רות גביזון: פיקוח על ילודה אינו גזענות

יום חמישי, 1 בדצמבר 2005, 6:54 מאת: חגי חיטרון, הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://mad.walla.co.il/w/18-200/140057-18.jpg]

גביזון. אין לענות, אין לגרש, אין להפלות, אבל יש אמצעים אחרים שאותם מותר להפעיל (צילום: בוצ'צ'ו)

המועמדת לכהונה בביהמ"ש העליון אמרה בכנס בבית התפוצות, שאין לתת לזכויות האזרח לסכל את יכולת הרוב לקדם את האינטרסים שלו

שמו המלא של הכינוס, שנמשך יומיים, בהשתתפות חוקרים רבים מהארץ וקומץ אורחים מחו"ל, היה "מדינת הלאום ומסורות פוליטיות אחרות בעם היהודי". היסטוריונים, אנשי מדעי החברה ומאות מתעניינים התכנסו באולם של בית התפוצות. דיברו שם על מדינת הלאום, הסבירו את עצם הישרדותה (מארגנת האירוע, אניטה שפירא, העירה ש"הידיעות על מותה של מדינת הלאום היו מוקדמות מדי"), והעריכו את סיכוייה להמשיך להתקיים בעולם של גלובליזציה מתעצמת. לבסוף, לאחר כל ההפלגות התיאורטיות וההיסטוריות, נחתו ארבעה מתדיינים על קרקע מוכרת: מדינת ישראל ויחסיה עם המיעוט הפלסטיני שבתוכה. כצפוי - אלו היו הרגעים שבהם השכלה במדע המדינה לא היתה דרושה כדי ליהנות מההרצאות.

את הרב-שיח הינחתה שפירא, והשתתפו בו ארבעה פרופסורים: המשפטנית רות גביזון, איש מדע המדינה יואב פלד, ההיסטוריונים חדוה בן-ישראל ויוסף גורני. את נימתו הדומיננטית של הפאנל אפשר להגדיר "אנטי-תזה של מבט פוסט-ציוני על מדינת הלאום ועל ישראל".

לפלד, השמאלני המובהק שבחבורה, לא היה סיכוי (וגם לא רוח לחימה בולטת), מול התקפה ציונית עזה מצד גביזון וגורני. פלד ניסה להזהיר, אמר ש"הבעיה הדמוגרפית גוררת את ישראל במדרון חלקלק של נטישת הדמוקרטיה וההומאניזם. הרוב היהודי ימצא עצמו נאלץ לפגוע יותר ויותר בזכויות הפרט, כדי לשמור על זכותו להגדרה עצמית". פגיעה בזכותם של פלסטינים תושבי ישראל לאיחוד משפחות היא הדוגמה החדה שהציג.

יוסף גורני ענה בלשון כוללנית: "איזו מין תביעה זו לתבוע מהרוב הסכמה לחיסול עצם היותו רוב?", פלד בקריאת ביניים ענה: "זה ההיגיון של הדמוקרטיה" - ונאלם.

מכאן ואילך שרתה הבהירות הרטורית של רות גביזון על הבמה, ובעיקר סיפקה ארטיקולציה לעמדתו של גורני. במניעת איחוד משפחות בחרה גביזון לא לעסוק, אבל פיקוח על הילודה, למשל, הוא לדעתה אמצעי לגיטימי שהרוב יכול לנקוט. טיפול בשיעורי ילודה אינו גזענות, הדגישה. יש כמובן איסורים בתחום זכויות האזרח שאסור להפר אותם, אין לענות, אין לגרש, אין להפלות, אבל יש שורה של אמצעים אחרים שאותם מותר להפעיל. ניסוחה: "בדמוקרטיה לא נותנים לשמירה על זכויות האזרח לסכל את יכולתו של הרוב לקבל החלטות שמקדמות את האינטרסים שלו"

עדיין נשארה בעייה מה עושים עם עוד כ20 מדינות ערביות, אבל זו כבר לא בעייה שלנו.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

פרופ' גביזון, כהרגלה, מראה שאפשר להיות איש שמאל ציוני. מצב זה מבהיל להחריד את התנועה
החוצה-מן-הציונות שמאפיינת את "מחנה השלום כוחו אדיר", ועל כן עיתונאי החצר שכתב על הכנס
הזה, מנסה להציג דבריה כסוג של גזענות (תוך שהוא מצר על חולשת מעמדו של "פלד הנאור"...).

יש לציין שהעובדה היבשה היא שלטעון בשם הדמוקרטיה נגד זכות הרוב לתמוך בהגבלת הילודה,
כאשר מדובר במצב של הפיכת מיעוט ערבי לרוב ערבי - הרי שזו הנלעגות בהתגלמותה: אין סיכוי
שתתקיים כאן דמוקרטיה, במידה ויהיה כאן רוב ערבי. סביר שגם יהודים לא יתקיימו כאן במצב כזה...