02-06-2006, 15:48
|
|
|
|
חבר מתאריך: 31.07.05
הודעות: 3,531
|
|
תתפלא, כששילמו כיאות בעבור עבודות אלו, עסקו בהן יהודים
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי ישראל היפה שמתחילה ב "62% אינם נרתעים מלהגיד את מה שהם באמת חושבים ו- 37% אינם מודים בכך"
הבעייה החלה כאשר הייתה נגישות לעבודה זולה מהשטחים ובהמשך מחו"ל. ערבים במדינת ישראל תמיד היו. מדוע בשנות ה 50' וה 60' היו פועלי בנין עבריים? פשוט מאד. מעסיקים שרצו עובדים בעבודה פיזית מאומצת וקשה שילמו כיאות ואפילו אם המשכורת לא הייתה בשמיים - ניתן היה להתקיים ממנה. כיום, עם כל ההיטלים-מלווים-קצבאות-הילד-ה-18 (ותודה לש"ס) אפילו ממשכורת שנראית "מכובדת" של איש הצווארון הלבן קשה לחיות. בנוגע לזכותם של הערבים לגור בא"י. לרבים אין התנגדות. אולם כאשר שטחה של א"י הפך להיות מדינת ישראל. על הערבים הוטלה גם החובה להיות נאמנים למדינה. והואיל ורבים מהם מייחלים ליום שבו בא"י תהיה רפובליקה איסלאמית (ראה דבריהם של הח"כים הערביים בכינוסי התנועה האיסלמית) אז הם איבדו את זכותם לשבת במדינת ישראל. מדינת ישראל נבנתה בא"י ולכן גירוש מהמדינה יהיה גירוש מהארץ - בעייה שלהם. שייחשבו על זה קודם. באותה מידה שיהודים היו אורחים בכל רחבי העולם והשתדלו תמיד לתרום למדינה בה הם חיו בכל דרך אפשרית (תוך התמודדות עם חוקים דרקוניים מבוססי גזע ודת) כך על הערבי להתמודד עם המדינה הזו (בה אין חוקים כאלו - רק הוראות המפלות על בסיס דת/גזע כנגד יהודים) שהיא מדינת היהודים. היחס לו הוא זוכה הוא תולדה של מאה שנות רדיפה ופרעות מצדם כנגד הישוב היהודי שהצהיר מהיום הראשון כי כל רצונו הוא לחיות בשלום עם שכניו הערבים. זה לא עזר ליהודים ב 1920, 1921, 1929, 1936-1939. או בכל המלחמות שהיו לאחר הצהרת העצמאות. הערבים תמיד דגלו בשיטה של "אנחנו רוצים הכל ואם לא תתנו לנו נהיה ברוגז". רצו הכל, פתחו במלחמה, קיבלו כלום והלכו לבכות למדינות העולם שהם הפסידו במלחמה עליה הם הכריזו ושמטרותיה היו להפר את החלטות האו"ם. מזלם שיש להם נפט, אחרת הם היו נזרקים לכל הרוחות.
_____________________________________
|