 |
02-07-2006, 13:22
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 27.05.02
הודעות: 10,497
|
|
|
מי נתן לה רישיון!
חרם הפרימדונות על תחנות הדלק
ד' רצתה בסך הכל לתדלק את האוטו בדרך לחתונה. עניין פשוט לכאורה, נכון? אז זהו, שלא בדיוק. גבירותי ורבותי, היכונו למלחמת הנשים בתחנות דלק עם שירות עצמי בלבד
לפני מספר ימים יצאה מביתה ד', אשת היי-טק בכירה, ענוגה ואינטליגנטית, לחתונה של "ההיא מהעבודה". בגפה צעדה ד' אל האוטו, איש לא ליווה אותה. לא כי לא רצתה, אלא בגלל שילדיה כבר מזמן שמים פס על אירועים מסוג זה, ובן זוגה הניאנדרטלי פשוט לא הסכים להיפרד מהמונדיאל.
חם היה באותו ערב, כרגיל בימים האחרונים. חם מאד אפילו. ד' שלנו התהדרה בשמלת תכלת קלילה, זו שעלתה הממממון כסף, ולא איכזבה אף פעם. על פניה היה מרוח איפור מוקפד, ונעלי העקב הסתדרו לה היטב על הקרסול. נכנסה אל האוטו, תוך שהיא משליכה באלגנטיות מחייבת את הארנק המוכסף אל המושב שלצדה. סיבוב מפתח בסטייל ו... ד' פערה פה בתימהון. "שוב?" זעקה ללא מילים, "עוד פעם"?
הסיבה לתגובה הקשה הייתה הבלחה פתאומית של ידידתה, הנקודה האדומה, זו שאומרת שכמעט-אין-דלק. זו שמסבירה לה קצת לפני, שאוטוטו האוטו ישבוק חיים על הכביש, והיא תהיה נתונה (שוב, כן, שוב) לחסדי זרים שיקפיצו אותה לתחנה קרובה. הו, כמה שהיא שונאת את הנקודה האדומה הזו, שממררת את חייה. וכמה שהיא לא לומדת אף פעם לקח, דוחה שוב ושוב את הכניסה לתחנת הדלק הקרובה, וכמובן, נזקקת לחסדים.
השעה הייתה כבר תשע. לד' היה ברור כי אם אין היא לה, מי לה. בתנועה אחת נמרצת חגרה את החגורה ובקיפוצים קלים, כשתפילה נרגשת על שפתיה, יצאה אל הדרך. רק שני ק"מ משם חנתה תחנת דלק המיוחלת. שני קילומטרים בלבד. אורותיה מעולם לא נראו זוהרים כל כך. בקרטוע אחרון ואנחת רווחה נכנסה אל שטח התחנה, רק כדי לגלות שחבל, אבל אין עם מי לדבר. שלט גדול הודיע באותיות קידוש לבנה - "זו תחנה בשירות עצמי".
"בסדר" מלמלה לעצמה ד' הנמרצת, וניגשה במהירות אל האינטרקום המצחיק, זה שתלוי על עמדת התדלוק. "תדלוק עצמי או לא, כעת לחצה על המתג הקטן, גייסה את כל רזרבות הפיתוי שעמדו לה וביקשה בקול הכי נעים - "שמישהו ייגש לעזור". ענו לה, בקול גברי אמנם, אבל נעים לא פחות. "גברת, אני עסוק עכשיו. התחנה הזו היא בשירות עצמי בלבד, את מוזמנת לפעול בדיוק לפי ההוראות".
בשלב זה הבינה ד' שהרבה ברירות אין לה, ואם תנסה להגיע לתחנה הבאה, תסיים מרוקנת ואומללה לצד הדרך. לא חתונה, לא מחמאות על השמלה, לא מבטים מפתים. לכן ניגשה בכל זאת, בצעד מהוסס, אל העמדה. ואיך אומר יורם ארבל? "פיאסקו". זו הדרך היחידה בה אפשר לתאר את מה שקרה מאותו רגע, אירוע שד' הזועמת, וגם בעליה של תחנת הדלק האמורה, ירצו כנראה למחוק מזיכרונם לעולם.
את שלב תקיעת כרטיס האשראי בצורה הנכונה הצליחה לעבור (אחרי ארבע פעמים). אלא שאת המפגש עם ידית התדלוק היא עברה פחות טוב. מה פחות, מדובר
בטרגדיה של ממש. בעקבי סטילטו דקיקים שגם כך נתקעו על כל צעד ושעל, הידסה לעבר חלקו האחורי של הרכב. בידיים מטופחות פתחה את המכסה מעלה הניחוחות, ובזהירות נשית מעודנת (שתי אצבעות) תקעה פנימה את הדבר השמנוני הזה ממנו נפלט הדלק. אלא שההוא, שלא שמע על ההוראות שכתובות על העמדה, החליק לה מהידיים כשהוא מרסס מהנוזל המסריח לכל עבר - כולל שמלת התכלת, כולל השיער הגולש והאיפור המוקפד, כולל הארנק המוכסף שעלה לה חצי משכורת.
את הצווחות של ד' שמעו עד עפולה. בתוך שנייה זינק העובד העסוק מתוך המעדניה, במזגנה ישב עד אותו רגע עם קרואסון וקפה, כדי לבדוק איפה הפיגוע. שתי מכוניות אחרות שנכנסו באותו רגע עצרו בחריקת בלמים מבוהלת. לו היה בן זוגה הוותיק של ד' שומע מה יצא לה שם מהפה, לא היה מאמין כי מדובר בזוגתו המנומסת. מילא הקללות, שרק לעיתים נדירות נשמעות כמותן באצטדיון טדי, אבל הווליום...
אחרי שבעל התחנה הוקפץ מהבית כדי לחזות במו עיניו בלקוחה שלא מסכימה להתנגב, אחרי שהתנצל מעומק הלב והבטיח ניקוי יבש ופיצוי משמעותי, אחרי שהצליחה להבריח במהלך אותו זמן עשרות דורשי-דלק שנחרדו ונסעו לתחנה אחרת, רק אז ניאותה להתיישב על ערימת עיתונים שסידרו לה על כסא, ולצאת למסע הקצר בחזרה הביתה.
שעות עמדה במקלחת, מקללת ובוכה וכועסת, ונשבעת שתלחם עד כלות בכל תחנות השירות העצמי, וכי היא-היא תשנה את רוע הגזירה שנפלה פתאום משמיים. "אין לי בעיה שבכל תחנה תהיינה עמדות שירות עצמי לכל מי שמעוניין ללכלך ידיים ולחסוך שני שקל. קראו לי פרימדונה, אבל בכל מה שקשור לתחנת דלק, אני רוצה שישרתו אותי עד כלות. אני לא רוצה להריח את האוויר הנורא, אני לא רוצה לצאת מהאוטו לרצפת בטון חלקה ומלוכלכת, אני לא רוצה להתקרב לנוזל כזה או אחר. אני מוכנה לשלם יותר ודורשת - לא מבקשת - שייתנו לי את השירות".
ד' לא מוכנה לשמוע כי מדובר בכרוניקה של מאבק מוכרע מראש, כי עם ישראל דווקא כן רוצה לחסוך חצי שקל בכל תדלוק. "בכל תחנה צריכות להיות שתי האפשרויות", היא אומרת לכל מי שרק מוכן לשמוע. "אם נחרים את המודל השירותי הקלוקל הזה (זה שקובע שירות עצמי בלבד) נצליח".
ובינתיים? עד שזה יקרה, היא מחרימה בזעם כל תחנה שאינה מוכנה לשרת אותה, בינתיים הצליחה לשכנע כמה מחברותיה להצטרף. הן מכנות את זה "חרם הפרימדונות". הסטיקר בדרך.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3269890,00.html
_____________________________________
It's Never Lupus
|
|
ראשי
צ'אט
חחח
מצב כלאיים
