זה הקיץ האחרון שלי איתכם

ובגשם הראשון אני יעלם

דמעותיי יזרמו במורד הרחובות

כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים

אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים

לאט לאט השכבות נמסות

רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות

כי השמיים גדולים והדמעות קטנות

תעצמו את העיניים כל גשם ראשון ותחשבו...עלי...

אני רוצה לטפס על הרים כי הם שם

לבקר במדינות מעבר לים

לדעת אם יש צורות חיים אחרות

ואם המתים האחרים ממשיכים לחיות

כי זה הקיץ האחרון שלי איתכם...

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

פוליקר

הוא נשאר בן עשרים,
והזמן חלף.
זמן שלא נגע,בפניו.
זמן בלעדיו.

הוא עבר בחולות,
עד היום לא שב.
רק עכשיו אפשר לדבר,
רגע אליו.

יורם,תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
עם זכרון היותך.
ועם השיכחה.

אז כתבת יומן,
ונשאר מכתב.
ואתה צוחק מין הדף,
על המדף.

יורם,תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
שלא שם ולא פה
שהיה ואינו.
ובכל זאת ישנו.

כי עם הזמן זה דעך
הכאב שכח.
לפעמים גם פצע ישן
שב ונפתח.

יורם,תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך
מה עושים עם מותך
עם זכרון היותך.
עם חבר שכמותך.

שנשאר בן עשרים...