הערכים:

דבקות במשימה וחתירה לניצחון:

החייל ילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש.

אחריות:
החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על ביטחון המדינה, אזרחיה ותושביה. החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו.

אמינות:
החייל יציג דברים כהווייתם, בשלמות ובדייקנות, בתכנון, בביצוע ובדיווח, ויפעל כך שרעיו ומפקדיו יוכלו לסמוך עליו בביצוע המשימות.

דוגמה אישית:
החייל ינהג על פי הנדרש ממנו ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה.

חיי אדם:
החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם. בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה.

טוהר הנשק:
החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו בכדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם.

מקצועיות:
החייל ישאף לרכוש את הידע המקצועי ואת המיומנויות הנדרשות לביצוע תפקידו, ויישמם תוך חתירה לשיפור מתמיד של ההישגים האישיים היחידתיים.

משמעת:
החייל יפעל כמיטב יכולתו לביצוע מלא ומוצלח של הנדרש ממנו על פי הפקודות ועל פי רוחן. החייל יקפיד על מתן פקודות חוקיות בלבד, ולא יציית לפקודות בלתי חוקיות בעליל.

רעות:
החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש.

שליחות:
החייל יראה בשירותו הצבאי שליחות; יהיה נכון לתרום כל שביכולתו להגנת המדינה, אזרחיה ותושביה, זאת בהיותו נציג של צה"ל הפועל מתוקף ובמסגרת הסמכויות שניתנו לו על פי פקודות הצבא.

-----------------------


את הערך הבא לדעתי , יש צורך להדגיש בהתחשב במה שהחל הלילה

רעות:
החייל יפעל מתוך אחווה ומסירות לחבריו לשירות, וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים בו, חרף כל סכנה וקושי, עד כדי חירוף הנפש.


רק שיסתיים בשלום ,ויחזרו כול חיילנו הבייתה בשלום







(הינכם מתבקשים שלא לנקוט בשום אמירה מתלהמת שאיננה קשורה לפורום זה)

שימו לב שרוח צה"ל מורכבת משלושה ערכי יסוד, ובנוסף אליהם עוד 10 ערכים.
U-367 כתב את אותם 10 ערכים, במסמך שהעליתי מפורטים גם שלושת ערכי היסוד.

לקרוא ולהפנים:

*לחצו על הסריקות להגדלה

לעולם אשא דגלך בגאווה

שקשורים לערכים אלו , מכול ההיסטורייה הצבאית של צה"ל
שכולם כאן יקראו לפני הגיוס ,זאת יכולה להיות אחלה הכנה בשביל כול אלו שעתידים לשרת ..

בהחלט אפשרות מעניינת, בהתחשב בכך שמחזור הגיוס הגדול של השנה קרב ובא.

אני מבטיח שנשקול זאת.

לעולם אשא דגלך בגאווה

בנוסף, יש כרגע מצב של ריבוי עוגנים, אבל אין בעיה שהאשכול הזה יהפוך למה שהצעת, ופשוט יופקץ כל פעם לראש הפורום.
זה פועל בצו"ב, ואין סיבה שלא יפעל גם כאן.

יום שישי - 14 באוקטובר 1994 - ניסיון החילוץ של החייל החטוף נחשון וקסמן


בבוקר יום שישי כבר היה בידיו של ראש השב"כ ביהודה ושומרון מידע מדוייק על הבית שבו הוחזק החטוף ופרטים נוספים. שעה קלה לאחר מכן כבר הורה ראש הממשלה, יצחק רבין, להתחיל בתכנון מבצע החילוץ. שתי יחידות מובחרות = סיירת מטכל של צה"ל, והימ"מ, היחידה המובחרת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל - הציגו תוכניות.
מסיבות שונות הוחלט להטיל את ביצוע הפעולה על סיירת מטכ"ל.
התוכנית בעיקרה כבר היתה מוכנה, אבל בשב"כ ביקשו שהות של כמה שעות, כדי "לסגור" את כל הפרצות האפשריות ולאסוף עוד מידע.
בפיקוד המרכז ניתנה הוראה שלא לחרוג מהפעילות השיגרתית בכפר ביר - נבאללה ובכביש העובר בתוכו.
ככל הידוע, איש לא הבחין בצוותי התצפיות ובפעילות הנוספת של השב"כ. נאסף כל מידע מודיעיני אפשרי - פתחי הבית, הדרכים המובילות אליו, המבנה הפנימי של הבית, כל חדר וחדר, כולל המטבח והשרותים.
לקראת הצהריים נפלה ההחלטה סיירת מטכ"ל, להטיל על סרן ניר פורז לשמש כמפקד הפריצה. הרמטכ"ל עצמו שוחח איתו ושמע על תיכנוני הפריצה.
ב - 14:00 התכנסו במחנה סמוך לשכונת גבעת זאב, שבצפון ירושלים, הרמטכ"ל, סגנו, אלוף אמנון שחק, וקצינים בכירים. תכנית המבצע הוכנה לפרטי פרטים. מספר מסוקים של חיל האוויר הועמד בכוננות. גם צוותי חרום והצלה הועמדו בכוננות מלאה.
ב - 16:30 נערך התידרוך לכוח המבצע, בנוכחות הרמטכ"ל. חיילי הכוח ערכו את ההכנות האחרונות, למדו פרט ועוד פרט, שיננו את התכנית ואת פרטי המבצע.
הכל היה ערוך ומוכן. ראש הממשלה קבע, כי יש לערוך את המבצע עוד לפני פקיעת מועד האולטימטום, שהיה תשע בערב. זאת, כדי להגדיל את הסיכויים להציל את חייו של נחשון. ב - 18:00 החלו תזוזת הכח ליעד.
בערך ב- 18:30 הגיעה ידיעה, שמכונית "מרצדס" חונה ליד הבית בביר - נבאללה, שבו מוחזק החטוף. נהג המכונית נכנס לתוך הבית. יותר מאוחר יתברר, כי זה היה הסייען, ששכר את הבית עבור המחבלים והביא להם אוכל. הועלה חשש שהחוטפים מתכוונים להעביר את וקסמן למקום אחר. לכוח ניתנה הוראה לעצור. החיילים נסוגו ונערכו לתפוס את ה"מרצדס", אם יוציאו החוטפים את נחשון מהבית.
נהג ה"מרצדס" שהה בבית עד 19:15, אך כשיצא, היה לבדו. הוא נלכד ונלקח לחקירת השב"כ. ברגעים אלה נתקבלה ההחלטה הסופית לפעול. לפני שקיבלו הכוחות את ההוראה לנוע, נערך תיחקור יסודי של החוטף הרביעי ושל נהג ה"מרצדס" שיצא מן הבית. בתיחקור אומתו פרטים, שכבר היו בידי הכוח, בנוגע למבנה הבית, מספר המחבלים הנמצאים בו ועוד.
בסביבות 19:15, כששקעה השמש וכבר השתררה חשכה, החלו לוחמי סיירת מטכ"ל, שכבר היו בקרבת היעד, לנוע לעבר הבית, כשהם מתפצלים לשני כוחות. כוח אחד הגיע מדרום לכפר, והשני מצפונו. בכל כוח היו חבלנים, שנשאו על גבם מטעני - נפץ, שנועדו לפרוץ את דלתות הבית.
במחנה סמוך לירושלים התמקם החפ"ק (חבורת פיקוד קדמית.) היו שם הרמטכ"ל, סגנו, ראש אמ"ן, אלוף פיקוד מרכז, מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, ראש אכ"א, מ"מ מפקד השב"כ וסגנו וראש מחוז האוטונומיה במשטרת ישראל. כל הקצינים הבכירים היו בבגדים אזרחיים.
הכוח התקדם לאיטו בחסות החשכה. בקירבת הכפר נשמעו קולות חתונה. הועבר דווח לחפ"ק. הכוח התקרב למסגד, ואז התברר שכמה מהמתפללים שבאו לתפילת ערבית, עדיין לא עזבו את המסגד. הכוח קיבל הוראה להתעכב מעט.
כעבור מספר דקות התקרבו הלוחמים אל הבית והסתתרו מאחרי החומה המקיפה אותו. כוח אחד של חיילים עלה לגג המבנה, כדי לחפש דרך לחדור לבית בשקט, בלי שיבחינו בהם. רק לאחר שהבינו מפקדי הכוח שאין שום ברירה, הם החליטו לפרוץ.
המפקד הורה לחבלנים להתחיל במלאכתם. בהתגנבות חשאית ואיטית הם הגיעו עד שלשת פתחי הבית שסומנו לפיצוץ ושדרכם היה הכוח אמור לפרוץ.
19:47 שלושת המטענים הופעלו. רק אחד מהם התפוצץ. מטענים נוספים הופעלו והתפוצצו. עשרות לוחמי הסיירת, שעמדו ליד הדלתות, החלו לפרוץ פנימה.
מהדלת הצפונית הראשית, היתה הפריצה מהירה וקלה יחסית. הלוחמים שעטו במדרגות, ובתוך שניות היו בסלון של הקומה השניה. אחד החוטפים, שישב בסלון, נורה ונהרג מייד. שני החוטפים האחרים, ועימם נחשון, נמצאו בחדר קטן, שהכניסה אליו היא מהסלון. דלת מתכת כבדה, נעולה, הפרידה בין הסלון לחדר.
חיילי הכוח, ובראשם סרן ניר פורז, התמקמו מול דלת המתכת וניסו לפרוץ פנימה. ברגע זה, ואולי מספר רגעים קודם לכן, רצחו החוטפים את נחשון. החייל הכבול נורה בשבעה קליעים, שפגעו בצווארו, בחזהו ובבטנו.
המחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב, החלו לירות צרורות דרך הדלת.
"תיכנעו!" קראו חיילי הכוח לחוטפים, בערבית.
"אנחנו נהרוג את נחשון, ואחר כך נמות", השיב אחד המחבלים בעברית.
מיד לאחר מכן הושלכו מטען חבלה ורימון יד לעבר הכוח, ואחריהם שוב ירו המחבלים צרורות מרובי הסער שלהם. סרן ניר פורז נפצע אנושות, ומת תוך כדי קרב.
החיילים פרצו לחדר תחת אש כבדה, בתקווה שנחשון עדיין חי. הם הרגו ביריות את שני החוטפים. 12 חיילים נפצעו במהלך הקרב הקצר.
בחדר התגלה לעיני הפורצים מחזה מחריד: נחשון וקסמן, כבול בידיו וברגליו בשרשראות ברזל, שכב מת.
בחדר נמצאו גם שיירי האוכל של נחשון, שעל פיהם, בין השאר - הסיקו החוקרים, כי נרצח מייד עם כניסת הכוחות או קצת לפני כן.
חבורת הפיקוד הקידמי נעה לעבר הבית במהירות עם תחילת הקרב והתמקמה ליד המסגד, מרחק כ - 200 מטר מהבית. כשנשמעה הקריאה "חדל אש", מיהרו הקצינים לעבר הבית. שמחת ההצלחה הפכה לאבל כבד, כשהתברר שנחשון נרצח ושסרן פורז, מפקד הפעולה, נהרג בקרב. הרמטכ"ל הורה לראש אכ"א, האלוף יאיר, לצאת לבית משפחת וקסמן, כדי להביא את הבשורה המרה.
שעה קלה לאחר הפעולה כבר עזבו הלוחמים את השטח, בראש מורכן. כמה מהם בכו. הם חזרו לבסיסם




http://www.aka.idf.il/iturim/asp/di...asp?docId=29187

האם קרה לכם שהיה קונפליקט בין שני עקרונות/ערכים והייתם צריכים, בעזרת שיקול דעת, להחליט מה יותר חשוב לכם? אם כן, יהיה מעניין לשמוע נסיבות אירוע או משהו...

ד"א, עידו, לא שמתי לב שנהיית מנהל פה שוב... מזל טוב!

"I used to think, as birds take wing they sing through life, so why can't we?" R.E.M.

"החיים הם כמו אופניים, כשקל סימן שאתה בירידה"

באמת עניין אותי לדעת מהם הערכים שעליהם דוגל צה"ל

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תולדות חייו

אורי אילן נולד בקיבוץ גן שמואל ב-17 בפברואר 1935, לאביו שלמה אילן, ולאמו פייגה אילנית, שלימים כיהנה בכנסת הראשונה מטעם סיעת מפ"ם. אמו, שלבה נמשך בנעוריה אחרי הסוציאליזם, הייתה בת למשפחה דתית אדוקה וגדלה בילדותה אצל סבה, אחד מגדולי ראשי הישיבות במזרח אירופה, רבי שמעון שקופ.

ביולי 1953 התגייס אורי אילן לחטיבת גולני, והגיע לדרגת רב טוראי. ב-8 בדצמבר 1954 הצטרף לפעולה של תחזוקת מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, סמוך לתל פאחר, לא הרחק מקיבוץ דן. אורי, איש חטיבת גולני, הצטרף לחוליה ובה ארבעה צנחנים - סגן מאיר מוזס, סמל מאיר יעקבי, טוראי יעקב לינד וטוראי גד קסטלנץ. הפעולה הסתבכה, והחמישה התגלו ונפלו בשבי. השבויים הובלו למעצר בקונייטרה, ומשם הועברו לבית הסוהר אל-מזאה שבדמשק, שם הוחזק כל אחד מהם בנפרד.

ארבעה ימים לאחר שהחוליה נפלה בשבי יורט מטוס זר שחדר למרחב האווירי של ישראל והיה בטיסה מסוריה למצרים, ובו עשרה נוסעים ואנשי צוות. ראש הממשלה ושר החוץ, משה שרת, דחה את ההצעה להשתמש בנוסעים כבקלפי מיקוח להחלפה בשבויים. "אנחנו לא פיראטים, אנחנו נוהגים כבני אדם", אמר. ח"כ פייגה אילנית, אמו של אורי, כיבדה את החלטתו של שרת ולא יצאה נגדה. בינואר 1955 כתב שרת ביומנו על הפעולה בסוריה: "התברר כי כל ארגונו של המבצע לקה בחוסר אחריות מבהיל, נשלחו אנשים צעירים שלא תודרכו כלל למקרה של כישלון".

בעודם בשבי, נתונים ללחץ פיסי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בבטחון המדינה. מכיוון שכך התאבד בתאו, ב-13 בינואר 1955. בסופו של אותו יום הוחזרה גופתו לישראל.

משנבדקה גופתו של אורי נמצא פתק קשור לרגלו "כבר הרגו את כולם, אני מחכה לדין, איני יודע כלום על היתר, קברו אותי ליד גבי, הולכים להרגני, נקם". בבגדיו נמצאו פתקים שנכתבו באמצעות ניקוב חורים בצורת אותיות על הנייר (הנייר נלקח מהספר "נקמת האבות" של יצחק שמי). במפורסם שבפתקים אלה נכתב "לא בגדתי, התאבדתי", אך בדברים שנשא הרמטכ"ל, משה דיין, בהלווייתו של אילן, בחר שלא להקריא את המלה האחרונה, וכך נשאר בתודעת הציבור המסר "לא בגדתי".



זכרו של אורי אילן

פעולתו של אורי, אשר העדיף את המוות על גילוי הסודות הצבאיים יצרה מיתוס צה"לי, והועלתה על נס על ידי רבים. החל בכך הרמטכ"ל משה דיין, שספד לאורי בהלוויתו, ואמר את המילים הבאות:

החייל בן הי"ט, אורי אילן, נשא על גופו הצעיר ובכוח-רצונו הנחוש את משימת-הביטחון של עמו, עד אשר הגיע לגבול-יכולתו ואז גבר רצונו על גופו. אורי בא עד קצה-דרכו. על גווייתו הקרה, החוזרת למולדת, הייתה צמודה פתקה ובה זעקתו האחרונה: לא בגדתי! דגל הצבא מורכן לפניך - החייל העברי, אורי אילן".

המשורר נתן אלתרמן כתב על האירוע שיר בטורו "הטור השביעי":

"מן הגבול הצפוני, מן הגשר, הובא.

שב מוטל - על - גבו ורוגע כדין.

מי הבא? זה אחד נערי הצבא.

זהו אורי אילן. זה אחד הילדים.

זהו אורי אילן שנלחם באין - עד

סחוף - אימים - וערמה ונפתל ונופל.

לא היה אולי קרב מר מזה ובודד

בקרבות מצורך, ישראל.

מן הגבול הצפוני על כפיים הובא,

מן הקרב שערך לבדו קבל - אל.

בין עזי לוחמים ויודעי אהבה

לו את שמו תזכרי, ישראל."

באחדים מהפתקים שכתב אילן נמצאה קריאה לנקמה. הפתקים נוקבו בדפים מן הספר "נקמת האבות" מאת יצחק שמי שיצא לאור בהוצאת "מצפה" בשנת 1928 (לא ידוע כיצד הגיע הספר לתאו של אילן). ב-14 בינואר 2005 פורסם בעתון הארץ מאמר מאת משה רום וזאב ח' ארליך אודות הספר ומסריו של אורי אילן. כותבי המאמר מוצאים הקבלה בין קריאות הנקם שבפתקים לבין קטעים מסוימים בעמודים מהספר שבהם אורי אילן ניקב את מסריו, ומעלים את ההשערה שקטעים אלו חיזקו את אילן בהחלטתו. עם זאת, אין לדעת אם אילן אכן קרא את הספר, וראוי לציין שעלילת הספר מדברת בגנות מסורת הנקמה, לא בשבחיה.

בשנת 2005, במלאת חמישים שנה למותו של אורי אילן, נחנך ארכיון על שמו באוניברסיטת בר אילן. החומר הארכיוני הושאל לאוניברסיטה על ידי בני משפחתו של אילן.

העיר קרית שמונה, שבסמוך אליה נתפסה החוליה, כיבדה את זכרו וקראה רחוב על שמו של אורי אילן.

בשנת 1955 כתב הרמטכ"ל משה דיין לבני משפחת אילן: "את הפתקאות המקוריות נשמור בארכיב הצבא". מאז נשמרו הפתקים בגנזך אמ"ן.