"פעילי השלום" במיקרה הטוב מנצלים את תמימותם,אך ברוב המקרים הם חלק מתעמולת הטרור והשקר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי HummerH1 שמתחילה ב "הבריטית שנחטפה ושוחררה ברצועה: סיכנתי את הוריי"
הינה כתבה שממחישה עד כמה מסוכנים הם עלולים להיות:
המומרים: הנשק החדש של האיסלם הרדיקלי
מה גורם לאשה בלגית לפוצץ את עצמה בעיראק? מה מביא גבר צרפתי לשדות הקרב של בוסניה? במערב מודאגים מתופעת המומרים לאיסלםמאת: יוסי גורביץ 14:28 01/01/2006
ליונל דומון לא נראה כמו טרוריסט מוסלמי קלאסי. הוא צרפתי, הוא קתולי לשעבר, ויש לו היסטוריה עשירה של יחסים עם נשים. אבל למרות כל זאת, הרשיע בשבוע שעבר בית משפט צרפתי את דומון בשורה של מעשי שוד מזוין, שנועדו למימון מעשי טרור מוסלמי.
הארגונים האירופאיים למלחמה בטרור רואים את דומון כדוגמא לסכנה חדשה שמציב האיסלם הקיצוני: מומרים, ילידי אירופה. בניגוד למוסלמים "רגילים", הם מסוגלים לנוע ללא הגבלה באירופה, ארצות הברית ואסיה, דבר המעניק להם חופש פעולה שנשלל מטרוריסטים מוסלמים "רגילים".
לוחם משוטט
עד 1991, היה דומון עוד צעיר אירופאי שלא מצא את מקומו בחברה. באותה שנה, הוא המיר את דתו מקתוליות לאיסלם. במשפטו, טען דומון כי המיר את דתו "ללא סיבה", ולא מתוך משיכה לקיצוניות; אך זמן קצר לאחר שירותו הצבאי - בצרפת קיימת חובת שירות צבאי - הוא חבר למוסלמים קיצוניים אחרים, ביניהם המומר כריסטופר קאז.
יחד עם קאז, נסע דומון לבוסניה, שם נלחמו השניים יחד עם "בריגדה בינלאומית" של מוסלמים מרחבי העולם כנגד הסרבים. קאז, על פי דיווחים, הצטיין בפראותו: הוא שיחק כדורגל בראשיהם של חיילים סרבים שמתו בקרב. לאחר סיום המלחמה בבוסניה, נסע דומון לאפגניסון ופקיסטן, שם בילה זמן קצר במחנות אימונים צבאיים.
הוא חזר לצרפת, וחבר שוב לקאז. בינתיים, הקים קאז קבוצה רדיקלית - "קבוצת רובו" - שערכה שורה של מעשי שוד, שהיו אמורות לממן את פעולות הטרור שלה. ב-1996, תקפו קאז, דומון ואחרים את פסגת הג'י-7 באמצעות מכונית תופת; ההתקפה נכשלה, רוב החברים נהרגו בקרב יריות עם המשטרה, אך דומון הצליח להמלט.
הוא נעצר בבוסניה, לאחר שרצח שם שוטר, נמלט משם ליפן - שם הוא חשוד בסיוע להקמת ארגון טרור מוסלמי, לראשונה בתולדות הקיסרות- ומשם הוסגר לצרפת. במשפטו, הכחיש את העובדה שלהמרת הדת שלו היה קשר למעשים שביצע, וביקש את רחמי חבר המשפטים, שלא התרשם. דומון נידון ל-30 שנות מאסר.
אויב מבית
דומון איננו מקרה בודד. מומחים מעריכים כי אל קאעידה משתמש במומרים באופן שיטתי. אוליבייה רוי, מומחה לאיסלם הקיצוני, אמר לוושינגטון פוסט כי "אחד החידושים העיקריים של אל קאעידה הוא קבלת המומרים כחברים מלאים. הם לא רק שם לצרכי עקיפת מנגנוני האבטחה; זו דרכם להפוך לתנועה גלובלית. כמעט בכל תא של אל קאעידה שזוהה בשמונת השנים האחרונות, היו מומרים".
אחד הידועים ביותר היה "טאליבן ג'ון", האזרח האמריקני ג'ון ווקר לינד, שהמיר את דתו ונסע לאפגניסטן, שם הצטרף לטאליבן ונלחם כנגד כוחות ארצות הברית. הוא נידון ל-20 שנות מאסר בעוון בגידה. בכלא צבאי אמריקני הוחזק עד לאחרונה, ללא משפט, האזרח האמריקני חוזה פאדייה, שגם הוא המיר את דתו לאיסלם וחשוד בנסיון לפיגוע של "פצצה מזוהמת". ב-22 בנובמבר, הודיע שר המשפטים האמריקני גונזלס כי פאדייה יועמד לדין.
האזרח הבריטי ריצ'רד רייד ניסה לפוצץ מטוס אמריקני באמצעות "פצצת נעל", בסוף 2001, וגרם לכך שנוסעים מתבקשים להסיר את נעליהם קודם לעלייתם למטוס. הבלגית מוריאל דהגוק פוצצה עצמה סמוך למחסום אמריקני בעיראק, הרגה את עצמה ופצעה חייל אמריקני.
בולטים בקבוצות הקיצוניות
מעריכים כי מספר המומרים הגדול ביותר הוא בצרפת, אך המדינה החילונית איננה אוספת מידע על דתם של אזרחיה, ואין לדעת מה מספרם; ההערכות נעות בין 30 אלף ל-100 אלף מומרים. שירותי הבטחון הצרפתיים הזהירו כי לאחרונה חלה מגמה של רדיקליזציה בקרב המומרים, בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק. לאחרונה, אומרים שם, הליכי המרת הדת מהירים יותר - וקיצוניים יותר.
במשטרה הצרפתית מדגישים כי רוב המומרים אינם קיצוניים, אך אחוז המומרים בקרב קבוצות קיצונים הוא גבוה מאד: ההערכה, כפי שפורסמה ביומון הצרפתי לה מונד, היא כי כ-5,000 מוסלמים קיצוניים פועלים בצרפת, ומתוכם כ-400 הם מומרים. אף שרבים מן המומרים מאמצים את הדת החדשה כדי להתגבר על בעיות בחייהם האישיים - סמים, פשיעה - כמה מהם רואים את ההמרה כדבר המקביל למעבר לקבוצות הטרור השמאלניות של שנות השבעים.
שירותי הבטחון הצרפתיים חוששים כי המומרים המצטרפים לקבוצות קיצוניות הם המסוכנים ביותר בקבוצות הללו. בשנות השבעים, הונחתה יחידת הלוחמה בטרור הגרמנית לירות קודם כל בטרוריסטיות, ולא בטרוריסטים. ההגיון היה שהנשים היו צריכות לעבוד קשה יותר כדי להוכיח את עצמן, ולכן נטו לקיצוניות יתר, ובהתאם היוו סכנה גדולה יותר. בשירותי הבטחון הצרפתיים והגרמניים מתחילים לאמץ את אותה הגישה כלפי מומרים: הצורך שלהם להוכיח את עצמם גורר אותם לקיצוניות-יתר, כמו משחק הכדורגל של כריסטיאן קאז.
http://news.nana.co.il/Article/?ArticleID=218094&sid=16
נערך לאחרונה ע"י DSKHV בתאריך 03-01-2006 בשעה 01:44.
|