|
סיפור לילי.
פרולוג (או שזה אפילוג?):
חזרתי היום מבית-ספר בסביבות 16:30, אכלתי ארוחה מלאה והלכתי לישון ב-17:30.
קמתי ב-23:00, כשאני מתפלל שהשעה היא 06:30, בתקווה שאני לא אצטרך להעביר לילה לבן בלי שינה. אבל המציאות היא אחרת, והתחלתי להשלים עם זה. אז התחלתי להעסיק את עצמי. קראתי את המאמר של scooter_man על הגיבוש (כל הכבוד, שוב), והלכתי לצחצח שיניים. בעודי מצחצח שיניים, עלה במוחי רעיון - "לא התאמנת היום, נכון? ישנת 6 שעות? אכלת לפני? למה לא לצאת להתאמן עכשיו?" (נכון תמיד בכל הסיטקומים יש את המלאך, שמייעץ עצות טובות, על כתף אחת ואת השטן, שמייעץ עצות רעות, על כתף שנייה? אז גם לי היה את זה, כלומר השטן [או המלאך, תלוי איך מסתכלים על זה] מייד אמר: "למה אתה צריך את זה? לך לישון, תקום מחר עירני לבית-ספר ותלמד כמו שצריך לשם שינוי, עצלן!" - השטן מייד דפק לו פטיש בראש והמלאך התנפץ לרסיסים). התלבשתי, רשמתי פתק לאמא, לקחתי מפתח ויצאתי לרוץ.
- אם הגעתם עד לכאן והבנתם משהו ממה שכתבתי, כל הכבוד לכם. -
הערה: אני לא מדריך ספורט או מאמן כלשהוא. אני מלש''ב בדיוק כמוכם, אז אל תקחו את העצות שלי ותהפכו אותם לעובדות.
פרק 1, ראשון, אחרון, ואחד יותר מדי:
עשיתי אימון מדרגות. מצאתי מקום נחמד עם 150 מדרגות, ועשיתי 10 'הקפות' של כל המדרגות. בעלייה קפצתי מעל 2 מדרגות בכל פעם, ובירידה ירדתי מדרגה מדרגה, זהירות לא להתחלק (אה, כן, זה גם הזמן לאוורר את השרירים בחמצן). סיימתי לעשות את זה, וחזרתי בחזרה הביתה בריצה. בזמן הריצה חשבתי על חלוקה נכונה וספציפית של אימונים לקראת היום שדה. הרי היום שדה הוא יום שעובד על קבוצת שרירים ומערכות מאוד ספציפית, ולכן חשוב שגם ההכנה אליו תהיה מאוד ספציפית. חילקתי את ההכנה הזאת לפי שרירים ומערכות בגוף:
לב-ריאה: היום השדה לא שם דגש על המערכת הזאת. ברור שאתם תתנשפו, אבל זה לא משהו שניתן לשפר אותו משמעותית. מדובר בעבודה אנ-אירובית, עבודת שרירים עם מעט מאוד זמן לאיוורור שלהם (להבדיל מעבודה אירובית, בה אפשר להתאמן על שמירת דופק נמוך, להגביר את ספיקת הלב וכו').
משהו לחשוב עליו - למי יהיה יותר קל ביום הזה, לרץ מרתון או לשחקן כדורסל?
עכשיו, אני לא אומר שתזניחו את העבודה האירובית. אם יש לכם זמן פנוי וכבר עבדתם על כל השרירים והמערכות שצריכים לעבוד עליהם השבוע, צאו לריצה ארוכה. אבל, לדעתי, כשהריצה הארוכה הופכת להיות האימון המרכזי לקראת היום סיירות, זו טעות. לקראת הגיבוש, רוצו מרחקים ארוכים. לקראת היום סיירות - חשוב יותר לעבוד על דברים אחרים.
אז מה כן אפשר לשפר לקראת יום השדה מבחינת לב-ריאה? את זמן ההתאוששות שלכם בין ספרינט לספרינט. לכן, ההמלצה שלי תהיה למצוא משטח חולי עם שיפוע חיובי, ולתת ספרינטים עליו. כמה ספרינטים? אתם תרגישו בעצמכם כמה אתם יכולים. הייתי ממליץ רק לקרוא לפני כן את אחד המאמרים על יום השדה, על-מנת להיכנס לפרופורציה. אם קראתם שיש, סתם דוגמה, 20 מקצים של ספרינטים, והצלחתם להחזיק ב-10 ספרינטים - הנה לכם המטרה שלכם, להגיע ל-20 ספרינטים. זאת סתם דוגמה למה שאני מנסה לומר - הכי חשוב זה להציב לעצמכם מטרה ולדבוק בה.
חגורת כתפיים: קבוצת שרירים שקשה לחזק, או שהחיזוק שלה לא מורגש. אחד מהשניים. ההמלצה שלי - תארגנו כמה חברים, תשיגו אלונקה מבית-ספר, תשיגו שקי-חול (או תיקים מלאים בחול), וצאו לריצת/הליכת אלונקה. חשוב שתרגישו איך מרגישים כשסוחבים אלונקה, איפה זה כואב, איך מומלץ לסחוב וכו'. שלא תקבלו שוק מכאבים בכתפיים ביום השדה. אפשרות שנייה היא פשוט להצטרף לכמה אימונים לקבוצת הכנה לצה''ל הקרובה לביתכם. שם ידאגו לכם מבחינת הכתפיים, תסמכו עליהם.
ארבע-ראשי: שריר חשוב ביום סיירות (אך לא הכי חשוב), הדלק שלכם לתת זינוק וספרינט טוב בדרך אל האלונקה. האימון הכי טוב, לדעתי, זה האימון שעשיתי היום, כלומר אימון מדרגות. תמצאו גרם מדרגות נחמד, ותתחילו לעלות ולרדת. זה מחזק את השריר הארבע-ראשי ומרגישים את זה, מיידית (אחרי האימון, שחזרתי הביתה, פתאום לעלות את 53 המדרגות עד לבית שלי בקפיצות של שתיים היה כלום! הרגשתי כאילו אני עולה מדרגה מדרגה).
והשריר הכי חשוב - המוח. אם השריר הארבע-ראשי הוא הדלק שלכם, הרי שהמוח הוא המנוע. תעבדו עליו, תעבדו עליו, תעבדו עליו. כל אחד מהאימונים הנ''ל עובד עליו. כל דבר שאתם עושים בחיים, עובד עליו. אל תוותרו לעצמכם, תדבקו במטרות שלכם, ותצליחו.
_____________________________________
הגיבוש משחית.
נערך לאחרונה ע"י ג' שם בדוי בתאריך 08-11-2005 בשעה 02:06.
|
ראשי
צ'אט
05-11-2005, 18:48
מצב כלאיים
