מתנדב השלום נרצח בעיר העתיקה בירושלים.

הוריו של אנג'לו פרמרטינו, סטודנט איטלקי בן 24, חששו כשסיפר להם שבכוונתו להקים מחנה קיץ לילדים פלסטינים בבירה, אך גם היו גאים. חששם התאמת אמש כשתוקף ערבי דקר את בנם למוות יומיים לפני שהיה אמור לשוב לארצו. "דבר כל כך יפה נגמר באופן כל כך טרגי", אמר ראש עירו של הצעיר.
ניר מגל

"הוא האמין במה שעשה ותמיד היה מוכן לעזור לאחרים", כך סיפרו חבריו של אנג'לו פרמרטינו, צעיר בן 24 מאיטליה שהגיע לישראל כמתנדב מטעם ארגון לקידום זכויות אדם ונדקר אמש למוות על ידי תוקף ערבי . אתר האינטרנט של העיתון האיטלקי "קוריירה דלה סרה" דיווח היום (ו') כי פרמרטינו פעל להקמת מחנה קיץ לילדים פלסטינים בעיר העתיקה בירושלים, והיה אמור לשוב מחר לארצו.

הצעיר נדקר בגבו בעת שהיה עם ארבע צעירות ברחוב סולטן סולימן בבירה, סמוך לשער הפרחים. התוקף השאיר את הסכין בזירה ונמלט. המשטרה הקימה מחסומים באזור ועצרה שלושה חשודים במעורבות בתקרית. ההערכה היא שמדובר בפיגוע לאומני ולא בניסיון שוד. מאמצי ההחייאה של צוות מד"א שהגיע למקום לא הועילו, ופרמרטינו מת כתוצאה מאיבוד דם.

פרמרטינו, תושב מונטה רוטונדו, הגיע לישראל בראשית החודש יחד עם קבוצה מהארגון האיטלקי "ARCI" הפועל לקידום זכויות אדם בעולם. הוא התכונן לחוויה במשך כשנה ונבחר יחד עם צעיר נוסף מעירו להשתתף בפרוייקט. המתנדבים עסקו בהקמת מחנה קיץ לילדים פלסטינים בגילאי 6-14 בעיר העתיקה.

פרמרטינו היה סטודנט למשפטים. "היה לו עניין רב בפוליטיקה ובנושאי חברה, כמו לאביו", אמר ראש עיריית מונטה-רוטונדו, אנונינו לופי, "דבר כל כך יפה נגמר באופן כל כך טרגי". ראש העירייה סיפר שגם אשתקד יצאה משלחת של סטודנטים איטלקים מהאזור לישראל, והביע את תנחומיו בשם העיר כולה.

"הוא לא היה קיצוני, רק פציפיסט"

במכתב ששלח לפני כמה חודשים לעיתון מקומי ביטא אנג'לו פרמרטינו את השקפת עולמו: "עלינו להכיר בכך שמצב של היעדר אלימות הוא מותרות בחלקים רבים של העולם, אך אנו לא מבקשים להימנע מפעולות הגנה לגיטימיות. מעולם לא חלמתי לגנות את ההתנגדות, את דם הווייטנאמים, דם העמים שהיו תחת כיבוש קולוניאלי או את דמם של הצעירים הפלסטינים מהאינתיפאדה הראשונה".

שכניו של אנג'לו סיפרו כי הוריו היו מודאגים מבקשת בנם הצעיר לצאת ל"חופשה שונה", אך גם היו גאים בכך ולא הביעו התנגדות. הם יצאו לחופשה והשאירו את בתם הגדולה, פרנצ'סקה, בבית במונטה-רוטונדו. היא הייתה לבדה כשהגיעה הידיעה הקשה מירושלים.

"ההורים בחופשה. כשהם ישובו, הבית לעולם לא יהיה עוד כפי שהיה", אמרה אחת השכנות לפני שפרצה בבכי, "הוא היה בחור זהב. הוא עסק בפוליטיקה אך לא היה קיצוני. הוא היה פציפיסט, מסכן".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3289690,00.html

אבל מי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא שהוא שבבוקר הוא קם עם פישפשים.

וכנראה אני אידיוט, וכל השנים לא הבנתי שפציפיזם זה דבר חד צדדי, ואני לתומי חשבתי שבפציפיזם שני הצצדים לא מנסים לפגוע אחד בשני.

ציטוט:

"עלינו להכיר בכך שמצב של היעדר אלימות הוא מותרות בחלקים רבים של העולם, אך אנו לא מבקשים להימנע מפעולות הגנה לגיטימיות. מעולם לא חלמתי לגנות את ההתנגדות, את דם הווייטנאמים, דם העמים שהיו תחת כיבוש קולוניאלי או את דמם של הצעירים הפלסטינים מהאינתיפאדה הראשונה".

מעניין מה הידידות הפצפיצטיות שלו חושבות עכשיו

אחרי שהם ראו את הפרצוף האמיתי של הפלסטינאים

הן כבר ימצאו את הסיבה והדרך להאשים בכך את ישראל...

"ארגוני זכויות אדם"?

הבחור היה פעיל (באופן ישיר או עקיף) בארגוני תמיכה בלאומנות הערבית. אין מה להגיר עליו דמעות - אולי בעולם הבא הוא ימצא את מקומו. מי כמונו יודעים שבעולם הזה הוא נע ונד ללא מנוח וביזבז את זמנו לריק.

"פציפיסט על הסכין".

.

לא אבדה גדולה לאנושות.

Minolta Dynax 5D