שלום אני החלטתי לכתוב סיפור קצר, אני השתמשתי באירועים ובסיפורים שונים שקראתי כרעיונות ואני רציתי לבקש ממכם שתקראו אותו ותגידו איך הוא, ומה יש לשפר
אני אשמח אם תעשו זאת
הינה הסיפור:

אתה איש צעיר בשם הנרי, אתה בן 28, וגדלת בעיר ניו יורק, בצד המערבי של העיר, בשכונות של הילדים הלא עשירים אך לא עניים, אותך אף פעם לא עניין להיות עשיר או עני, תמיד הסתדרת עם מה שהיה לך. היית ביסודי ובתיכון אחד מהילדים הפופולאריים, הצטרפת בגיל 15 לנבחרת הכדורגל של בית ספרך, לאחר מספר משחקים שבהם הובלת לניצחונות משמעותיים בזכות מספר כבישת שערים גבוה מאוד, נהפכת לקפטן הקבוצה, לאחר מספר חודשים בליגה ניצחתם והכול בזכות השלשער שאתה בעצמך כבשת. הניצחון שהיה בזכותך רק תרם לפופולאריות שלך, אתה התחלת לצאת עם בנות והיית מחליף אותן כמו גרביים. לאחר שנה נבחרת אייאקס האירופאית שלחה סקאוטר שיראה את האימון של הקבוצה וינסה לקחת שחקן ולצרפו לקבוצה האירופאית. אתה כמובן התבלטת באימון, והסקאוטר ישר רץ אליך אחרי האימון, והתחנן שתסכים להצטרף לקבוצה כאילו היית מעין מראדונה החדש. אתה כמובן הסכמת, טסת לאחר שהסתיימה העונה של הנבחרת הבית ספרית שלך והגעת לאמסטרדם, שמה הבאת גם לאייאקס את מנהג ה''כבישת השערים'' שלך, נהפכת לסקורר המבוקש ביותר בכל אירופה וארה''ב כאחד. חתמת על חוזים בשווי מאות אלפי דולרים, לא היה עיתון ספורט בלי התמונה שלך, כיכבת בהמון פרסומות לקוקה קולה, נייקי, אדידס, פומה ולעוד המון חברות אחרות, משרק הגדיל את חשבון הבנק הגדול שלך. ממש נהפכת למגה סטאר, רק חבל שהפסדת הכל לאחר רגע אחד שהיה ממש חסר משמעות בו הרגת בלי כוונה אדם. זה היה בגביע אירופה, הגמר, קבוצתך העפילה לגמר לאחר שלל ניצחונות ועכשיו ניצבת במשחק האחרון, הקובע, מול אלופת אירופה הקודמת הנחשבת לחזקה מכולן. בדקה ה30 אתה מבקיע שער לקבוצתך, האוהדים משתגעים וצורחים את שמך, אתה כאליל למענם, אך לאחר 10 דקות, ממש 5 דקות לפני סיום המחצית הראשונה, הקבוצה המתחרה מצליחה להשוות, אתה מבואס, אך יודע ששום דבר לא נסגר יש עדיין 45 דקות של משחק. לאחר תום ההפסקה, הקבוצות עולות חזרה למגרש, אתה רואה שהקבוצה המתחרה החליטה לשחק מלוכלך ולעשות עברות על חברי הקבוצה שלך, אתה רואה לאט לאט את החברים שלך, ששיתוף הפעולה ביניכם גרם להבקעת השערים, מתחילים לצאת אחד אחרי השני עקב פציעות קשות שנגרמות בגלל השחקנים של הקבוצה המתחרה. גם בך הקבוצה מנסה להתנקש, בדקה ה75, שחקן של הקבוצה השנייה, קופץ עליך ומכניס לך חתיכת מכה בכתף הימנית, השופט שורק לעבירה, והשחקן מוצא מהמשחק, אתה בינתיים לא יודע את נפשך מכאבים, אך אתה לא מוותר, אתה מחליט להמשיך להלחם. כך לאחר עוד 15 דקות, אין שום שער. השופט שורק לסיום המחצית השנייה ולירידה של 5 דקות ולאחר מכן חזרה להארכה של עוד 30 דקות. אתה מבין שאתה השחקן הרציני היחידי שנשאר בנבחרת, כל השאר הם סתם שחקנים מחליפים ולא טובים. אתם עולים למגרש שוב, אתה מנסה להבקיע אך לא מצליח, הם ממשיכים להיכנס בקבוצה שלך ובך. בדקה ה110 אתה רץ לך ואז תופס אותך הקפטן של הקבוצה השנייה ותופס אותך בשרוול, אתה שואל מה רצונו, הוא מקלל אותך, אתה מחליט שזהו, נמאס לך, אתה הולך קדימה וברגע שהוא בא אחריך, אתה מסתובב מהר ונוגח בו בחזה בשיא הכוח שלך. אותו השחקן חוטף את המכה ונופל ומאבד את ההכרה. רופאים שמגיעים למגרש, פוסקים חד משמעית, הנגיחה הלכה למפתח הלב, אותו השחקן מת. אתה לא מאמין, השוטרים רצים לכיוונך, קושרים אותך באזיקים ואתה מועף מהמגרש ישר לכלא. קבוצתך מפסידה בשלב הפנדלים. במשפט אתה טוען לכך שלא הייתה לך כוונה בעניין ושאתה מלא בחרטה, השופט גוזר עליך 8 שנים בכלא. אתה מועף לצינוק מהר מאוד. כשאתה שם, המשפחה שלך לא מבקרת אותך, גם אף אחד מהחברים שלך, או מחבריך לקבוצה לשעבר. נשארת לבדך. אתה שומע שהמשפחה שלך בזבזה את כל כספך על עצמם, ולא נשאר לך גרוש. בכלא הכרת את ברני, אדם מאוד חכם, הוא סיפר לך שהוא היה איש מכירות לפני שנעצר, אתה לא האמנת לו לזה אף פעם, ברני היה יותר מידי חכם בשביל להיות איש מכירות. כששאלת אותו על מה הוא מרצה עונש בכלא, הוא לא רצה לדבר איתך על זה. שניכם השתחררתם בדיוק באותו היום. שניכם הצטרפתם לבית מחסה שנקרא ''בית החופש'' בית מחסה שתפקידו היה לאתר נערים ונערות שירדו לזנות ופשע, ולאסוף אותם ולהעניק להם בית חם, ומזון. כמובן שהם אף פעם לא רצו לבוא, אבל אם ידעתם איך להתיידד איתם הם היו באים בשיא המהירות, ברני ידע איך להתיידד איתם, הוא ידע איך לגעת בהם, בדיוק בנקודה הנכונה. כשאתה ניסית תמיד לא הצלחת, הם ישר היו קולטים את כוונותיך, ומפסיקים להקשיב לך. אין מה לעשות, יש כאלה שיש להם את זה, וכאלה שאין להם. אתה אחד מאלה שאין להם. שאין להם מזל, ברגע אחד דפקת את חייך, והפסדת הכול. ועכשיו אתה מנסה לשרוד בכוחות עצמך, אין איש שלא מכיר אותך, מיליוני אנשים ראו אותך הורג אותו בשידור חי, האירוע הזה רודף אותך, בתי עסק לא מוכנים לקבל אותך, מרימים את הגבה, אנשים נרתעים ממך, אתה מרגיש מנודה. מידי פעם אתה רואה את דמותו של אותו השחקן, אתה לפחות כך חושב, הוא תמיד עומד מולך אומר לך איזה משפט מתוחכם ולאחר מכן צוחק, הדמות שלו רודפת אותך, כמו שהמעשה שעשית ירדוף אותך תמיד. בתוך ראשך נמצאת תמיד התמונה שנחרטה לך במוח, בה אתה רואה את הוריו בוכים ובוכים ועם מבטים כועסים וכואבים לכיוונך. אתה מרוסק מזה. אך לאחר זמן מה אתה פוגש בחורה יפה עם שיער אדמוני. שמה ג'ניפר, אתם מתחילים לצאת, ולאחר שאתם כבר מכירים אחד את השני טוב, אתה מספר לה על עברך, היא במפתיע לא שמעה על האירוע שלך, היא בהתחלה מגיבה בהלם, אך היא מבינה כי השתנתה וכי אתה מלא חרטה על המעשה, וששילמת את חובך ושלאדם מגיעה הזדמנות שנייה. אתה לעומת זאת, לא יודע כלום על עברה, כשניסית לשאול, ראית כי היא אינה רוצה לדבר על זה, שהיא אינה מרגישה בנוח לדבר על הנושא. אז החלטת לעזוב את העניין. לאחר המון זמן שאתם יוצאים אתם מתאהבים אחד בשני, אתם עוברים לגור ביחד, אתם רבים מידי פעם אבל למחרת המצב הוא כאילו לא קרה כלום. האהבה שלכם חזקה יותר מכל דבר. אתה מרגיש מעולה, המון זמן כבר לא הרגשת כך. אך למרבה הצער לאחר זמן מה היא מודיעה לך שאתם צריכים להיפרד, אתה מרגיש שוב מרוסק, היא מודיעה לך כי היא חייבת לעזוב את העיר, אתה מנסה לשאול למה, אבל היא בורחת לך בבכי מהמקום ולא עונה לך על השאלה. אתה רץ אחריה אך היא מצליחה להיעלם בצללים. אתה מרגיש שוב על הרצפה, שחזרת שוב למקום המטונף ממנו באת. האדם היחיד שהצלחת ליצור איתו קשר רציני לאחר התקופה הרעה שלך, היחידי שהצליח להרים אותך מהתחתית, ולגרום לך להרגיש טוב עם עצמך, עזב אותך בלי סיבה. אתה פגוע ועצוב. כשאתה חוזר לדירה המשותפת של שניכם אתה מגלה שחפציה נעלמו, אתה מנסה להתקשר לטלפון הסלולארי שלה אך היא אינה עונה.

לאחר שבוע של געגועים ושל ניסיונות להשיגה אתה מחליט לנסוע למיאמי ולמצוא אותה בעצמך. אתה נוסע לשם, במיאמי אתה מטייל מספר פעמים במרכז העיר במשך שלושה ימים, ואז אתה רואה אותה, אתה מותקף בהלם, שיערה אסוף והיא לבושה בחליפת עסקים, אתה עוקב אחריה, והיא נכנסת לתוך בית קפה, אתה רואה אותה נפגשת עם גבר אחר, יותר יפה תואר ממך, אתה רואה אותה מתנשקת איתו נשיקה לוהטת, אתה נתקף בהלם, עוזב את המקום וחוזר חזרה עוד באותו היום לניו יורק, אתה עכשיו עוד יותר פגוע ומרוסק מאי פעם, היא עזבה אותך בשביל גבר אחר. לאחר זמן מה השחקן מן העבר שהרגת חוזר לרדוף אותך, התמונות מהמשחק ומהמשפט חוזרות אליך ופוגעות בך כמו בומרנג. לאחר כ-7 שנים, אתה וברני זוכים להשתתף בכתבה בעיתון היומיומי, על מעשיכם ותרומותיכם למען הקהילה, אתה מרגיש טוב יותר עם עצמך אבל אתה עדיין פגוע, האהבה שלכם הייתה גדולה, לא הרבה אנשים מוצאים כזאתי אהבה בחיים שלהם, והיא הרסה הכול. אתה שונא אותה על מה שעשתה ועל כך שהיא הרסה את מה שהיה ביניכם. לאחר כמה ימים מגיע יום שבת, אתה יושב לכך בדירתך, צופה בטלוויזיה מחפש משו מעניין לראות, אף פעם אין משהו מעניין לראות בטלוויזיה. נשמעת דפיקה בדלתך, אתה פותח את הדלת, וג'ניפר מופיעה בפיתחה, אתה שוב מוכה בהלם, אתה חסר מילים, המילה היחידה שאתה מסוגל לבטא מפיך היא שמה, ג'ניפר. היא בתגובה אומרת את שמך, היא מנסה לומר לך משו, אך אתה לא מצליח לשמוע מה היא אומרת, היא מרימה את העיתון עם התמונה שלך בו, אתה לא מצליח לקלוט מה היא אומרת. לאחר שהיא מסיימת את דבריה, אתה סוגר את לה את הדלת בפרצוף. בשבוע שבועיים הקרובים היא מנסה ליצור איתך קשר, אתה אינך מגיב, ורק מתעלם, אתה שונא אותה, מתעב אותה, אתה כל כך פגוע, אתה לא רוצה לראות אותה בחיים. לאחר כשנתיים שלא ראית אותה מאז אותו יום שבת, אתה מקבל שיחה בטלפון הסלולארי שלך, מדבר איתך אדם בשם ג'יימס שטוען שהוא מכיר את ג'ניפר, הוא אומר לך שהיא הזכירה אותך המון, אז הוא החליט להתקשר אליך ולספר לך את החדשות, הוא מספר לך שג'ניפר חלתה בלוקימיה ושזמנה קצר. אתה שואל אותו באיזה בית חולים היא שוהה, הוא אומר לך את שם הבית חולים, ואתה מנתק, לובש את מעיל הקורדרוי שלך, מתניע את הרכב ונוסע למיאמי במהירות האפשרית. אתה מגיע לבית חולים, פונה לאחות, היא אומרת לך את מספר החדר של ג'ניפר. כשאתה מגיע לחדר את פותח את הדלת ונחרד למראה עיניך, ג'ניפר שהייתה עטורה בשיער אדמוני מתולתל היא חסרת שיער לגמרי, היא שכובה על מיטה חסרת הכרה, פרצופה חיוור ולבן כשלג, הלב שלך נמס, אתה מנסה להעיר אותה, לומר לה שאתה מצטער שהתעלמת ממנה,היא אינה משיבה לך תשובה, אתה לא מבין, אתה מנסה להעיר אותה מספר פעמים, אך אתה מגלה שהיא איננה עוד איתך, היא עברה הלאה, לעולם הבא. אתה פורץ בבכי, ומבין שאיחרת, איחרת את המועד, היא מתה מבלי לשמוע אותך מצטער, מתה לפני שהפסקת לבקש סליחה על היותך מגה שמוק.הואהתחיללצעוקלהשהואמצטערושהואלאשונאאותהיותר, שאתה רוצה לשמוע מה היא רצתה לומר לך, שתספר לך, אך היא איננה שומעת, וכך לבך נשבר להמון חתיכות, תמונות מחייכם המשותפים מתחילות לרוץ לך בראש, וכך ממשיכים החיים שלך, כמו סרט שקופיות עם הזיכרונות המתוקים שלכם.

תיראי. התוכן כאב לי. אני לא אוהבת לקרוא סיפורים עצובים. אבל זו בעייה שלי.

את מדברת קצר ולעיניין ואת זה מאוד אהבתי.
יש לך כישרון מצויין לכתיבה.
אני חושבת שמה שניסית לעשות הוא בדיוק מה שרשמת בסוף הסיפור: לתאר את חייו של הנרי כמו סרט שקופיות ובזה הצלחת בגדול מאוד. הטכניקה בה השתמשת – לספר את זה כאילו זה היה תקציר חדשות התאימה ביותר, והיא זו שבעצם גרמה לרגש שהחיים הם כמו שקופיות.

אבל, אני ארשום לך מה הפריע לי (חלק מזה ארשום בתוך הטקסט עצמו, ובשביל זה העתקתי אותו מחדש), וכאן אני חייבת לומר שאין לי מטרה לפגוע. אני פשוט ארשום לך מה חשבתי בעת קריאת הסיפור, ואת תעשי עם זה מה שאת רוצה. חשוב לי להגיד זאת משתי סיבות: הראשונה והכי חשובה: אני מבינה שהסיפור שכתבת הוא ציפור נפשך, אני מתייחסת לסיפור הזה בכל בכבוד הראוי לו. הסיבה השנייה: ייתכן שהביקורת שלי תיראה לך קצת חמורה או ביקורתית מידי, אז מאוד חשוב לי לבקש סליחה במקרה והביקורת כן פגעה בך.



הדבר הראשון: אני כל הזמן מנסה להזדהות עם הגיבור, ואני לא מצליחה. זה בדיוק בגלל ההצלחה שלך לתאר את החיים כסרט שקופיות.

סיבה ראשונה: מי שמספר את הסיפור מספר זאת בלי רגש. את מעבירה את הרגש שהוא חווה ע"י פעולות, מילים, מחשבות, אך בגלל שאת מספרת את זה כמו תקציר חדשות, מרגישים שאת – המספרת - מנותקת מזה. מנותקת מרגשותיו של ברני וזה מפריע. הניתוק שלך – המספרת, גורם גם לניתוק שלי כקורא.

סיבה שניה: הטכניקה של תיאור כמו תקציר חדשות היא מצויינת בשביל להעביר את מה שאת רוצה להעביר (כבר ציינתי זאת למעלה), אבל אם את רוצה לסחוף אותי איתך, תכיני אותי לפני כן, תני לי רגע הפסקה מהקרירות הזאת! הרי החיים שלי הם לא אוסף של שקופיות! יש בהם רגש! תני לי משהו קטנצ'יק בכל פעם שאוכל להזדהות איתו מבחינה רגשית כדי שאשאר איתך. תני משהו בשבילי, ותמשיכי בשלך, תני ותמשיכי בשלך וכך הלאה.



בגלל שאני לא הצלחתי למצוא נקודות שאוכל להזדהות איתן, הרגשתי את זה כתקציר חדשות מאוד מאוד ארוך.



אתה איש צעיר בשם הנרי, אתה בן 28, וגדלת בעיר ניו יורק, בצדהמערבי של העיר, בשכונות של הילדים הלא עשירים אך לא עניים, אותך אף פעם לא ענייןלהיות עשיר או עני, תמיד הסתדרת עם מה שהיה לך. היית ביסודי ובתיכון אחד מהילדיםהפופולאריים, הצטרפת בגיל 15 לנבחרת הכדורגל של בית ספרך, לאחר מספר משחקים שבהםהובלת לניצחונות משמעותיים בזכות מספר כבישת שערים גבוה מאוד, נהפכת לקפטן הקבוצה, לאחר מספר חודשים בליגה ניצחתם והכול בזכות השלשער שאתה בעצמך כבשת. הניצחון שהיהבזכותך רק תרם לפופולאריות שלך, אתה התחלת לצאת עם בנות והיית מחליף אותן כמוגרביים. לאחר שנה נבחרת אייאקס האירופאית שלחה סקאוטר שיראה את האימון של הקבוצהוינסה לקחת שחקן ולצרפו לקבוצה האירופאית. אתה כמובן התבלטת באימון, והסקאוטר ישררץ אליך אחרי האימון, והתחנן שתסכים להצטרף לקבוצה כאילו היית מעין מראדונה החדש. אתה כמובן הסכמת, טסת לאחר שהסתיימה העונה של הנבחרת הבית ספרית שלך והגעתלאמסטרדם, שמה הבאת גם לאייאקס את מנהג ה''כבישת השערים'' שלך, נהפכת לסקורר המבוקשביותר בכל אירופה וארה''ב כאחד. חתמת על חוזים בשווי מאות אלפי דולרים, לא היהעיתון ספורט בלי התמונה שלך, כיכבת בהמון פרסומות לקוקה קולה, נייקי, אדידס, פומהולעוד המון חברות אחרות, משרק הגדיל את חשבון הבנק הגדול שלך. ממש נהפכת למגה סטאר, רק חבל שהפסדת הכל לאחר רגע אחד שהיה ממש חסר משמעות בו הרגת בלי כוונה אדם. הנימה שבה כתבת את הדברים נשמעת כמו נימה של האשמה. אני לא חושבת שבחורים יצליחו לקרוא את הקטע הזה ולהשאר שלווים. הם נורא רגישים לנימות כאלה של האשמות (במיוחד כאלה שמגיעות מנשים). ובנוסף לכך הנושא הוא נושא שהוא ציפור נפשם – כדורגל. הם ממש לא יבינו אותך כי הם יתרכזו באשמה: במה את מאשימה, ולא יתרכזו במה שבאמת יש לך להגיד. הם יגידו: "את מאשימה אותו שהוא הרג אדם, נכון?" מכאן אין להם כבר טעם לקרוא את ההמשך כי הם משוכנעים שזה מה שאת באה לעשות פה: להאשים. וגם אם הם יקראו הם יגידו שאיבדת את הפואנטה, שהיא: האשמה בזה שהוא הרג אדם. הם בכלל לא יבינו שאת בכלל לא באה להאשים אלא לתאר חיים בצורה מסויימת. אני מבקשת סליחה שאני אומרת את זה, אבל למדתי את זה דרך ג'ון גריי – גברים ממאדים ונשים מנוגה. צריך לדעת איך לדבר איתם כדי להעביר להם את המסר וצריך גם כן לשלוט על נימת הקול, אחרת מאבדים אותם מיד. הם פשוט לא שומעים. כדי להתגבר על שתי הבעיות האלה – גם בעיית האריכות וגם בעיית הנימה אפשר לנקוט בדרך הבאה: כל כמה משפטים תתני הבזק מן העתיד. זה גם יקפיץ את המתח כל פעם קצת, וגם כל הקטע לא ירגיש כל כך ארוך. למשל: "לאחר מספר משחקים שבהםהובלת לניצחונות משמעותיים בזכות מספר כבישת שערים גבוה מאוד, נהפכת לקפטן הקבוצה, אבל מעולם לא העלית בדעתך שדווקא אותו אופי חם מזג שלך הוא בדיוק מה שיהפוך אותך לרוצח" (זה רק בשביל הדוגמה. את ההשלמה את תעשי הרבה יותר טוב ממני) זה היהבגביע אירופה, הגמר, קבוצתך העפילה לגמר לאחר שלל ניצחונות ועכשיו ניצבת במשחקהאחרון, הקובע, מול אלופת אירופה הקודמת הנחשבת לחזקה מכולן. בדקה ה30 אתה מבקיעשער לקבוצתך, האוהדים משתגעים וצורחים את שמך, אתה כאליל למענם, אך לאחר 10 דקות, ממש 5 דקות לפני סיום המחצית הראשונה,כאן את כבר מתחילה לפספס והורסת את המתח שאתה עצמך יצרת. אחרי שאמרת סוף סוף מה הפואנטה – הוא הרג אדם – אנחנו רעבים לעוד מתח ומידע מה בדיוק קרה. אנחנו קצרי רוח. אין לנו זמן לחכות ולדעת מה קרה ממש מן ההתחלה. תני לנו קצה חוט, עצם לכלב, משהו קטן לספק את המתח בתוכינו, ואז תוכלי להמשיך ולתאר מן ההתחלה מה בדיוק קרה. הקבוצה המתחרה מצליחה להשוות, אתה מבואס, אךיודע ששום דבר לא נסגר יש עדיין 45 דקות של משחק. לאחר תום ההפסקה, הקבוצות עולותחזרה למגרש, אתה רואה שהקבוצה המתחרה החליטה לשחק מלוכלך ולעשות עברות על חבריהקבוצה שלך, אתה רואה לאט לאט את החברים שלך, ששיתוף הפעולה ביניכם גרם להבקעתהשערים, מתחילים לצאת אחד אחרי השני עקב פציעות קשות שנגרמות בגלל השחקנים שלהקבוצה המתחרה. גם בך הקבוצה מנסה להתנקש, בדקה ה75, שחקן של הקבוצה השנייה, קופץעליך ומכניס לך חתיכת מכה בכתף הימנית, השופט שורק לעבירה, והשחקן מוצא מהמשחק, אתהבינתיים לא יודע את נפשך מכאבים, אך אתה לא מוותר, אתה מחליט להמשיך להלחם. כך לאחרעוד 15 דקות, אין שום שער. השופט שורק לסיום המחצית השנייה ולירידה של 5 דקות ולאחרמכן חזרה להארכה של עוד 30 דקות. אתה מבין שאתה השחקן הרציני היחידי שנשאר בנבחרת, כל השאר הם סתם שחקנים מחליפים ולא טובים. אתם עולים למגרש שוב, אתה מנסה להבקיע אךלא מצליח, הם ממשיכים להיכנס בקבוצה שלך ובך. בדקה ה110 אתה רץ לך ואז תופס אותךהקפטן של הקבוצה השנייה ותופס אותך בשרוול, אתה שואל מה רצונו, הוא מקלל אותך, אתהמחליט שזהו, נמאס לך, אתה הולך קדימה וברגע שהוא בא אחריך, אתה מסתובב מהר ונוגח בובחזה בשיא הכוח שלך. אותו השחקן חוטף את המכה ונופל ומאבד את ההכרה. רופאים שמגיעיםלמגרש, פוסקים חד משמעית, הנגיחה הלכה למפתח הלב, אותו השחקן מת. אתה לא מאמין, השוטרים רצים לכיוונך, קושרים אותך באזיקים ואתה מועף מהמגרש ישר לכלא. קבוצתךמפסידה בשלב הפנדלים. במשפט אתה טוען לכך שלא הייתה לך כוונה בעניין ושאתה מלאבחרטה, האיזור הזה זה אחד המקומות שהכי הפריע לי שהוא מתואר בלי רגש. את מספרת את זה כאילו כלום. קרה כך וכך, ואפשר לעבור לסדר היום. הוא נכנס לכלא למען השם! אפילו שנה אחת זה חיים שלמים! את, ע"י תיאור הפעולות החיצוניות משאירה לקורא להשלים בעצמו את הרגש, וזו אחת הפעולות שמנתקות את הקורא. למשל: אני מניחה שרובינו לא מבין בכלל מה זה צינוק ועד כמה זה נורא להיות שם. רק מי שהיה שם יודע עד כמה זה טראומטי. בתור מישהי שמעולם לא היתה שם (ברוך השם) את לא גורמת לי להבין איך זה. מי שכן היה שם יודע טוב מאוד שאת לא יודעת על מה את מדברת ותאבדי גם אותו. השופט גוזר עליך 8 שנים בכלא. אתה מועף לצינוק מהר מאוד. כשאתה שם, המשפחהשלך לא מבקרת אותך, גם אף אחד מהחברים שלך, או מחבריך לקבוצה לשעבר. נשארת לבדך. אתה שומע שהמשפחה שלך בזבזה את כל כספך על עצמם, ולא נשאר לך גרוש. בכלא הכרת אתברני, אדם מאוד חכם, הוא סיפר לך שהוא היה איש מכירות לפני שנעצר, אתה לא האמנת לולזה אף פעם, ברני היה יותר מידי חכם בשביל להיות איש מכירות. כששאלת אותו על מה הואמרצה עונש בכלא, הוא לא רצה לדבר איתך על זה. שניכם השתחררתם בדיוק באותו היום. שניכם הצטרפתם לבית מחסה שנקרא ''בית החופש'' בית מחסה שתפקידו היה לאתר נעריםונערות שירדו לזנות ופשע, ולאסוף אותם ולהעניק להם בית חם, ומזון. כמובן שהם אף פעםלא רצו לבוא, אבל אם ידעתם איך להתיידד איתם הם היו באים בשיא המהירות, ברני ידעאיך להתיידד איתם, הוא ידע איך לגעת בהם, בדיוק בנקודה הנכונה. כשאתה ניסית תמיד לאהצלחת, הם ישר היו קולטים את כוונותיך, ומפסיקים להקשיב לך. אין מה לעשות, יש כאלהשיש להם את זה, וכאלה שאין להם. אתה אחד מאלה שאין להם. שאין להם מזל, ברגע אחדדפקת את חייך, והפסדת הכול. ועכשיו אתה מנסה לשרוד בכוחות עצמך, אין איש שלא מכיראותך, מיליוני אנשים ראו אותך הורג אותו בשידור חי, האירוע הזה רודף אותך, בתי עסקלא מוכנים לקבל אותך, מרימים את הגבה, אנשים נרתעים ממך, אתה מרגיש מנודה. מידי פעםאתה רואה את דמותו של אותו השחקן, אתה לפחות כך חושב, הוא תמיד עומד מולך אומר לךאיזה משפט מתוחכם ולאחר מכן צוחק, הדמות שלו רודפת אותך, כמו שהמעשה שעשית ירדוףאותך תמיד. בתוך ראשך נמצאת תמיד התמונה שנחרטה לך במוח, בה אתה רואה את הוריובוכים ובוכים ועם מבטים כועסים וכואבים לכיוונך. אתה מרוסק מזה. אך לאחר זמן מה אתהפוגש בחורה יפה עם שיער אדמוני. שמה ג'ניפר, אתם מתחילים לצאת, ולאחר שאתם כברמכירים אחד את השני טוב, אתה מספר לה על עברך, היא במפתיע לא שמעה על האירוע שלך, היא בהתחלה מגיבה בהלם, אך היא מבינה כי השתנתה וכי אתה מלא חרטה על המעשה, וששילמתאת חובך ושלאדם מגיעה הזדמנות שנייה. אתה לעומת זאת, לא יודע כלום על עברה, כשניסיתלשאול, ראית כי היא אינה רוצה לדבר על זה, שהיא אינה מרגישה בנוח לדבר על הנושא. אזהחלטת לעזוב את העניין. לאחר המון זמן שאתם יוצאים אתם מתאהבים אחד בשני, אתםעוברים לגור ביחד, אתם רבים מידי פעם אבל למחרת המצב הוא כאילו לא קרה כלום. האהבהשלכם חזקה יותר מכל דבר. אתה מרגיש מעולה, המון זמן כבר לא הרגשת כך. אך למרבה הצערלאחר זמן מה היא מודיעה לך שאתם צריכים להיפרד, אתה מרגיש שוב מרוסק, היא מודיעה לךכי היא חייבת לעזוב את העיר, אתה מנסה לשאול למה, אבל היא בורחת לך בבכי מהמקום ולאעונה לך על השאלה. אתה רץ אחריה אך היא מצליחה להיעלם בצללים. אתה מרגיש שוב עלהרצפה, שחזרת שוב למקום המטונף ממנו באת. האדם היחיד שהצלחת ליצור איתו קשר רצינילאחר התקופה הרעה שלך, היחידי שהצליח להרים אותך מהתחתית, ולגרום לך להרגיש טוב עםעצמך, עזב אותך בלי סיבה. אתה פגוע ועצוב. כשאתה חוזר לדירה המשותפת של שניכם אתהמגלה שחפציה נעלמו, אתה מנסה להתקשר לטלפון הסלולארי שלה אך היא אינהעונה.

לאחר שבוע של געגועים ושל ניסיונות להשיגה אתה מחליט לנסוע למיאמיולמצוא אותה בעצמך. אתה נוסע לשם, במיאמי אתה מטייל מספר פעמים במרכז העיר במשךשלושה ימים, ואז אתה רואה אותה, אתה מותקף בהלם, שיערה אסוף והיא לבושה בחליפתעסקים, אתה עוקב אחריה, והיא נכנסת לתוך בית קפה, אתה רואה אותה נפגשת עם גבר אחר, יותר יפה תואר ממך, אתה רואה אותה מתנשקת איתו נשיקה לוהטת, אתה נתקף בהלם, עוזב אתהמקום וחוזר חזרה עוד באותו היום לניו יורק, אתה עכשיו עוד יותר פגוע ומרוסק את חוזרת יותר מידי פעמים על התיאור "פגוע ומרוסק". אפילו שזה תיאור מדוייק של ההרגשה, עדיף לגוון כדי שהקורא לא ירגיש מונוטוניות. מה שקורה במוח הוא: "...מילים מילים, פגוע ומרוסק, מילים מילים, פגוע ומרוסק, מילים מילים, פגוע ומרוסק, מילים מילים..." אז המוח מתרכז במה שהכי קל לו, שזו חזרה על המילים "פגוע ומרוסק", והוא פחות מתרכז כבר בכל שאר המילים. מאיפעם, היא עזבה אותך בשביל גבר אחר. לאחר זמן מה השחקן מן העבר שהרגת חוזר לרדוףאותך, התמונות מהמשחק ומהמשפט חוזרות אליך ופוגעות בך כמו בומרנג. לאחר כ-7 שנים, אתה וברני זוכים להשתתף בכתבה בעיתון היומיומי, על מעשיכם ותרומותיכם למען הקהילה, אתה מרגיש טוב יותר עם עצמך אבל אתה עדיין פגוע, האהבה שלכם הייתה גדולה, לא הרבהאנשים מוצאים כזאתי אהבה בחיים שלהם, והיא הרסה הכול. אתה שונא אותה על מה שעשתהועל כך שהיא הרסה את מה שהיה ביניכם. לאחר כמה ימים מגיע יום שבת, אתה יושב לכךבדירתך, צופה בטלוויזיה מחפש משו מעניין לראות, אף פעם אין משהו מעניין לראותבטלוויזיה. נשמעת דפיקה בדלתך, אתה פותח את הדלת, וג'ניפר מופיעה בפיתחה, אתה שובמוכה בהלם, אתה חסר מילים, המילה היחידה שאתה מסוגל לבטא מפיך היא שמה, ג'ניפר. היאבתגובה אומרת את שמך, היא מנסה לומר לך משו, אך אתה לא מצליח לשמוע מה היא אומרת, היא מרימה את העיתון עם התמונה שלך בו, אתה לא מצליח לקלוט מה היא אומרת. לאחר שהיאמסיימת את דבריה, אתה סוגר את לה את הדלת בפרצוף. בשבוע שבועיים הקרובים היא מנסהליצור איתך קשר, אתה אינך מגיב, ורק מתעלם, אתה שונא אותה, מתעב אותה, אתה כל כךפגוע, אתה לא רוצה לראות אותה בחיים. לאחר כשנתיים שלא ראית אותה מאז אותו יום שבת, אתה מקבל שיחה בטלפון הסלולארי שלך, מדבר איתך אדם בשם ג'יימס שטוען שהוא מכיר אתג'ניפר, הוא אומר לך שהיא הזכירה אותך המון, אז הוא החליט להתקשר אליך ולספר לך אתהחדשות, הוא מספר לך שג'ניפר חלתה בלוקימיה ושזמנה קצר. אתה שואל אותו באיזה ביתחולים היא שוהה, הוא אומר לך את שם הבית חולים, ואתה מנתק, לובש את מעיל הקורדרוישלך, מתניע את הרכב ונוסע למיאמי במהירות האפשרית. אתה מגיע לבית חולים, פונהלאחות, היא אומרת לך את מספר החדר של ג'ניפר. כשאתה מגיע לחדר את פותח את הדלתונחרד למראה עיניך, ג'ניפר שהייתה עטורה בשיער אדמוני מתולתל היא חסרת שיער לגמרי, היא שכובה על מיטה חסרת הכרה, פרצופה חיוור ולבן כשלג, הלב שלך נמס, אתה מנסה להעיראותה, לומר לה שאתה מצטער שהתעלמת ממנה,היא אינה משיבה לךתשובה, אתה לא מבין, אתה מנסה להעיר אותה מספר פעמים, אך אתה מגלה שהיא איננה עודאיתך, היא עברה הלאה, לעולם הבא. אתה פורץ בבכי, ומבין שאיחרת, איחרת את המועד, היאמתה מבלי לשמוע אותך מצטער, מתה לפני שהפסקת לבקש סליחה על היותך מגהשמוק.הואהתחיללצעוקלהשהואמצטערושהואלאשונאאותהיותר, שאתה רוצה לשמוע מההיא רצתה לומר לך, שתספר לך, אך היא איננה שומעת, וכך לבך נשבר להמון חתיכות, תמונות מחייכם המשותפים מתחילות לרוץ לך בראש, וכך ממשיכים החיים שלך, כמו סרטשקופיות עם הזיכרונות המתוקים שלכם. כאן באמת הרגת אותי סופית. למשך כל הסיפור הזה אני מנסה להתחבר להנרי ונאחזת בכל פירור של רגש שאת מוכנה לתת לי לשם כך, ופתאום החיים הם כמו סרט שקופיות?! זהו? אין כלום? קר כמו קרח? אין טעם לחיים?

אני רוצה לגמור בטוב: כמו שאמרתי למעלה יש לך כישרון מצויין. המשיכי.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

קודם כל, בהחלט יש לך כשרון כתיבה.

שנית, הכתיבה מאד טכנית, מאד שוטפת, ואני חושב שזה מתאים לאופי הסיפור. סגנון הכתיבה שלך נתן לסיפור אופי שונה ומיוחד שקשה לחקות, וזה דבר טוב.

מאד מאד צרם לי שלא נערכה הגהה סופית ומוחלטת לסיפור. אישית, הייתי מעדיף שלא לראות דברים כמו "משו", "שמה", "משרק" וכיוצ"ב, בנוסף יש שם עוד כמה טעויות בטקסט. אייאקס היא קבוצה ולא נבחרת, כותבים שלושער ולא שלשער, יש שם מקום בו נכתב "השתנתה" במקום "השתנת" (או "השתנית"). "אתה כאליל למענם" > "אתה כאליל עבורם", כך נדמה לי.
אלו דברים שמבדילים סיפור טוב מסיפור מצוין וכן הלאה, אלו דברים שמעל לסגנון וכשרון, כי אותם אי אפשר לקחת ממך. אבל הפרטים הקטנים נמצאים בהשקעה בכתוב. אני חושב שהסיבה שזה צורם לי היא חוסר העקביות, הרוב הגדול כתוב בצורה ברורה ורהוטה, ואז מדי כמה שורות מבליחה לה טעות שכזו, שלי פוגמת בשטף הקריאה.

אם היית מציינת שזה נכתב בשטף, בלי הגהה כלשהי, זה היה מקובל, אבל סיפורים קצרים ראויים לכבוד המינימלי שבהגהתם. זה לא שיר אהבה שנכתב בפנקס הנשמר בכיס, על נייר מרופט. אפילו הסיפור נכתב על דפי דפדפת, העברת אותו למחשב, ושם ההגהה צריכה להתחיל.

אז ככתוב, זה סיפור טוב, כשרון יש בהחלט, תמשיכי לכתוב ולשתף.
בהצלחה בהמשך.

מנהל איור ותלת-מימד
My DeviantArt
פרוייקט הגמר שלי - Dark Gold

קודם כל אני ממש רוצה להודות לכם על התגובות שלכם, הם עזרו לי מאוד, אני אזכור אותם לפעמים הבאות, ממש שמחתי שאמרתם שיש לי כישרון, לא כל יום מקבלים תגובה כזאתי. אז לסיכום לקחתי את התגובות תיקנתי את הסיפור והוספתי לו אפילו עוד מעט תוכן. אני שוב מודה לכם על התוגובת שלכם.
תשמרו על עצמכם.

קודם כל ברוכה הבאה לפורום,
אני מאחלת לך הרבה הצלחה !!!

קראתי את הסיפור.
אני מצטרפת לחבריי לגבי הכישרון וגם התחברתי להערות שלהם.
אך אני בכל זאת אוסיף משהו - אני חיפשתי פאנץ' ליין. מסר. משהו ככה בסוף שיעשה לי ... לא יודעת ...
באופן אישי אני לא מתחברת לסוג כזה של כתיבה, אך יש בו משהו מעניין - אם הסוף היה מעביר מסר מסויים זה (לדעתי) היה נותן עוצמה לסיפור.

אז שוב, הרבה הצלחה, והמשיכי לשתף.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.