גיבוש חובלים יולי 2005\המאמר
אוקיי,קוראים לי נאור,אני השתתפתי גיבוש חובלים2005,וגם סיימתי םהתקבלתי לקורס.
החלטתי להעלות את המאמר הזה על מנת שמי שרוצה ללכת גם לגיבוש יוכל לדעת לקראת מה הוא הולך כי איסוף מודיעין תמיד יכול לעזור.ואם יש לכם עוד שאלות אתם מוזמנים לשאול אותי .
אז ככה,לפני שאני מתחיל לספר לכם מה עברתי בגיבוש אני רוצה לומר שבגדנ"ע שהיה שבוע לפני הגיבוש הייתי בצוות מס' 19עם החבר'ה הכי תותחים שיש:יותם הקרבי בדם-אחלה גבר,ג'ן השרירן מאשדוד,טל –התותח הגבוה,גילי- החמודה בטירוף,עינת-הילדה הכי מאמי שיש בעולם...חולה על כולכם..
בקיצור הצוות הכי טוב שיכולתי לקבל והצוות שהכי שולט!!!
יום ראשון
אתם מתבקשים להגיע בשעה 10 לתחנת רכבת בת –גלים בחיפה,לעומת הגדנ"ע שאליו הייתם צריכים כבר להגיע בשעה 8.שם חיכו לנו סגמ"ים שהם חובלים שסיימו בערך לפני חוש את הקורס והם אלה "שיעבירו לכם את הזמן" בגיבוש.עומדים טורים מאחורי התחנה ובודקים ת"ז לדעת כמה הגיעו.
אחרי זה עולים לאוטובוס שלקח אותנו לבה"ד שנמצא במרחק הליכה של 3 דקות בערך.
מגיעים לבית החובל ממלאים טפסים ואישורים רפואיים ומתחלקים לכמה קבוצות.הולכים לאפסנאות ,המפקד אומר או יותר נכון קובע "40 שניות הייתם באפסנאות עומדים בשלשות"!.כולם מתחילים לרוץ,ושם מחכה האפסנאי שמתחיל לשחק אותה איזה מפקד ומחלק פקודות. קיבלנו קיטבגים שבהם יש:2 שמיכות צמר,תד"ל(תיק דרך לחייל) שבו תכניסו שקי חול למסעות,חגור,חגורה,כובע,ו3 זוגות מדים בלויים(אני עדיין לא בטוח אם הם היו מכובסים חח....),בודקים אם למישהו חסר משהו,ואז מתחיל הסבל.המפקדים מתחילים להתעלל בנו:"20 שניות שמתם את הקיטבגים באוהלים וחזרתם לשלשות",כמובן שאף אחד לא מספיק,כי אלו זמנים לא הגיוניים(דרך אגב, אל תתעצבנו,בכוונה הם נותנים זמנים לא הגיוניים כדי שתאחרו ויהיה להם סיבה לתזז אותך).כל הקטע הזה נמשך בערך מהבוקר עד הערב,חשבנו שזה אף פעם לא ייגמר אבל זה נגמר בערך ב6.
המילואימניקים מגיעים מתחלקים למחלקות ולמפקדים וגם למספרים כי מהרגע לא קוראים לכם בשמות.כל אחד מקבל שקית של דפים שבתוכה יש חומר להרצאה על הנושאים כי משעממים בעולם,אני החלפתי את שלי עם אחד שפרש ביום הראשון,כי הנושא שלו היה יותר מעניין,נתנו לנו זמן לשבת ללמוד(אני מדגיש:לשבת,זה נדיר בגיבוש).יש משהו אירוני בזה שרואים את המילואימניקים מגיעים,כי ברגע שאתה באמצע תיזוזים ופתאום אתה רואה אותם מרחוק אתה מרגיש שהם המושיעים שלך מהסבל הזה,אבל שלא תטעו לרגע גם הם יתזזו אתכם,והם יכולים להיות אפילו יותר רעים מהמפקדים שמתזזים.
אחרי שעה בערך שלמדנו הם אומרים לנו לקום ולהתכונן למסע.שולחים אותי להביא תד"לים ושקי חול והכל תחת זמן,וריצה. בערך ב-7 התחלנו את המסע שהוא סיבובים של בערך 500 –600 מ' סביב הבה"ד.יורדים לפני כן לטבול במרינה עד למותניים,וממשיכים לרוץ. רק שתדעו שכל הקטע של "הכול בראש" באמת נכון.זה באמת מתסכל להסתובב בערך בלי סוף סביב אותו מקום(עצה שלי:אל תחשבו על מתי אתם מסיימים,פשוט תסתכלו על המפקד שמוביל ותהיו קרובים אליו כמה שיותר)בערך כל חצי שעהאתם תעצרו ותמשיכו חמוד,תקבלו דפים עם משימות דיון למשל:שרדתם שואה גרעינית את מי תשאירו בחיים על מנת להציל את האנושות,זה קורה בערך פעמיים או שלוש.אני חייב שאחרי הסיבוב השני בערך אתה רואה כבר חבר'ה על אזרחי שפרשו,ואחרי כל סיבוב הם פשוט מתרבים,אחרי המסע הזה פרשו איזה 20-30 חבר'ה.זה מאוד מתסכל לראות את החברה שלך פתאום פורשים,אני מאוד התבאסתי,אבל החלטתי שאני הולך עד הסוף.אחרי בערך שעתיים נגמר המסע,אכלנו ארוחת ערב תוך זמן קצר ומוגבל.הלכנו לאוהלים ואמרו לנו לילה טוב גיבוש חובלים.(עוד משהו:אם אתם רואים חבר'ה שמפונים באמבולנס באמצע המסע אל תיבהלו , לרוב זה עילפון).
יום שני-יום ים
מתעוררים לקול הסירנה בצעקות אימים בערך ב-4 או לפני,"תוך 7 דקות כולם מדוגמים עומדים בשלשות",כמובן שהיו כאלה שלא הספיקו וכולנו ירדנו למצב 2 עד שהם הגיעו.נותנים עוד כמה דקות לשטוף פנים ולצחצח שיניים וסידורים אחרונים ואז אוכלים ארוחת ערב בערך ב- 4 דקות.( מי שעומד בתור בין האחרונים לא מקבל הארכת זמן,אז כדאי שתבקשו).יורדים למרינה,כל צוות מקבל ס"ג ומתחילים לזווד אותם.הפעם שטים בלי מנוע,כל הדרך חותרים(זה קצת מתיש).מגיעים עד לסירת ההקאות הידועה לשמצה.כל המחלקה קופצים לתוך המדוזות לפני שנכנסים לסירה(הסירה היא מן רפסודה עגולה שסגורה מכל הכיוונים בצורת כיפה,עומדים על הברכיים עם הפנים לדופן הסירה,ב-5 דקות ראשונות אף אחד לא מקיא ואז מתחילים לשמוע קולות והסירה מתחילה להתמלא קצת בקיא ובריח מסריח(היה אצלנו אחד שכבר נגמר לו הקיא אז הוא רק עשה קולות חחח...),אני לא הקאתי ואחרי בערך חצי שעה פתחו לנו טיפה את החלונות וחילקו לנו דפים משימת דיון.ברגע שהתחלתי לקרוא קצת פתאום הקאתי על איזה אחת שישבה לידי ,מסכנה..(מצטער אנה..),אחרי זה גם היא הקיאה בגללי חחח...
יצאנו מהסירה לס"ג והמשכנו בעוד משימות בתוך הס"ג,גם שם הקאתי אבל הקאתי ממש מים נקיים על איזה אחד שישב לידי גם.(זה כבר לא הגעיל אף אחד כי כולם היו רגילים לריח מהסירה).
אחרי כמה שעות יורדים לחוף ולוקחים אותנו לאודיטוריום(בטרטורים כמובן),שם רואים שני סרטים משעממים.עוד תיזוזים,ארוחת ערב והולכים לישון מוקדם בערך ב-9,ואומרים לנו להתכונן למסע נוסף.באותו ערב אחרי בערך שעה וחצי המפקדים מקפיצים אותנו עם הסירנה המפחידה,אני ועוד 2 מזה נבהלנו כי היינו מחוץ לאוהל וידענו שיקפיצו אותנו וידענו גם שזאת תהיה הקפצת שווא.(אחרי היום הזה פרשו עוד איזה 15-20חבר'ה).
יום שלישי
שעה 3 וחצי קמים ,מתארגנים למסע בערך ב4 יוצאים למסע עם כל הפק"לים והתד"לים,ומתחילים את המסע בטבילה בים.המסע הזה פחות או יותר דומה למסע הקודם.גם אחרי המסע הזה פרשו עוד איזה
15-20 אנשים.אחרי בערך שעתיים של מסע,בערך ב6 וחצי,רואים את הסוף.יושבים ועושים מבחנים על החומר שקיבלנו ואז ארוחת בוקר.אחרי זה יש משימות פיקוד.כל אחד מהצוות מקבל משימה שהוא צריך לפקד עליה.תשתדלו לא להיות שתלטנים אבל גם לדעת לשלוט בקבוצה יש גם הרצאות,(אני רוצה להגיד תודה ליניב התותח שעזר לי ללמוד את ההרצאה שלי,אני חייב להגיד שהוא מזה תותח בהרצאות).אחרי כמה שעות טובות עוד תיזוזים ואז ארוחת צהרים,והחזרת ציוד לאפסנאות.ואז קצת מנוחה(מרגישים את הסוף)אני מתכוון שמי שמחכה לשיחה עם הפסיכולוג מחכה על הרצפה(סוף סוף...)לי קראו לפסיכולוגית,מאוד נחמדה,שהיה לה את כל החומר עליי מהיום מיון עד היום.אחרי זה קראו לי למשל"ב אלק'(מפקד שלב אלקטרוניקה)ואמרתי לו שאני מאוד אוהב אלק',אבל אני גם לא פוסל את שייט.ואז ארוחת ערב ועוד תיזוזים,אבל הפעם תיזוזים ממש קשים (כנראה שהמפקדים רצו להתעלל בנו בפעם האחרונה חזק מאוד).בסוף לקחו למרינה,נשמנו את הים בשלשות.ואמרו לנו לרדת למצב 2,ואז פתאום המפקדים הצטרפו אלינו לשכיבות שמיכה והתחלנו לצעוק "אני רוצה להיות חובל",ואז הייתה שבירת דיסטאנס,התחלנו לצחוק עליהם והם עלינו,ועל כל הקטעים שהיו איתם ב-3 ימים שעברו,ואז היינו חופשיים להתקלח סוף סוף אחרי 3 ימים(היינו מסריחים רצח).
יום רביעי-התוצאות
קמים בערך ב-7,באוריה נוחה,שקטה,רגועה,בלי צעקות.מתארגנים ,עולים על אזרחי,אוכלים ארוחץ בוקרואז בא מפקד הגיבוש ועושה מסדר טילים.הוא הקריא את השמות של אלה שעלו לוועדה. כל אלה שלא עלו קיבלו בחזרה את הציוד שהפקידו,ונסעו משם.אני מזה התבאסתי כי פתאום אתה לא יודי מה להגיד,איך לנחם.אנחנו נשארנו שם עוד איזה 4 שעות טובות עד לתוצאות,ואח"כ קראו לנו לפי סדר למפקד ביה"ס.אני נכנסתי ,הוא שאל אותי כמה שאלות,ואז:
"נאור אני שמח לבשר לך שעברת בהצלחה את הגיבוש,והתקבלת לקורס חובלים למגמת אלקטרוניקה".מהרגע הזה הייתי ממש מסטול,הרגשתי בשמיים,אפילו הכאפות של המפקדים לא היו חזקות בשבילי(למרת שהם כן היו חזקות),הלכנו לבית החובל ועשינו הרמת כוסית יין עם מפקד הגיבוש ,מפקד ביה"ס וכל המפקדים האחרים והזהירו אותנו מיחידות בצבא שירצו אותנו.נתנו קריאת "עלה ים",ואז באו 2 מד"סיות ונתנו לנו תוכניות אימונים,והמפקדים צחקו עוד קצת על מי שלא במגמה שלהם ,ואז כולם הלכו להם הביתה בשלום.
ואלה הסטטיסטיקות:
114-התחילו את הגיבוש(18 בנות)
53-סיימו את הגיבוש(5 בנות שאני ממש מעריץ)
27-עלו לוועדה(בת אחת)
22-עעברו את הוועדה(בת אחת)
16-במגמת שייט
2-במגמת מכונה
4-במגמת אלקטרוניקה(כולל אותי ועוד בת אחת).
זהו,שיהיה בהצלחה למי שהולך לגיבוש,וכמובן אני מוסר ד"ש לכל החבר'ה שהיו איתי שם(הכי מצחיקים בעולם),וגם,איך אפשר לשכוח:את צוות 19 הצוות הכי טוב עם החבר'ה הכי תותחים.
בהצלחה לכולכם
נאור ברוך.
ראשי
צ'אט
28-07-2005, 20:31
צוות 19!!!
מצב כלאיים
