07-10-2005, 19:05
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 01.01.04
הודעות: 27,888
|
|
|
תראה, אני מבין אותך. אני גם הייתי ככה וגם לי היה קשה מאוד בטירונות ובסוללה המחזורית
רק בדיעבד הבנתי שאם הייתי פחות סגור בטירונות ומתחבר יותר לאחרים אולי הייתי מרגיש יותר טוב. לקחתי את הכול יותר מידי קשה וכל דבר לקחתי ללב. הרי בינינו- מי רוצה באמת להתגייס לתותחנים? הייתי במקום שלא אהבתי ושלא רציתי להיות בו וראו את זה עליי.
הפעם הבאה שעמדתי המצב דומה היתה בקורס מפקדים. כולם הגיעו רציניים, פוחדים ליפול מההכנה ומהקורס, פוחדים לפשל בניווטים, פוחדים לפשל בסטים בשטח, לומדים עד אמצע הלילה אחרי כיבוי אורות וכו'.
אני חשבתי לעצמי- רבאק, אני בקורס מפקדים בתותחנים לא בקורס טיס, שיגידו תודה שאני לא קם וחותך מכאן... מה זה השטיות האלה? את מי הגננים חושבים שהם מפחידים? ובאמת לקחתי את הקורס בקלות, בניווטים לא הייתי משהו אבל בסטים על התומ"ת היו לי הציונים בין הכי טובים. למדתי רק כשהיה זמן ואף פעם לא על חשבון הזמן הפרטי שלי, וכן עשיתי גם הרבה צחוקים בקורס.
אני יכול להגיד בגאווה שבקורס מפקדים כשחלק מהחניכים בכו כי הם לא עברו מבחן- אני נהניתי.
תמיד תחפשו עוד מישהו לשתף אותו בקשיים שלכם ותראו שלא הכול נורא, תנסו למצוא את הצדדים החיוביים בדברים השליליים- נשארתם שבת? יופי, ככה תוכלו לטחון שינה כל השישי-שבת ולהשלים את כל מה שהפסדתם בשטח, או שההורים יבואו לבקר ויביאו טונות של אוכל. אני זוכר שכשאחי היה טירון התארגנו עם עוד משפחות מנהריה שהבנים שלהן טירונים בלביא (ביחד עם אחי) ועשינו על האש ליד הש"ג של מתקן אדם, איך שהסגל שלהם הסתכל עלינו מהגדר...
חבר'ה, קחו הכול בקלות. שום דבר לא שווה את זה שתתקעו לעצמכם כדור בראש- לפני מספר שבועות הקמ"ן של לביא (הגדוד של אחי) התאבד. אתם באמת חושבים שכל לחץ/מצוקה/יחס לא טוב של המפקדים שווה את זה שאמא שלכם תבכה על הקבר שלכם?
_____________________________________
לעולם אשא דגלך בגאווה
|
ראשי
צ'אט
המ"פ מעביר שיחות רעל כאלה 
מצב כלאיים
