
15-08-2006, 12:03
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
אני יודע באופן אישי שהיו המון פאשלות עצומות שחייבים לחקור. סיוע שלא הגיע, מטוסים ותותחים שמפגיזים עצים ואבנים לא מטרות. סרבנות אפורה של טייסים שמונעים סיוע אוירי למי שצריך, או נוהל מסובך לאישור בסיוע אוירי. מטוסים שחוזרים עם חימוש. חוסר בהכשרת מפקדים זוטרים, שוכחים טקטיקה בסיסית, הימנעות מהפעלת אש...
שורש כל הצרות, הוא שהממשלה משחקת בצה"ל כאילו היה צעצוע. כל חימוש וכל טקטיקה הפכה להיות לנושא "פוליטי" שגם הגנרלים שרוצים קידום, וגם הפוליטיקאים מתעסקים בצורה לא בריאה ולא תקינה.
איפה היה הנפל"ם?
דרושה הפרדת רשויות מלאה בין הממשלה שתפקידה להגדיר יעדים, לבין הצבא שצריך לבצע אותם. אסור לערב ואסור להתערב בנושאים האלו. אסור שהצבא יבחר יעדים מדיניים, ואסור שהממשלה תגדיר לבצבא איך להלחם, באיזו טקטיקה ובאיזו אסטרטגיה או איזה חימוש. רה"מ אסור לאשר או לדחות תוכניות צבאיות, זה אינו תפקידו, הוא לא יכול לדעת מספיק או להבין מספיק כדי להחליט. רה"מ יכול רק להציב יעדים: תגיעו לביירות / תגיעו לליטני / תכבשו את החלק ההוא או שלא...
תוכנית צבאית אינה יכולה להיות פוליטית. רק השגת יעדים / אי השגת יעדים היא פוליטית.
אחת התוצאות היא, שכל אחד יכול להתנער מאחריות. הצבא מאשים את הממשלה שאישרה או דחתה תוכניות, והממשלה מאשימה את הצבא, אם יש בזיון, אף אחד לא אשם, כי אין הפרדת רשויות.
אחד ההבדלים הכי חשובים בין הצבאות במלחמה"ע II היא מידת המעורבות של השילטון במהלכי הצבא. בזמן שלקראת הסוף, היטלר פיקד על הצבא באופן אישי, רוזוולט מהצד השני, נתן גיבוי מלא אוטומטי ולנמנע מלהתערב במהלכי המלחמה, אפילו ברגעים הכי קשים של אייזנהוור ומקארתור. מידת ההתערבות של סטאלין וצ'רצ'יל היתה בין הקצוות האלו.
|