19-12-2005, 12:06
|
|
|
חבר מתאריך: 06.12.05
הודעות: 81
|
|
לא הבנתי אם זו הייתה נימת זלזול או שאלה לגיטימית...
אז אני אענה בכל זאת.. אם למדת ביולוגיה אז אתה כבר אמור לדעת מה התשובה.. תראה, בגוף הפעילויות השונות שאנחנו מבצעים מתבצעות על פי תהליכים אנרגטיים, כל תהליך מסויים מפיק כמו מסויימת של אנרגיה ופועל בתנאים שונים (במקרה הזה חמצן\ללא חמצן).
ישנם שני תהליכי אנרגיה מרכזיים שהגוף שלנו פועל על פיהם:
נשימה אירובית(עם חמצן) - תהליך שבו מנוצל החמצן מהאוויר שאנחנו נושמים, מגיע לכדוריות הדם האדומות דרך דיפוזיה שבנימי הדם סביב נאדיות הריאה שבריאות שלנו, מובל אל הלב, או השריר שצורך את החמצן עצמו, נניח שאלו שרירי הרגליים שנמצאים כעת במאמץ תחת ריצה, האנרגיה מופקת ונשמשת ע"י השרירים, תהליך זה הוא יחסית ארוך לתהליך השני מבחינת הזמן ולכן הוא אפקטיבי במצבים של ריצה ממושכת, ריצה למרחק, כמות האנרגיה שמופקת בתהליך זה היא גם גדולה יחסית לתהליך השני. כמו כן ניתן להוסיף שתהליך זה מורכב גם מהתהליך השני.
נשימה אנאירובית(נשימה ללא חמצן) - זה התהליך שבו החמצן אינו מעורב ביצירת האנרגיה, זהו השלב המקדים לנשימה אירובית, הוא נקרא גם בשמו האחר "גליקוליזה" , תהליך זה מנצל את החלבונים שבשריר וגורם למן תסיסה, תסיסה זו היא בעצם תהליך הנשימה האנאירובי, או הגליקוליזה, בתהליך זה מופקת חומצת החלב שממנה מופקת האנרגיה! :] תהליך זה הוא בעל כמות אנרגיה נמוכה יחסית לתהליך הקודם משום ששוב, אין בו מעורבות של חמצן, אך מצד שני הוא נעשה במהירות גדולה יותר מזו של התהליך הנשימה האירובי ולכן הוא אפקטיבי במצבים של עבודת שריר אינטסיבית למשך זמן קצר (ספרינטים!).
לכן במצבים של ספרינטים, אין מספיק זמן בכדי להשתמש בתהליך הנשימה האירובי משום שמשך זמן הספרינט הוא קצר ולכן נעשה השימוש רק בתהליך האנאירובי, ולכן אמרתי שבספרינט השריר משתמש אך ורק בחומצת חלב.
עוד משו מעניין, שריר "תפוס" הינו שריר שחומצת החלב נכלאה בו לאחר השימוש ע"י השריר וגורמת להרגשה שהשריר מכווץ, לכן דרוש לעשות מתיחות לאחר מאמץ בכדי לשחרר את כל חומצת החלב מהשריר ולמנוע "התפסות".
מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי בנוגע לשאלתך.
:]
|