31-12-2005, 13:19
|
|
|
|
חבר מתאריך: 02.02.02
הודעות: 1,656
|
|
|
מאמר: גיבוש יהל"ם 26-29.12
יום שני
אז אחרי שמכינים את הציוד לגיבוש (שזה בעיקר ווסט עם כוננות מלאה, בגדים להחלפה והנשק כמובן) עוברים בארבע תחנות עד לתחילת הגיבוש:
שאלון אישי, מבחן פסיכוטכני או משהו בסגנון, רופא ומסדר ציוד. השאלון האישי מזכיר את השאלון שממלאים בגיבוש צנחנים, לא משהו מיוחד. אחרי השאלון האישי מקבלים דפים עם מושגים והגדרות בסיסיות של חומר נפץ שהיינו אמורים ללמד. המבחן פסיכוטכני מזכיר את המבחנים בצו הראשון רק קצר יותר וטיפה שונה. אצל הרופא נפלו החבר'ה שמספר משקפיים שלהם גדול מ 1.25 אם אני לא טועה. אחרי המסדר ציוד עוברים למאהל של הגיבוש שנמצא מול מגורי קורס הקצינים בבהל"צ למי שמכיר. אז בסביבות חמש וחצי הגענו למאהל וישר נתנו לנו למלאות 120 שקי פק"ל. אחרי שסיימנו עם זה עמדנו בחי"ת גדולה וחילקו לכל אחד מספר כתף (אני הייתי מספר 15). סה"כ נגשו 166 אנשים לגיבוש. חילקו אותנו למחלקות לפי המספרים, בכל מחלקה 2 צוותים של 18 איש. מיד יצאנו למסע של 6 ק"מ עם השקי פק"ל לניפוי מהיר. חזרנו והלכנו לישון.
יום שלישי
ברבע לחמש השכמה. קמתי רועד מקור. הקור היה גורם רציני לפרישה של אנשים. גלח"צ, אוכל ויורדים לשטח. כל מקום שאנחנו הולכים הווסטים והשקים עלינו כל הזמן. מגיעים לשטח ומתחילים בזחילות עם עם הציוד חוץ מהשק. 20-25 ד' זחילה על פודרה מלאה באבנים בגודל כדורי גולף. מפסיקים לחמש דקות ומתחילים מחדש. אחרי עוד רבע שעה בערך של זחילות מפסיקים ועוברים לספרינטים ואלונקה סוציומטרית סטייל גיבוש צנחנים. סדר הגעה וכל זה. אחרי הזחילות כמות הפורשים גדלה משמעותית. לדעתי הספרינטים והאלונקה היו החלק הכי קל בחלק הפיזי של הגיבוש. סיימנו עם הריצות והתיישבנו במקום מוצל שם נתנו לנו דילמה: העולם כולו הולך להמחק בגלל שואה גרעינית ויש על אי בודד מקלט ואנחנו צריכים לבחור כקבוצה ארבעה אנשים שיכנסו למקלט וינצלו. אחרי זה חזרנו לזחילות רק במקום עם יותר פודרה ופחות אבנים. ואז שוב קצת ריצות. אפילו היה קטע מוזר שאמרו לנו ללכת במקום לרוץ ולהסתדר בסדר הגעה ולא נראה לי שהם בחנו מי הולך הכי מהר. בסביבות 12 עלינו חזרה לבסיס שהחזרה עצמה זה מסעון. אכלנו צהריים והלכנו ל"קניון" (בניין מלא כיתות לימוד בבהל"צ). שם פסיכולוג היחידה נתן לנו לצייר צורות ועוד דברים בסגנון. משם עברנו החוצה שם כל אחד בנפרד היה אמור להרכיב מכשיר מסויים שהיה מפורק לחלקים בלי שום הוראות חוץ ממה המכשיר אמור לשמש. לאחר מכן, נכנסנו שוב לכיתה שם הרכבנו גשר מלגו שהיה אמור לעמוד בכמה קרטריונים וקיבל ניקוד על כל קרטריון. צריך להוציא מקסימום נקודות. אחרי שכולם סיימו עם זה חזרנו למאהל ויצאנו שוב למסע שש במסלול אחר עם הרבה יותר עליות שכלל גם משהו כמו קילומטר וחצי של אלונקות בחניון D-9 של הבסיס (מה שאומר שיצאנו משם מלאים בפודרה). בסוף היום הזה במחלקה נשארו 19 איש מתוך 36 שהתחילו, בצוות שלנו נשארו שמונה ובצוות השני 11.
יום רביעי
קמנו בסביבות 6-7. התארגנו, עלינו על ציוד, לקחנו עלינו אוהל 12 שזה בערך הדבר הכי לא נוח לסחיבה שקיים ועשינו איתו איזה מסעון של 2 ק"מ. אולי קצת יותר. אחרי שהורדנו אותו מעלינו עשינו תרגיל שהלך ככה: מתארגנים בטור מול עליה די תלולה שבסופה יש רוג'ום (מגדל קטן של אבנים אחת על השניה). ראשון רץ למעלה מסביב לרוג'ום יורד חזרה, לוקח את הבא בתור ביד והם רצים ביחד למעלה וחוזר חלילה עד שכל ה 19 עברו מסביב לרוג'ום. ככה יוצא שככל שאתה יותר מקדימה בטור אתה תרוץ יותר פעמים. אחרי שכולם נעמדים המפקד שואל מי לא מרוצה מהמיקום שלו. מי שלא מרוצה יכול לעבור לאן שבא לו בטור. בסוף הם רושמים את הסדר. באופן כללי, במשך כל הגיבוש ישנם כל הזמן שלושה אנשים עם פנקס פתוח שרושמים משהו. עושים את התרגיל פעמיים. אחרי הפעם השניה עושים הפסקה ואז אומרים לעלות על ציוד (ווסט עם כוננות מלאה+שק חול) ולעמוד מחדש בטור. עושים מחדש את כל התהליך של מי לא מרוצה מהמיקום שלו וכל זה. התנדבתי להיות ראשון. הייתי בטוח שאני הולך למות אבל ברגע האחרון הם אמרו להסתדר בשני טורים והלכנו משם חזרה לאוהל 12. הרמנו את האוהל איזה 500 מטר לכיוון הבסיס ליד משאית שבה היה הציוד של האוהל (בזנטים, מוטות, יתדות וכו'). פרקנו אותה והמשימה הייתה לבנות את האוהל בתוך 10 ד' כשאסור לאף אחד לדבר. אם מישהו מדבר מפרקים את האוהל ומתחילים מחדש. עשינו את זה שלוש פעמים ולא הצלחנו. בפעם השניה והשלישית נתנו לאדם אחד לדבר ולפקד על בנית האוהל. אחרי שפירקנו את האוהל העמסנו אותו למשאית ולא היינו צריכים לסחוב אותו עלינו (הייתי מאושר) חזרנו לבסיס לארוחת צהריים ולמדנו על הגליל. מי המציא אותו, מה ההבדלים בינו לבין הקלצ'ניקוב וה M16, איך מפרקים ומרכיבים אותו ועוד כמה נתונים יבשים. סיימנו עם זה ועברנו לקניון. בקניון לימדו אותנו על שלוש סוגי תחמושת. איך המנגנון עובד וכל זה. מאוד מעניין. חצי שעה למדנו עם המדריכה, חצי שעה למידה עצמית ואז חצי שעה מבחן. משם עברנו לחדר מחשבים למבחן של איזה שעה וחצי. משהו מעצבן, זכרון, עבודה תחת לחץ ועוד. ואז שוב לקניון למבחן USEEN על מרעומים שלא למדנו עליהם. צריך להבין אותם לפי הסרטוט. ושאלון סוציומטרי. אחרי השאלון סוציומטרי הלכנו למטווחי 100 של הבסיס (150 מטר מה ש.ג.) שם לכל אחד נתנו כמה דקות לשחק עם הגליל ואז לרוץ 12 ספרינטים קצרים לעלות חזרה למבנה של המטווח ותחת אור ירוק של סטיקלייט לפרק ולהרכיב את הגליל בזמן שהמפקד שואל אותך שאלות עליו וסתם שאלות ידע כללי/אקטואליה. עושים את זה פעמיים. סיימנו עם זה והלכנו לאכול ארוחת ערב. אחרי הארוחת ערב חזרנו לקניון לראיונות עם שני קצינים מיהל"ם ועוד ראיון עם אחד המפקדים שלך. זה נמשך עד חצות בערך. כבר די הבנו שזה אומר שהגיבוש נגמר אבל מרמיזות מהמפקדים היינו בטוחים שהולכים להקפיץ אותנו בלילה למסע. גם מתישהו המהלך היום נתנו לנו דילמה האם להלשין על חבר לצוות או לא ושוב ההחלטה צריכה להיות קבוצתית ומקובלת על כולם.
יום חמישי
בבוקר התעוררנו לרעש של העמסת הציוד חזרה למשאיות. הגיבוש נגמר. סיימנו 58 איש את הגיבוש. תחושה של סיפוק עצמי. אכלנו ארוחת בוקר, התגל"צחנו ועשינו שיחת סיכום עם מפקד המחלקה שלנו. לאחר מכן שיחת סיכום קצרה עם מפקד כל הגיבוש, חלוקת סופגניות וחזרנו לפלוגות שלנו.
הגיבוש עצמו לא יותר מדי אינטנסיבי אבל כשיש "זמן פנוי" בין תרגיל לתרגיל או מבחן למבחן יש תיזוזים ממש מעצבנים של טירונות (במיוחד אחרי שאתה יושב שעה וחצי על כיסא וכל השרירים שלך מהתחת ומטה תפוסים לאללה). המפקדים, מילואימניקים של יעל וס"פ, לא ביותר מדי דיסטנס איתנו והמפקד שלנו הסתלבט עלינו די הרבה. נתן לנו לרוץ לשומר לתת לו הקשב, לאחד הוא נתן לתת הקשבים ל13 עמודים ולאחר לשיר. גם היו הרבה קטעים שכל אחד מספר על עצמו ועל העיר שלו. הגיבוש עצמו היה קשה במיוחד במבחינה מנטלית. אי הוודאות של מה הולך לקרות, אורך הגיבוש, הקור. אמורים לעבור בסביבות ה-30 איש. הסיכוי של מי שסיים די גבוהים אבל אי אפשר לדעת כי יש כ"כ הרבה דברים שאפשר ליפול עליהם. התשובות יהיו בעוד שבוע בערך, בינתיים:
מאות טירונים שוחררו מבסיס בדרום מחשש להדבקות בדלקת ריאות
מאות טירונים המוצבים בבסיס "צוקי עובדה" בדרום הארץ נשלחו לביתם לאחר ש-13 חיילים המשרתים במקום לקו בדלקת ריאות. מדובר צה"ל נמסר כי הטירונים שוחררו לביתם "עקב חשש מהתפשטות נוספת של המחלה בקרב שאר החיילים".
חיל הרפואה פתח בחקירה לברור נסיבות ההידבקות במחלה.
אנחנו בבית עד יום שני!
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
