לתפארת מדינת ישראל ...
"ואז ראיתי שאין לי רגליים"

סמל אור בר-און איבד את 2 רגליו במרון א-ראס. את המחיר ששילם הוא מקבל, "אם בצפון יחיו בשקט"
יונתן הללי, מעריב
1/8/2006 7:23

סמל אור בר-און, לוחם השריון שאיבד את שתי רגליו בקרבות הראשונים במארון א-ראס, לא דיבר עם מפקד הטנק שחילץ אותו מאז שפונה לבית החולים. אתמול שוחח עימו לראשונה בטלפון. "לא הספקתי להגיד לך תודה", אמר לו אור. "על מה? ", שאל המפקד. "על זה שהצלת לי את החיים". " שטויות", ענה המפקד, "אתה היית עושה בשבילי את אותו הדבר".


מחדרו שבבית החולים שוחח אור גם עם נהג הטנק בו שירת, סמל רוסלן יעקובוב, שסייע בפינויו. יעקובוב סיפר לאור ולהוריו על הרגעים הקשים לפני הפינוי. "מפקד הטנק הלך להזעיק סיוע ואני נשארתי לשמור על אור", סיפר יעקובוב, "פתאום שמעתי צעדים. הייתי בטוח שאלה מחבלים, ואמרתי לעצמי'אור סובל כל כך, הלכו לו הרגליים, אם זה מחבלים אני יורה בו ומתאבד, אני לא נופל בשבי, לא אני ולא אור".
לא אשכח איך הציל את חיי
מחבל מהחיזבאללה השליך רימון לעבר סגן אלי כאהן והלוחם אנדלו מנגסה במרון א-ראס. כאהן לא איבד את העשתונות, תפס את הרימון והשליך אותו חזרה
לכתבה המלאה

בר-און מאושפז במחלקה האורתופדית בבית החולים רמב"ם בחיפה. מאז הפציעה מיעט לדבר על הקרב במארון א-ראס, אך אתמול שיתף את מבקריו בחוויות הקשות מהקרב. "נכנסנו לכפר, ירינו פגז, ואז טיל נ"ט פגע בתא שלי. הסתכלתי על עצמי, הרגשתי כאב אדיר וראיתי שאין לי רגליים. ניסיתי לטפס למעלה, צעקתי שזה אני, ואז פגע בנו עוד טיל ועפתי פנימה. פיניתי את עצמי למסדרון האחורי בטנק. החברים לצוות באו ועזרו לי לצאת", סיפר השיריונאי הפצוע.

"מהיום נחגוג לו שני ימי הולדת"

מרגע הפציעה ועד הפינוי, כשעה וחצי, נשאר אור בהכרה מלאה. "פינו אותי, תחת אש כבדה, לבית שהכוחות השתלטו עליו. החביאו אותי בשירותים, רוסלן נשאר לשמור עליי ומפקד הטנק יצא להזעיק חילוץ", נזכר אור.

בר-און הגיע לבית החולים במצב אנוש, לאחר שאיבד כמויות גדולות של דם והרופאים נאבקו על חייו. הם החליטו לכרות את שתי רגליו מתחת לברך, והוא אושפז בטיפול נמרץ. "אם תרמתי בפציעה שלי ובלחימה שלי לשינוי כלשהו, אז אני לא מתחרט על כלום, גם לא על הפציעה", מדגיש אור ממיטתו, שתי רגליו הפצועות מכוסות בסדין לבן. "בסופו של דבר, למרות הכאב, אני מרגיש שקיבלתי את החיים במתנה. אני אמנם נפגעתי הכי קשה בצוות, אבל כל אחד תרם את חלקו", הוסיף.

כשנשאל אם אינו חושב שהקרבתו האישית, על רקע הידיעות
בדבר אפשרות של הפסקת אש, גדולה מדי, ענה בר-און: "כשהתגייסתי לצבא ויצאתי לקרב, עשיתי זאת למען מטרה אחת - לתת לאזרחים לחיות בשקט. אם נגיע למצב שבו יהיו חיים נורמלים במדינה, אני שמח שהצלחתי לתרום את חלקי".

הרופאים מעודדים מהחלמתו המהירה של אור, ואומרים כי ההתאוששות שלו מדהימה. בתום סדרה של ניתוחים הוא הועבר למחלקה האורתופדית, וכעת מעריכים רופאיו שבתוך עשרה ימים יועבר להמשך טיפול במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר.

הוריו של הסמל הפצוע, יהודה ורונית, קרובי משפחה נוספים, חברים וחברות, לא עוזבים את מיטתו ומרעיפים עליו אהבה. אמו מספרת לאורחים שהחליטה לחגוג לאור מעתה שני ימי הולדת. "קיבלתי אותו במתנה", היא אומרת, "מעכשיו נחגוג לו גם ב-20 ביולי , היום שבו נפצע".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/457/458.html#comm

אנא הכנסו והגיבו לכתבה זו .

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://leopard.50megs.com/SIGN.gif]

-פעם היה מעט מידע ובאיכות, היום יש המון מידע ובשיטחיות.

אחלה גבר!

מנגן בגיטרה ושומר על מוראל גבוה.

מאין תעצומות הנפש של הילד המקסים הזה?

אני רואה את הכתבות בטלוויזיה ובא לי לבכות והוא מנגן ונראה כל כך מעודד... עולם הפוך.

שיהיה בריא.

looopy