יגאל אלון ממפלגת עבודה הזהיר אותנו שגבולות 67 הם גבולות אושוויץ


הצפון של המדינה כבר מכוסה כולו בטווח טילים של החיזבלה. עכשיו זה יהיה בדרום וגם המזרח.

בשנת 67 ניצלנו ב"ה הודות לזה שתקפנו ראשונים בבחינת הבא להורגך השכם להורגו. כיום המשפט הזה נהפך כבר לעניין דתי-רבני - הודות למאמצי השמאל. אסור לתקוף ראשונים למטרת מניעה, ראה מקרה מלחמת שלום הגליל.

במלחמת יום הכפורים ניצלנו ב"ה אך ורק הודות לעומק האסטרטגי.

ועכשיו, כשתוקפנותם של הערבים גדלה פי כמה ופחדנותם נמוגה, זה מסוכן פי כמה. וגם הפלשטינאים יש להם תביעות על כל הארץ כידוע.

בלי עומק אסטרטגי יש חששות אמתיים לשואה נוראה רחמנא ליצלן.

כמו אז גם היום יש בארץ ישראל קרוב ל6 מיליון יהודים. אנא רחמו על עצמכם, על ילדיכם ועל אבותיכם, אל תעבירו שטחי בטחון לרוצחים שונאי ישראל.


אם תקום מדינה פלשטנית בגבולות 67 אז כל המרחב בין ירדן לים יהיה בתווך של קטיושות כולל תל אביב, גבעתיים, הרצליה פיתוח ויתר מעוזים של אוהדי ערבים!

אז יעלו שורה של תביעות סרק על זכות שיבה יסיטו ערביי ישראל וימשיכו לתקוף

מדינת ישראל תתפורר כלכלית, רוב היהודים יברחו לחו"ל והיתר יטופלו במתקפת פתע רחמנא ליצלן.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

הוא אמר זאת כאשר היה צריך להדוף התקפות סרק על מדינת ישראל והיה צריך לעשות רושם עז על הגויים.

יגאל אלון אכן היה ממפלגת עבודה, אחד האקטיביסטים שלה. לזכותו או יותר נכון לחובתו, יש לשייך את הסתבכותינו בשטחים הכבושים. אמנם תוכנית אלון היתה תוכנית מסודרת, מאורגנת ובעלת חשיבה יוצרת (לא שאני תומך בה) - אבל היא שמשה לאחרים והוותה תחילתה של התנחלות "ללא גבולות מוגדרים", במטרה לשבש כל יכולת של הסדר, היתה נחלתו של מודענו אריאל שרון, שעד שהתפקח ממנה נגרמו לנו נזקים עצומים ללא כל שעור.


כל מדינת ישראל מצויה בטווח הטילים מכל גודל מכל סוג ומכל חימוש. מדוע אתה זוקף זאת רק לקרובים, רק כלפי אלו שקל יותר להתגונן בפניהם. הקרובים אינם מסוכנים כפי שעשויים להיות מסוכנים הרחוקים. מה גם שגם את החיזבאללה וגם את החמס, אנחנו בכשרונינו כי רב יצרנו במו ידינו. במקום להושיט יד ולטפח את המתונים, אנחנו דכאנו את המתונים והקמנו עלינו את הקיצוניים.

בשנת 67 ניצלנו בעזרת צה"ל, תושיתו והחלטתה הנבונה של ממשלת ישראל, שהמתינה לרגע המתאים לתקיפה ועשתה זאת רגע לפני.

גם במקרה מלחמת שלום הגליל, תקפנו ראשונים. המחאות החלו כאשר המשכנו במלחמה מעבר לכל מה שהיה דרוש, תוך כדי רמיה וכחש ו"סבוב" ראש ממשלת ישראל - שוב ע"י מידעינו, שהיה אז תוקפן אריאל שרון. נכנסנו לבוץ כזה, שעד שלא קם אהוד ברק ובאומץ הוציאונו משם לא ידענו את נפשותינו. היום למרות החיזבאללה, שכאמור התפתח בגלל טפשותינו, השקט שורר באזור וכולו הפך משממה לאזור פורח חי ונושם.
חבל שלאותו אהוד ברק לא היה האומץ לצאת גם משטחים כבושים בגדה וברצועה - מה שמאוחר יותר, לאחר שגמרנו להקים ולבסס את החמס, התחיל לעשות זאת אריאל שרון ומקווה שמחליפו בראשות הממשלה ויהיה זה מי שיהיה, ימשיך בדרך הנכונה לפתרינו מנטל זה.

במלחמת יום הכפורים ניצלנו שוב בעזרת צה"ל . נכון שהעומק האסטרטגי עזר אבל מה שעזר מכל היו היחסים עם מדינת ירדן שלא תקפה ולא אפשרה לאחרים לתקוף מכוונה.
אבל אין "עומק אסטרטגי" גדול יותר מיחסים הוגנים, מהסכמים ומכריתת בריתות שלום עם הסובבים אותנו. לא רק הכוח חשוב אלא גם המדיניות והידע להשתמש בו בתבונה בשלוב מתאים לחשיבה מדינית בונה ויוצרת ומתגברת על כל הקושיים.

מענין כיצד אתה מגדיר עומק אסטרטגי. בסיני היו מרחבים גדולים בלתי מיושבים והשטח היה מפורז. כיצד אתה רואה עומק אסטרטגי מול רצועת עזה - למעט פנוי כל הרצועה מפלסטינאים או לחילופין פנוי כל הישראלים עד למרחק אסטרטגי (מהו ? 50, 100, 200 ק"מ) מהגבול. כיצד אתה רואה את ההתנחלות הישראלית בגדה היא לא תשב בקו התפר, בדיוק כמו שבצפון וברמת הגולן. אין למדינת ישראל כל אפשרות ליצור עומק אסטרטגי, למעט סלוק כל הפלסטינאים מארץ ישראל השלימה (כולל מדינת ירדן) או לחליפין סילוק כל הישראלים לטווח בטוח. עומק אסטרטגי בארצנו הוא "קשקוש בלבוש" כפי שאומרים הילדים.

אם תקום מדינה פלשטינית בגבולות 67 אז כל המרחב בין ירדן לים יהיה בתווך של קטיושות כולל תל אביב, גבעתיים, הרצליה פיתוח ויתר מעוזים של אוהדי ערבים! ואם לא, לא יהיה כל המרחב שבין הירדן לים, בטווח הטילים כולל ירושלים, חברון, יריחו, בקעת הירדן ומה לא ?

מדינת ישראל תתפורר כלכלית ופיזית רק אם לא נשכיל להגיע להפרדה מהפלסטינאים ויצוב מדינתנו בגבולות שיבטיחו את קיומינו לדורות בהסכמה או בחוסר ברירה אף ללא הסכמה.