גופתה של מרים אל חלק ז"ל, יהודיה שנישאה לערבי, נותרה בבית הקברות של דהנייה - שנחרש
בשבוע האחרון לשהות ישראל ברצועת עזה, העבירה הרבנות הצבאית את הקברים מבית הקברות בנוה דקלים לקבורה מחדש בארץ.

מסתבר שבית קברות זה לא היה היחיד ברצועה. בכפר המשת"פים דהניה היה בית קברות נוסף -לכאורה מוסלמי. אולם, מסתבר שכמה מהמשפחות שגרו במקום היו יהודיות למחצה. כך, למשל, משפחת אל-חלק הייתה מוסלמית על-פי מוצאו של אבי המשפחה, אך יהודיה על-פי דתה של האם.

האם מרים ז"ל, שהתחתנה עם האב ראזק, הייתה יהודיה מבאר-שבע שברחה מבית הוריה (עולים מלוב) בראשית שנות ה-50 והתחתנה עם ראזק, אותו הכירה בסיני. לימים נישאו והקימו בית בדואי למהדרין באל עריש.

ראזק בעלה התגלגל לימים ונהיה סייען של השב"כ. עם הנסיגה מסיני הועברה משפחת אל חלק לדהניה שם התגוררו עד לנסיגה מרצועת עזה.

לפני כשש שנים נפטרה מרים ז"ל ונקברה בבית הקברות של דהניה.

בני משפחתה היהודים, שהקשר ביניהם היה רופף בחייה, ניסו כמה וכמה פעמים להעבירה לקבורה בישראל, אך נכשלו בשל התנגדות הבנים שנשארו בדהניה וחיו כמוסלמים.

"בניגוד לבית הקברות היהודי ולבתי הכנסת של גוש קטיף, הרי שלמסגד ולבית הקברות של דהניה לא היה רייטינג, איש לא דאג לנו", אומר פאעפיש, בנה של מרים. "הושלכנו זרוקים באיזור תל ערד ואיש לא התעניין בשלומינו".

אמנם המסגד נהרס עד היסוד על-ידי האימאם של דהניה, שהחליט למנוע מאחיו הפלשתינים את התענוג להרוס אותו בעצמם, אבל בית הקברות נשאר מוזנח, ואיש לא טיפל בו.

פאעפיש טוען שממסרים שהועברו אליו בימים האחרונים, משכניו לשעבר שנשארו ברצועה (חלק מתושבי דהניה בחרו להישאר ברצועה, בעיקר אלו שמוצאם מרפיח וגרו בדהניה עקב נישואין וכדומה), התברר לו שבית הקברות חולל עד היסוד. "טרקטורים של חמולת סמהדנה מרפיח חרשו את השטח", אומר פאעפיש ובוכה. "עצמותיה של אמא מרים זרוקות כמו פגר כלבים".

שאלות לדו"צ וללשכת רבצ"ר מצד בני המשפחה לא זכו עד כה למענה.