כתבתי את זה לפני שנתיים. ראו הוזהרתם, יש לי סגנון יחודי.

נמר דרוס/אני. (לחן עממי)

התקווה אבדה!
עליי החורף לא ייחוס.

בהר, שוכב נמר דרוס.

הוא מסתכל עליי, דמעה מזיל.
אני רועד, רואה "קיל ביל".

האופק באדמה נוגע,
החסידה בשמיים נפגעת.
אתמול מחמוד עבר לרהט!

רק הנמר כבר לא איתי...
נמר דרוס, נמר דרוס,
על חייך...
לא אחוס!

סגנון ייחודי ללא ספק. אבל זה משעשע מאוד ובטח שעם לחן. אהבתי.

"תמיד היית הראשונה לחזור הביתה בריצה, תמיד היית מיתר קרוע..."

לחן אין באמת...כתבתי בצחוק. (עם זאת, יש לקרוא את הכתוב בדרמטיות יתר).

ותודה לך!

שזה שיר שמאלני? כי זה מה שהצלחתי להבין...

שמאלני?! מעניין איך הסקת את זה, אשמח להסבר.

והשיר בעצם משקף את הנמר הדרוס כמשל לטרגדיה ולקיום העלוב של האנושות.

אני בטוח ששמתם לג שאני כותב אני לא לוקח את עצמי יותר מדי ברצינות. וכשנוחתת המוזה זה מה שיוצא.

בהזדמנות אני אעלה עוד יצירות שלי :השיר "בלדה למנורת השולחן",מונולוג שלי:"קישוא הוא הירק המיותר בעולם" סיפור קצר שכתבתי:"בום טראח, סיפורה של אישה מוכה". ועוד כמה...