כשאריק היה צעיר ויפה - אין כנראה במדינת ישראל גבול לחוצפה ולזילות של ערכים !
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת דנה גילרמן
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
אף אחד לא נותר מחוץ לטווח פגיעה בפתיחת התערוכה "בטווח פגיעה" של חוני המעגל בקיבוץ בארי. חיילים גיבורים, רקדנית בטן, ניצולת שואה וראש ממשלה גוסס סיפקו חומרים לניפוץ המיתוסים הציוניים
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P080106/d.0.0801.1.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
התערוכה "בטווח פגיעה", שלשום בקיבוץ בארי; למטה: רקדנית הבטן שרונה ונוס עם אחד מחברי הקיבוץ. הומור משובח וציניות בלתי נלאית
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
תצלומים: דניאל צ'צ'יק
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מחזה הזוי התגלה שלשום בערב בקיבוץ בארי שבדרום. ברחבת חדר האוכל הצטופפו עשרות מחברי הקיבוץ, מבוגרים וילדיהם, וחיכו לפתיחת התערוכה "בטווח פגיעה" של חוני המעגל. הם חיכו במצב רוח מרומם ובטן מלאה - זה עתה יצאו מארוחת הערב בחדר האוכל הקיבוצי הכמעט אחרון שלא הופרט - לבידור של יום שישי; אותו בידור שמנפקת להם האמנות, ובראשה האוצרת זיוה ילין, מדי כמה שבועות או חודשים.

ב-19:30 הפציעה רקדנית הבטן שרונה ונוס למרכז הרחבה, לבושה בבגדי רקדנית מסורתיים, שבקושי כיסו על שדיה. היא רקדה במרץ, לצלילי מוסיקה מזרחית רמה, הלהיבה את המבוגרים וגרמה לפרצי צחוק של מבוכה בקרב המתבגרים. היו כמה מבין ותיקי הקיבוץ שאף הצטרפו אליה - חלקם בסיבובי אגן מבוישים ואחד שאפילו הצטרף לריקוד קצר במרכז הרחבה. ברקע הוקרן סרט שבו היא רוקדת בחוף הים בטיילת בתל אביב.

לאחר
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P080106/d.0.0801.1.2.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מכן התקבצו כל הנוכחים סביב המיצגנית סמדר יערון, שגילמה את "גברת זלמה גרינוולד". גרינוולד, הוסבר בדף התערוכה, היא "ניצולת שואה עם מספר מקועקע על ידה", שתפקידה להוביל את הצופים לסיור מודרך בתערוכה. יערון היתה הדבר המוצלח ביותר בערב. בהומור משובח ובציניות בלתי נלאית היא שמה לצחוק את חיי היום-יום בישראל, את הקיבוצים, את ההיסטוריה ואת המיתוסים.

מדי פעם היא קינטרה את המארחים - "הקיבוץ הזה היא אולי המוהיקנית האחרונה של הקיבוצים שלא עשתה הפרטה, וזה כל כך מרגש". לעתים היא גם שמה לצחוק את האמן עצמו, שלו היא קראה "יוחנן האמן", ואת היצירות. היא עברה מעבודה לעבודה והפיחה חיים ועניין בחומרים הפלקטיים למדי: פוסטרים של גיבורי צבא יחד עם נשים עירומות, תרנגולת מתה בסיר בישול, מטרות מקרטונים בדמותו של החייל האלמוני. אבל נדמה שכל החומרים בתערוכה לא מתיימרים לשמש כיצירות אמנות, אלא הם מתפקדים כחומרי גלם בקדירה ישראלית גדולה, שבה מתקבצים גיבורים ישראלים עם נשות אמצע של "פלייבוי", רקדנית בטן לצד ניצולת שואה, אמן מחאה פרובוקטיווי עם שרידי הציונות.

ייתכן שהיה זה אחד המקומות היחידים בארץ שבו צחקו באותו ערב על אריאל שרון. שרון מופיע באחת התמונות עם קבוצה של לוחמים מיחידה 101. "כאן הוא צעיר בכמה שנים ויפה ויש לו בלורית מקורזלת", מצביעה גרינוולד. ופתאום ברור למה אומה שלמה מבוהלת ומתאבלת. הדיבור אודות פירוק המיתוסים, שמתרחש בשנים האחרונות, הוא אקדמי ושכלתני. לעומת זאת, גסיסתו של שרון - אחד המיתוסים האחרונים שנותרו - היא רגשית. הגיבור האחרון מוכרע בימים אלה ולא בקרב הרואי או ברצח של קנאי קיצוני, אלא על ידי הגוף.

לא כל הצופים הבינו את התערוכה. רק מעטים עזבו באמצע; לא בגלל התכנים, אלא מפני שלא הצליחו לשמוע את השחקנית. "נבוא ביום אחר, שיהיה קצת פחות רעש", הם אמרו. קצת במפתיע, אף אחד לא העיר על העירום, על התכנים, על זילות כבוד המנהיגים. אף אחד לא הביע כעס על התערוכה, וזה היה מפתיע, מכיוון שלא פעם מתעוררות בבארי סערות סביב התערוכות שאוצרת חברת הקיבוץ, האמנית זיוה ילין.

לפני כחצי שנה התערוכה של דודו ברקת, "Disorder", שונתה ברגע האחרון עקב לחצים מצד בני הקיבוץ. ברקת התכוון להציב מצלמות מעקב בחדר האוכל ולשדר את התמונות בחדר הגלריה. חברי הקיבוץ סירבו, ובסופו של דבר התערוכה נגנזה. במקומה הקרין ברקת סרט שצולם בפינת החי שבקיבוץ, ובו הוא מסביר לתרנגולת מדוע בוטלה התערוכה. גם תערוכה אחרת, "האם חשבת אי פעם להתאבד?" של דב אור נר ותמר דוברובסקי, שונתה לפני כשנה בעקבות לחצים של אנשי הקיבוץ. שני האמנים רצו לכתוב את המלה "התאבדות" על מצבת הקבר שבו קברו ציורים. המלה עוררה זעזוע רב, בעיקר בגלל התאבדות שהיתה בקיבוץ, ולבסוף שונה הכיתוב.

העמידה של ילין מול הקיבוץ - ועוד בשם האמנות - היתה מעוררת הערצה. תמיד היה חשש שהמהומות האלו יערערו את מעמדה בחברה הסגורה וההומוגנית. אבל עכשיו, אחרי הביקור במקום, התמונה התבהרה: ילין, על אף הפרובוקציה, מספקת לחברי הקיבוץ בידור, "ובידור הוא אחד המצרכים החשובים ביותר בקיבוץ", אומרת יוצאת קיבוץ לשעבר. במיוחד אם מדובר בקיבוץ מבודד כמו בארי, הממוקם סמוך לגבול עם רצועת עזה.

על פי התערוכה שלשום, נראה שיש הסכמה שבשתיקה: ילין מזמינה אמנים פרובוקטיוויים, מעודדת פרויקטים ביקורתיים ומחוללת מהומות, אך לא עוברת את הגבול; חברי הקיבוץ מצדם מגיבים בכעס, אך לא יותר מדי. במקרים קיצוניים תהיה פשרה בחדרו של מזכיר הקיבוץ.

את אותו הסכם שבשתיקה אפשר היה להבין גם מתגובתה של ילין על התערוכה הנוכחית. "לא הבאנו לכאן את הדברים הקשים של חוני, כמו מיצגי העירום", היא אומרת. "הבאנו רקדנית בטן, שיהיה קצת שמח. החיבור שהוא יוצר בין גיבורים לבין נשים עירומות לא מעורר כעס, הוא מובן למי שחי פה. כל הדיבור על הגנרלים - זה דבר שהם יכולים להזדהות אתו. אסור לשכוח שאנחנו חיים מטר מעזה, תחת ההפצצה של הקסאמים".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]