האם מני מזוז חדל להיות קונסוליירי והחל להבין את תפקידו?

מני מזוז החל את דרכו ברגל שמאל בפרשת האי היווני, וכך באמירות נוספות, בהן החל כבר ביומו השני בתפקידו. אזלת ידו ורפיסותו בפני הכוח בלטה מאוד, וזו הייתה תקוות ממניו. והנה, לפתע לבש מזוז עזוז והחל להבין כי תפקידו אינו לתת יעוץ משפטי אלא להעמיד את בעלי השררה במקומם ולמנוע מהם עבירה על החוק.



כך, החליט שלא להכריז על שרון כמי שנבצר ממנו באופן קבוע למלא את תפקידו אלא העדיף להמתין את 100 הימים בטרם יוכרז שרון כמי שנבצר ממנו למלא את תפקידו. בכך מנע מבוך פוליטי משפטי לא פשוט, מה גם ש-100 הימים מסתיימים רק אחרי הבחירות, ושרון המצוי בתרדמת לאיהיה רלוונטי אחרי הבחירות שכן הוא לא יהיה מועמד לכנסת הבאה ולכן גם לא יכהן בה.



כך החליט לשים קץ לתרגילים המבזים של שמעון פרס וגמדיו דליה איציק וחיים רמון שסירבו לפרוש מסיעת העבודה ולהתפטר מהכנסת כדי להתמנות לשרים ואילץ אותם להתפטר מהכנסת.



כך קבע שאולמרט חייב למנות שר אוצר (אם כי אולמרט טרם מינה שר אוצר).



השאלה הגדולה היא האם החלטותיו אלה הם עדות כי מזוז החל להפנים את גורל תפקידו או שהוא בחר להתעמת עם חלשים, ובמבחן האמיתי כשל - הוא טרם הצליח לכפות שר אוצר על אולמרט, הוא שתק כאשר אולמרט כינס את מועצת מינהל מקרקעי ישראל בניגוד להמלצתו שכן אולמרט נושא שם בכפל תפקידים (שר אוצר והשר הממונה על המינהל).



גם בתחום הפלילי אמנם הוא הגיש כתב אישום נגד עמרי שרון, אבל מה עם שאר השערוריות: מדוע הוא לא פונה לבית המשפט כדי שיזרז את ההליך נגד הגב' בלומנטל, מדוע הוא לא דואג לזירוז החקירות נגד פוליטיקאים כצחי הנגבי, ישראל כץ, דני נוה ואחרים? מדוע הוא מאשר לפרקליטות להרבות בהסדרי טיעון? מדוע קולו לא נשמע בפרשת ההשתוללות בחברון?



האם החלטותיו בקשר לשרון ופרס הן סנונית בודדת שאינה מבשרת את האביב, וימשיך לפעול במסורת הרופסת של אליקים רובינשטיין, או שהחליט להפוך ליועץ משמעותי כמו גדולי היועצים שמגר, ברק וזמיר? אין בפי תשובה, אלא תקווה בלבד.



נכתב אראל גלבוע , 17/1/2006 09:14

looopy