פה אתם מוזמנים לכתוב את כל התגובות, הבקשות לעתיד, השינויים, השיפורים, ומשוב כללי על היום סיירות שעברתם, תוך התמקדות על מה שהיה בו.
הכוונה לתגובות בראייה כוללת של היום סיירות, ולא "היה לי קשה מדי " וכיו"ב.

היה סבבה , אחלה אנשים , די קשה אבל אפשרי לעבור וחוץ מזה לפי דעתי מי שמקבל חובלים צריך ישר להגיע לגיבוש בלי המיונים האלה .. זה לא פייר שאני קרעתי את התחת ביום סיירות וקיבלתי זימון למיונים האלו בזמן שמי שיש לו משקפיים יושב בבית בלי לעשות כלום ומקבל בדיוק אותו דבר ...

חוץ מזה לא עברתי את המיונים כך שהיום סיירות לא נתן לי הרבה .. אבל לא נורא יהיה בסדר

אני הייתיי ביום סיירות בלי קשר למשקפיים והגעתי לחובלים דרך היום סיירות

אבל רק שתדע שמי שיושב בבית כי יש לו משקפיים, חובלים זו הברירה היחידה שיש לו. אם הוא לא עובר את הגיבוש הוא אינו זכאי לגיבושי המשך, בזמן שאם אתה קרעת את התחת ביום סיירות ועברת את המיונים לגיבוש חובלים, הגעת לגיבוש ולא עברת אותו, אתה כן זכאי לגיבושה המשך שלל שלד"ג 669 וצוללות.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"

bring some food from home!!!!!!!!!!!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כמה מילים על היום סיירות..

קושי - רמת קושי סבירה..בהחלט אפשרי.
חבר'ה - אני בטוח שזה משתנה מקבוצה לקבוצה, אבל אצלי רוב האנשים היו אחלה.
יחס - פה יש מקום לשיפור. היחס מהמפקדים הוא כמו שהוא צריך להיות, אבל הבעיה היא שכל פקיד וכל מד"סניק תופס תחת בטירוף. ("למה הגעת עכשיו?" יצאתי באוטובוס ראשון "אז איך מישהו יצא מדימונה והגיע ב-7?" כי הוא בא ברכב פרטי "ולמה אתה לא יכולת?" ) מזל שאני בנאדם מאופק ורגוע
אוכל - יש מקום לשיפור אבל..זה האוכל הצבאי..וגם ככה בסוף היום אתה טוחן כל מה שרק יביאו לך.
ציוד - האתים לא ננעלים, במקרה והם כן נעולים אז הם לא משתחררים. ג'ריקנים דולפים ומלאים בחול לפעמים. אלונקות עם פגמים. אני מניח שחלק מהאשמה היא על הצוות שלקח את הציוד הזה..אבל מצד שני לא יכולנו לבדוק כל את וכל ג'ריקן.


עוד נקודה חיובית - יפה שחשבו עלינו וארגנו לנו אוטובוסים לת"א.

נקודה שלילית - הגעתי ליום סיירות מצונן לגמרי ואחרי שישנתי שעתיים בלילה. הייתי בטוח שאני הולך לדחות אותו בכמה ימים ואז אמרו לי שכל הימים בינואר מלאים, ואם אני רוצה לדחות, זה רק ליולי (מה שאומר שאני צריך לדחות את הגיוס מיולי 06 למרץ 07) . לא הייתה לי באמת ברירה, ולא דחיתי.


סך הכל, תמיד יש מקום לשיפור..אבל אין שום דבר יותר מדי קריטי.

ציטוט:

אבל הבעיה היא שכל פקיד וכל מד"סניק תופס תחת בטירוף. ("למה הגעת עכשיו?" יצאתי באוטובוס ראשון "אז איך מישהו יצא מדימונה והגיע ב-7?" כי הוא בא ברכב פרטי "ולמה אתה לא יכולת?" ) מזל שאני בנאדם מאופק ורגוע

הכל במטרה להלחיץ אנשים, לתת להם קצת תחושה של צבא, שלא ירגישו כאילו הם באו לטיול.

ציטוט:

אוכל - יש מקום לשיפור אבל..זה האוכל הצבאי..וגם ככה בסוף היום אתה טוחן כל מה שרק יביאו לך.

כנ"ל, המטרה זה להפעיל לחץ מנטלי על אנשים, אוכל לא טוב, יחס מעצבן, הכל משפיע.

ציטוט:

ציוד - האתים לא ננעלים, במקרה והם כן נעולים אז הם לא משתחררים. ג'ריקנים דולפים ומלאים בחול לפעמים. אלונקות עם פגמים. אני מניח שחלק מהאשמה היא על הצוות שלקח את הציוד הזה..אבל מצד שני לא יכולנו לבדוק כל את וכל ג'ריקן.

פה יש כמה גורמים: א. כמו שכתבתי בהתייחסיות השונות, זה הכל חלק ממשחק אחד גדול שמטרתו לנסות ולהלחיץ אנשים, להקשות עליהם קצת את החיים.
ב. כלכלי - תתפלא, אבל לצערנו יש לא מעט מקומות בצבא שבהם האתים לא ננעלים/לא משתחררים, הג'ריקנים דולפים והאלונקות פגומות.

רמת הקושי ביום הסיירות סבירה למי שמתאמן, למי שיושב בבית ומחכה אין סיכוי מראש לפי דעתי, ביום עצמו זה נראה כמו קריעה אבל בסוף כשמסתכלים אחורה חושבים שלא היה כזה נורא וכן כל תרגיל שם תמיד נגמר מתישהו....

אישית אני התאמנתי כמה שבועות לפני ולא הגעתי לשיא הכושר והעובדה שהייתי מצונן ופצוע לא עזרה במיוחד אבל בסופו של דבר זה מתסכם בראש ובאם אתה מוותר לעצמך או לא, אני למשל בשקים לא הצלחתי לבצע את התרגיל בשום אופן ואפילו המפקדים ריחמו עלי אבל המשכתי למרות הנפילות ועשיתי את המקסימום גם אם זה המינימום של כל השאר, בסופו של דבר קיבלתי שייטת 13.
החברה שם נהדרים ומה שאומריםשם על "הנוער המובחר ביותר שיש למדינה" זו לא קלישאה כי יש נוער שלא יניד עפעף למען הצבא וינסה לחפש דרכים להשתמט או להשיג ג'וב קרוב לבית/ יציאות טובות, מי שרוצה קרבי זה כבר טוב ומי שבא ליום סיירות מראה כי הוא רוצה לתרום למדינה בשירותו וכן בשיחה עם מפקד בכיר ביום חיילות הבנתי איזה צורך יש לצבא בקרביים ותאמינו לי יש הערכה גם אם זה לא תמיד נראה ככה, אז לכו ליום סיירות תנו הכל ותהיו קרביים!

תגיעו מוקדם תעשו חימום לבד כי החימום של המד"ס הוא פשוט בדיחה
אל תפרשו בשום אופן וגם אל תקשיבו לכל השטויות שהמפקדים יגידו לכם כמו "יש לנו פה עד הערב להיות" או "יא אפס אתה אחרון אתה לא תגיע לשום מקום ככה"
שלא תחשבו בכלל על לפרוש אלא תחשבו על דברים חיוביים אחרים
תגיעו לשם תהיו עצמכם תשקיעו ואתם תעברו
מי שרוצה טיפים ספציפיים מוזמן לפנות אליי בפרטי

בדיקות רפואיות לא הכי קפדניות. אין תיאום בין החובש לרופא.
החובש בדק לי חום של 36.2 ושלח אותי לרופא. הרופא שאל אותי בהתלהבות " יש לך אח ב" יחידה"?!! " ובדק לי דופק ולא חום . ( שאת זה הוא היה אמור לבדוק לי ).

בבר היו מדסניקיות שהן רחניות במקצת. בכפיפות מרפקים הבן- זוג שלי עשה 52 אבל הוא נגע רק עשרה פעמיים באגרוף שלי. המדסניקית כל הזמן אמרה לו " אתה לא נוגע...אתה לא נוגע" וזהו. לא הורידה ולא עצרה אותו.

אוכל. רואים שילדים שבוזים עשו אותו. בקושי מרחו שוקולד או ריבה על הלחם.

זה לא יום קשה בכלל...
וכמו שאמרו קודם הבדיקות הרפואיות זה בדיחה!! אני הגעתי עם בעיה רפואית ואף אחד לא שאל אותי כלום!

צריך לתת הכל ולא לשמור כוח לאחר כך!!! בגלל זה אני נפלתי
במשך שעה היינו צריכים לעלות ולרדת בדיונות עם שק חול על הגב ואותי זה מה שגמר כל השאר לא קשה במיוחד

אני הגעתי ליום סיירות מיובש ואחרי שלא התאמנתי חודש וחצי בגלל שברי מאמץ.
אחרי 4 ריצות עם סדר הגעה המדריך שלח אותי לרופא כי הייתי מסוחרר והלכתי עקום.
אמרתי לרופא או שאתה דוחה לי את היום סיירות או נותן לי להמשיך...הוא נתן לי להמשיך בזמן שכולם שתו 6 דקות אני השלמתי סטים של ריצות ושכיבות סמיכה יותר קשה ממה שהם עשו בזמן שהייתי 7 דקות אצל הרופא.
אחרי המנוחה התחלנו אלונקה סוציומטרית, והרגשתי שאני חייב לתת הכל כדי לקבל משהו אז הגעתי בכל הסבבים לאלונקה והייתי רוב הפעמים ראשון וגם בשקים הייתי ראשון עם עוד מישהו...
לא לעצור בשקים...אני לא עצרתי..
בסוף קיבלתי מה שכתבתי מטכ"ל ושיניתי בסוף לאחר מאמצים קשים לשייטת

לי היה דיי קשה השקים הרגו אותי...קיבלתי חובלים בסוף...

עשיתי שנה שעברה (המחזור האחרון, פירקנו שם את המחנה )
אני זוכר שהשקים היה לי קשה
עולים על פאקינג דיונה ...

אבל מי שבא בראבק ומי שהתאמן - עובר.


קיבלתי חובלים...



תעבדו על ספרינטים .