ראיתי היום ב"ספר השיאים" תמונה של שני מטוסי F-16 בטיסה כשגחוניהם במרחק 45 ס"מ זה מזה! ואז שאלתי את עצמי - למה שלא יגעו זה בזה?
האם זה יתכן?
(אני חושב שכן, שהרי בתדלוק חלקי המטוסים נוגעים זה בזה)

"אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ "

הצל"ש הראשון שלי!

כל הזכויות שמורות על כל התמונות והנאמר בהודעותי.

הרי בהנחה שהמהירות שלהם זהה אז המהירות היחסית שלהם היא 0... כך לדוגמה מעבורות חלל שמתחברות לתחנת החלל במהירויות גדולות בהרבה (מעל 10000 קמ"ש), אבל שם בגלל שאין רוח ואין כמעט גורמים חיצוניים שמשפיעים זה הרבה יותר קל, ועדיין זה לא פשוט בכלל.

עם מטוסים זה יהיה מאוד לא פשוט, ומאוד מאוד מסוכן.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

כנראה ראית מטוסים של הצוות האווירובטי האמריקאי.זה תרגיל ידוע שלהם,אבל המטוסים נמצאים
במרחק בטוח זה מזה במישור הרוחבי-אולי 2-3 מטר(אולי יותר,לא יודע מהם נהלי הבטיחות).התרגיל מכוון כך,שהקהל יחשוב שהם כ"כך קרובים

תרגיל הדגל של הצוות של חיל האוויר האמריקאי.

בפועל המטוסים בפועל טסים זה לצד זה, אבל הקהל צופה מן הצד ואינו מבחין בכך.







וסרט בו ניתן לראות זאת היטב:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

מה המקור שלכם?
אני מאמין שספר השיאים בתור אירגון שמכבד את עצמו יודע מה שהוא כותב. אולי היה רגע שזה היה המרחק?
אם הם טועים...

"אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ "

הצל"ש הראשון שלי!

כל הזכויות שמורות על כל התמונות והנאמר בהודעותי.

אני הייתי יוצא מנקודת מוצא אחרת - גינס היא מבשלת בירה ולא מרכז בלתי תלוי לתיעוד שיאים. זה יעמיד את הספר במקום הראוי יותר.

עכשיו - בתור אחד שעבד בהוצאת כרטא, וגם תרגם את הקטע הזה (תוך שמירת נאמנות למקור) אני חייב לציין שזאת לא הפעם הראשונה בה נתקלתי ב"אי דיוקים" בספר השיאים של גינס - למשל - חוסר עיקביות בנתוני שבירת שיאי המהירות בטיסה...

צריך תמיד לשאול האם הם מודדים את המרחק האנכי של המטוסים או את המרחק האופקי - שהרי מטוס יכול לטוס 45 ס"מ מעל המטוס השני, אבל 5 מטרים מצידו...

סתם נקודה למחשבה...

אני יכול לאמר לך שבכרטא היתה הוראה מגבוה שלא לתקן טעויות מן המקור. לשמחתי - אני לא עובד שם יותר.

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

"אם בחוקותי תלכו... ונתתי שלום בארץ "

הצל"ש הראשון שלי!

כל הזכויות שמורות על כל התמונות והנאמר בהודעותי.

ניתן ליראות שהמטוס העליון בתמונה הראשונה ניראה יותר קצר מהמטוס התחתון,מה שמוכיח שבאמת העליון יותר רחוק -ביחס לקהל- מהתחתון.
כמו"כ שימו לב שהמספר 5 על המטוס התחתון רשום הפוך (ביחס למטוס). למה?

תודה לאנוביס על החתימה

בתרגיל הנ"ל באמת טסים מרחק אופקי מסוים בין המטוסים והתרגיל מתבסס על אשליה אופטית מסוימת.
מעבר לזה, אין שום בעיה לטוס 45 ס"מ בין מטוסים בטיסת מבנה מכונס, זה לא המרחק המקובל אבל זה לא בעיה, פרט לכך שזה מסוכן.
מטוסים יכולים לגעת אחד בשני כפי שהוסבר, ככל שהזוית בין הנתיבים ומהירות הסגירה ביניהם תהיה גדולה יותר כך הנזק יהיה גדול יותר, אבל תאורתית (וזה קרה כמובן גם מעשית..) הם יכולים לתת נגיעה קטנה כזו במצב של טיסת מבנה מכונס מבלי שיגרם כמעט נזק.
כפי שנכתב, זה מאוד מסוכן בכל מקרה ולא עושים זאת, בפעמים שזה קרה זה כמובן היה בטעות ורק במקרה לא נגרם אסון.
אמיל.

!Ya Gotta Believe

1-----במלחמת קוריאה היה מקרה שבו במטוס סייבר אחד כבה המנוע, והמוביל שלו דחף אותו אל מחוץ לשטח האויב אל עבר הים, ע"י דחיפת החרטום שלו לצינור הפליטה. למרבה הצער הטייס הנדחף נטש וטבע בים. הטייס הדוחף היה רוביזון רייזנר, שהיה אחר כך שבוי 7 שנים בצפון ויטנם, הפקד השבויים ואחד הגיבורים של אותה מלחמה אומללה.
דגם המתאר את מבצע ההצלה הזה נמצא במוזאון התעופה בטלסה, אוקלהומה, ואם לא אשכח אעלה אותו לפורום.
2--- בשנות השלושים ניסו האמריקאים לפתח "נושאות מטוסים מעופפות" - להפוך ספינות אויר לנושאות מטוסי קרב. פותח מטוס קרב קטן sparrowhawk שהיה נישא בתוך ספינת האויר, משוגר ממנה, וחוזר ונתפש אליה עם וו תליה מיוחד
3--- אחרי מלחמת העולם השניה חשבו האמריקאים שצריך לצייד את המפציץ הענק B-36 במטוס קרב להגנתו, וכך פותח מטוס הקרב הסילוני הקטן בעולם, מקדונל XF85, שנתלה בגחון המפציץ באמצעות וו מיוחד, שוחרר וחזר והתחבר תוך כדי טיסה
4---- הרוסים עשו הרבה ניסויים בשנות השלושים של נשיאת מטוסי קרב ע"י מפציץ, וכאן מדובר ב-4 או 5 מטוסים על המפציץ! למיטב ידיעתי הוא היה יכול לשאת ולשגר אותם אבל לא לקלוט אותם חזרה.

באחד מפרקי הסדרה JAG דחף הגיבור מטוס F-14 פגוע במטוסו מעבר לשטח אויב. בסוף הפרק הופיעו כתוביות שדיווחו שהסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, עם תמצית האירוע. חיפשתי באינטרנט ומסתבר שהסיפור אמיתי.

תקציר האירוע:

במרץ 1967 תקף מבנה מטוסי "פנטום" מטייסת 433 (אובון, תיאלנד) מטרות בצפון ויאטנם. מטוסיהם של המוביל (סרן בוב פארדו) ומס' 2 נפגעו מנ.מ. מס' 2 איבד דלק רב וכיבה מנוע אחד. מהנתונים היה ברור שאין סיכוי שיגיע לנקודת תידלוק אווירי ויאלץ לנטוש בשטח אויב.
מס' 1 נכנס תחת מס' 2 וביקש ממנו להוריד את וו העצירה (המאסיבי). הוא מיקם את "הנעל" בקצה הוו מול מגן הרוח הקדמי שלו ודחף לסירוגין, כל כמה שניות, את מס' 2. תוך כדי כך נאלץ לכבות מנוע אחד וכשמגן הרוח שלו הולך ונסדק. הדחיפות נמשכו לאורך 88 מי"מ עד שהגיעו שניהם, עם אפס דלק, מעל לאוס הידידותית. ארבעת אנשי הצוות נטשו בהצלחה וחולצו.

נגיעת מטוס אחד בשני (למעט תדלוק אוויר שנעשה תמיד כשצינור התדלוק גמיש/טלסקופי) היא "תאונה". בצוות האווירובטי שלנו, לפני כמה שנים, נגעו הבידונים של שני מטוסים. לא נגרם נזק רב אבל המקרה מוגדר בהחלט כתאונה.

3) לתוכנית הגובלין היה המשך בדמות תוכניות FICON בה נעשה שימוש במטוס הגיוני יותר מסוג RF-84. פיתוח שונה היה פרוייקט TOM TOM, בו נגררו שני מטוסים דומים בצורה נסיונית ע"י B-29. בניגוד לשתי התוכניות הקודמות, ב-TOM TOM מטוסי הצילום נועדו להתחבר לנקודות הנשיאה שבקצות כנפי מטוס האם מסוג RB-36 רק באויר.
4) פרוייקט זה נקרא Zveno ופותחו בו מספר קונפיגורציות שהתבססו כולן על מטוס אם מסוג TB-3.
בתצורת Zveno 5 מטוס האם נשא את מטוס הקרב על נקודת עגינה מתחת לגחון, אשר אפשרה התחברות רק באויר. הסובייטים השתמשו כאן במתקן עגינה דומה מאוד למתקן שהותקן בספינות האויר האמריקאיות. למעשה בתצורה זו נעשתה העגינה הראשונה בהיסטוריה של שני מטוסים באויר ב-23 במרץ 1935.
התצורה עם חמישה מטוסים נקראה Aviamatka, אבל את המטוס החמישי ניתן היה לאסוף רק באויר באמצעות מתקן העגינה שבגחון.
התצורה המבצעית הסופית נקראה SPB והיא כללה שני מטוסי I-16 חמושים בפצצות. בתצורה זו ניתן היה לשגר את המטוסים אבל לא לאסוף אותם באויר.

לגבי נגיעות באויר, ב-2005 אירעה תאונה מסוג זה בת'נדרבירדס במהלך מפגן בשיקגו. הנזק הסתכם בנט"ל שבור ובקרקוע. ניתן לראות בתצלום את הנט"ל הימני של המטוס האחרון (דו-מושבי מחליף) מתעקם כלפי מעלה כתוצאה מהנגיעה במייצב הגובה של המטוס הימני במבנה.



תצלום מ-Airliners.net.