כנגד חמישה מחברי הארגון, והאשים אותם בהסגת גבול ובגרימת נזק לארון הקודש. בית המשפט דחה את טענת גרימת הנזק לארון הקודש, וקבע כי עדות העד היחיד בנושא איננה אמינה. עם זאת, הורשעו החמישה בהסגת גבול.

בכתב האישום מואשמים החמישה בעבירה על סעיף 447א' לחוק העונשין, האומר "העושה אחת מאלה כדי להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה דינו מאסר שנתיים: נכנס לנכס או, לאחר שנכנס לנכס, נשאר שם שלא כדין". עיקר הדיון במהלך המשפט היה על משמעות הביטוי "להעליבו או להקניטו". בית המשפט קבע כי החמישה נכנסו לבית הכנסת מתוך "מניעים מפוקפקים", והאשים אותם ב"יוהרה, התנשאות ופגיעה". גזר דין טרם ניתן.

עורך הדין של החמישה, דר' שחר אלדר, טען כי על בית המשפט להעניק משקל יתר לזכות הדיבור על העבירה השולית-יחסית של הסגת גבול. לדבריו, עצם ההעמדה לדין היא פעולה חריגה: אנשי "דעת אמת" נכנסו בעבר לעשרות ישיבות, ללא תקלה. במהלך המשפט טען אלדר כי כלל אין אפשרות להסיג גבול של בתי כנסת, משום שהם ברשות הציבור ולא ברשות הפרט. אלדר מתכוון כעת לבקש מבית המשפט לקבוע עונש ללא הרשעה, ובמידה ובית המשפט לא ייענה לבקשה, יש בכוונתו לערער על פסק הדין.

עמותת "דעת אמת" מורכבת מחוזרים בשאלה, בהם רבנים לשעבר, ומתמחה בחשיפת אי הדיוקים שבתלמוד ובכתבי חכמי ההלכה, בנסיון לעמת הנכתב בכתבי הקודש עם המציאות המדעית. את המידע הביקורתי הזה מפיצים חברי הארגון בצורת חוברות-הסברה, צורה המקובלת בעולם החרדי.

אחת החוברות עוסקת, למשל, בהפרכת הטענה שארנבת מעלה גירה. חוברת אחרת מציינת שכותבי התלמוד חשבו שכּינים נוצרות מחומר דומם, ושעכבר עשוי "חציו בשר חציו אדמה". החוברות כתובות בשפה המקובלת בישיבות ובעולם החרדי, ואף שהן תוקפות את ההלכה, כותיבהן נמנעו מלהשתמש בשפה בוטה.

הקונטרסים של "דעת אמת" מייצגים דבר חדש ביהדות: בחינה ביקורתית ומדוקדקת של מקורות הדת, לאור הידע המדעי, ההיסטורי וההלכתי. אומות אירופה העבירו את כתבי הקודש שלהן בחינה כזו במהלך תקופת הנאורות; היהדות לא עשתה זאת, עד כה.

רבנים בעולם החרדי מיהרו לאסור על קריאת החוברות, והורו, כמקובל, על שריפתן. אנשי "דעת אמת" ניסו לערוך ויכוחים פומביים עם רבנים, אך הרבנים נמנעו מכך תוך מתן סיבות שונות.
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=203382&sid=16