08-06-2006, 05:52
|
|
|
|
חבר מתאריך: 30.01.06
הודעות: 284
|
|
|
מסר לכל ה"חריגים" של צ"א
בימים האחרונים יש פה כמה חבר'ה שנתקלים בקשיים מול מדור צוות אוויר בנסיון להתקבל למיונים, אז החלטתי לתת זריקת עידוד מוראלית למי שזקוק לה. תקשיבו טוב ותפיקו לקח:
הזמן שהיה רלוונטי עבורי הוא משהו כמו לפני 15 שנה. לא הייתי בקורס טיס, אפילו לא במיון הראשון - כי יש לי מספר משקפיים גבוה מ-4 ולא היה לי צ'אנס. ניסיתי מכתב, שניים וזהו, בלי להאמין שאפשר להצליח וככה זה גם נראה. ענו לי בנימוס ונגמר הסיפור.
לאחר הרבה זמן, עמוק בתוך השירות, נתקלתי בחבר מהכיתה - בחור גדול מאוד (כ-2 מטר גובה ומסה בהתאם) שזכרתי שחלום חייו היה להיות טייס מסוק ושאף אחד אפילו לא הסתכל עליו בגלל הממדים שלו. פתאום ראיתי אותו עם מדי חיל האוויר וכותפות של פרח טיס. הוא סיפר לי שניפנפו אותו די מהר אבל הוא לא ויתר, עד שזימנו אותו למבדק ייחודי ביותר - הוא הוזמן לבסיס של חיל האוויר כדי להכנס לתא טייס של מסוק ולראות אם הוא יכול לזוז שם. אחרי ה"מבדק" הודיעו לו שוב שאין סיכוי ושירד מהעסק (זה פשוט היה קטן מדי עבורו). הוא שוב לא ויתר, והחליט להכנס מ"הדלת האחורית" - דרש להיות מכונן אוויר לפחות, הרי בהרקולס יש מספיק מקום גם לאולסי פרי, אם צריך ואין שם ג'י גבוה שיכול להשפיע לרעה (כמו במטוסי קרב). לאחר מאבק, לא רק שקיבלו אותו, אלא אפילו פטרו אותו מהטיסות על הפייפרים (זה היה המטוס הממיין אז), כי הוא ממילא לא נכנס וכי ממילא ידעו כבר לאיזו מגמה הוא מיועד - מגמה שלא מצריכה הרבה חלוקת קשה ולא עבודת ידיים מיוחדת, אלא פשוט ראש טוב על הכתפיים.
לא ראיתי אותו מאז, ואין לי מושג אם הוא סיים או לא. אבל הוא הצליח להביא את עצמו למצב, מול חיל האוויר, שבו נתון גורלו בידיו. אני מניח שהסיכויים שלו לסיים היו טובים הרבה יותר מאשר של פרח טיס ממוצע שעבר דרך מיונים רגילה ולא בעייתית - פשוט כי כל הקטע של טיסות המיון נחסך ממנו (גם בפוגות/צוקיות). יש עוד סיפורים בסגנון, חלקם רצים בפורום, אבל זה סיפור שאני מכיר באופן אישי ובלתי אמצעי. מבחינתי - הבנאדם קיבל את צ'אנס חייו לסיים קורס טיס, אחרי שלא רצו אפילו להסתכל עליו, ומאותו רגע ואילך גורלו היה נתון בידי עצמו.
היום אני במצב שאינני יודע אם הייתי מצליח או לא אילו הייתי מתעקש כמוהו (בסך הכל, כדי להיות מכונן אתה ממש לא צריך להיות בעל עיני נץ) וזה פחות טוב ממצב שבו אתה יכול לומר לעצמך במבט לאחור - ניסיתי ולא הצלחתי, עשיתי מה שיכולתי. אני לא יכול לומר את זה לעצמי, כי לא ניסיתי מספיק. אני משער היום שאילו הייתי מנסה כמוהו, הייתי, בסבירות גבוהה, מתחיל את הקורס ובסבירות מסויימת מסיים אותו, בגלל התנאים היחודיים ובגלל נתונים נוספים שהובילו אותי לדרך אחרת בצבא. אבל לעולם לא אדע, וזה המינוס.
אם לא תלכו עד הסוף, אתם גם תהיו במצב שלא תדעו אם באמת יכולתם או לא, וזה עלול להציק לכם (זה לא שאני לא ישן בלילות, ממש לא, אבל זה סימן שאלה בלתי פתור). אל תתחשבו באנשי המדור או בחיילים אחרים שצריכים לטפל בבקשות שלכם - אל תרגישו לא נעים מהם: אלה החיים שלכם, ורק אתם תתנו דין וחשבון לעצמכם בסוף. כשהם הולכים הביתה בערב (בלי לזלזל) הם לא זוכרים מי ניג'ס להם במשך היום וזה לא מעניין אותם. אף אחד לא יעשה בשבילכם את העבודה - רק אתם.
תזכרו את זה ושיהיה לכם בהצלחה. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
