מחאת המילואימניקים עולה מדרגה: ל-ynet נודע כי חיילי פלוגת מילואים באוגדת הגליל כתבו למפקד החטיבה שלהם ב"ידיים רועדות": "בעקבות תחושות קשות של קיפוח וחוסר יחס מצד מפקדינו הבכירים - אנו מודיעים בזאת כי אין בכוונתנו להמשיך לשרת כחיילי מילואים בצה"ל ומבקשים כי לא ניקרא עוד לשירות מילואים פעיל"

חנן גרינברג פורסם: 22.08.06, 01:06

"בתום תקופת הלחימה הצטברו ביננו תחושות קשות של קיפוח וחוסר יחס מצד מפקדינו הבכירים. תחושות אלה מקורן בהתעלמות מצד פיקוד החטיבה אשר טרם מצא לנכון לשוחח עם החיילים או לראיין מי מהם לצורך הסקת מסקנות בנוגע להתנהלות הלחימה, ההצטיידות ואופן השחרור. אשר על כן אנו מודיעים בזאת כי אין בכוונתנו להמשיך לשרת כחיילי מילואים בצה"ל ומבקשים כי לא ניקרא עוד לשירות מילואים פעיל". כך נכתב בעצומה אותה הגישו אתמול (ב') חיילי פלוגת מילואים בחטיבה 300 (ברעם) של אוגדת הגליל, למפקד החטיבה, אלוף-משנה חן ליבני.
עד עתה לא הגיעה מחאת המילואימניקים למצב של הצהרת כוונות שלא להגיע לשירות. אולם לדברי החיילים מפלוגת העורב, שעומדים להשתחרר היום ממילואים, ההחלטה הלא פשוטה התקבלה נוכח התסכול והמירמור משירות המילואים האחרון שלהם בלבנון והם חתמו על העצומה ב"ידיים רועדות". "אנחנו פועלים מסוף חודש יולי בגזרה המערבית, ביצענו פעולות בעומק השטח, השמדנו משגרים ופגענו בתשתיות טרור. קיבלנו יחס מזלזל, הציוד לא היה תקין ובנוסף היו בעיות באספקה. אבל שתקנו והמשכנו", סיפר אחד החיילים ל-ynet.

החיילים מתלוננים על-כך שהם קיבלו פחות ימי התארגנות מחיילי מילואים אחרים שנקראו בצו 8. "עד עכשיו החיילים מהפלוגה שלנו תופסים כוננות בלבנון. לקראת השחרור בדקנו האם אנחנו מקבלים תנאים כמו של חיילי מילואים אחרים, כלומר חמישה עד שבעה ימי התארגנות. בתחילה לא ענו לשאלתנו. אחר כך אמרו לנו שנקבל רק יומיים כי לא היינו בעומק השטח בלבנון", אמר אותו חייל.

החיילים בפלוגה מספרים כי הם מרגישים פגועים. "אנחנו רצים אחרי המח"ט והסמח"ט כדי לדבר איתם, אבל אף אחד לא מקשיב, הגיעו מים נפש". אתמול בערב ניסחו חיילי הפלוגה, יחד עם חבריהם מפלוגת הסיור, עצומה שמבהירה כי לאור חוסר היחס ואי השוויון בינם לבין חיילים אחרים שקיבלו מספר רב יותר של ימי ההתארגנות – הם אינם מתכוונים עוד להתייצב לשירות מילואים. "נתנו את הכל – וזה מה שאנו מקבלים? אנחנו לא מוכנים יותר", אומרים החיילים. על העצומה חתמו 40 מחיילי הפלוגה. הקצינים, כך סוכם, לא יחתמו, אך יביעו הסכמה עקרונית. "הקצינים העדיפו שלא לחתום, אבל התחושה שלנו שהם מרגישים פגועים לא פחות", אמר אחד החיילים.

לדברי חיילי המילואים, הם היו שמחים אם לא היו מגיעים למצב הזה. "אנחנו חלק מצה"ל, ורוצים להמשיך להיות חלק ממנו. הלוואי שהיינו יכולים להימנע מזה, אבל צריך לחשוב גם על החיילים. יש פה חיילים שלא מפספסים אף מילואים, שמתייצבים בכל פעם שקוראים להם. רק השנה שירתנו 24 ימים בתעסוקה מבצעית ועוד ארבעה ימי בתרגיל חטיבתי. ההרגשה כל כך רעה, שכבר אי אפשר לשתוק".

חיילי הפלס"ר בחטיבה העדיפו בשלב זה שלא לחתום על המכתב. "אנחנו באותה הרגשה, כאילו ניצלו אותנו. אבל מצד שני קשה לנו לחתום על דבר כזה – שלא נבוא יותר לשרת במילואים. בכל מקרה לא נעבור לסדר היום על היחס הזה ונחשוב כיצד נפעל. אם לא יקשיבו לנו - נחתום על המסמך הזה גם אנחנו", אמר אחד מחיילי הפלס"ר.
גורמים בצה"ל ציינו כי הם בודקים את טענות חיילי המילואים ואת העצומה.
למרות הפסקת האש, נשארים לעשות שמירות

אבל פרשת פלוגת העורב של חטיבה 300, אינה היחידה במסכת העדויות שהגיעו ל-ynet בימים האחרונים באשר להתנהלות צה"ל בכל הקשור לחיילי מילואים לאחר הפסקת האש. כך יוצא שחיילים שגויסו בצו 8, לא רק ממורמרים מליקויים שונים שהיו במהלך ימי הלחימה, אלא גם ביום שאחרי.

המלחמה נגמרה, חיילי המילואים נותרו לשמור: כמה מאות חיילי מילואים שגויסו בצו 8 לצורך הגברת הכוחות והכוננות ברמת הגולן, מצאו עצמם מבצעים בימים אלה פעילות בטחון שוטף בגבול. "גויסנו ב-6 באוגוסט ומיד הכנו את הכלים. היינו בכוננות מלאה בגבול, דרוכים לכל התפתחות", סיפר אחד מחיילי המילואים. "כשהחלה הפסקת האש אמרו לנו שתוך יום יומיים יגיעו חיילים בשירות סדיר להחליף אותנו ואנחנו נשתחרר. בינתיים קיבלנו להחזיק שלושה מוצבים ומה שאנחנו עושים כאן זה שמירות וסיורים".

חייל אחר מגדוד 8117 סיפר כי לו ולחבריו נאמר שיאלצו לבצע את המשימות עד סוף החודש, ואילו היום קיבלו הודעה כי רק ב-6 בספטמבר ישתחררו. "זה ניצול מגעיל של המצב", אמר, "אנחנו לא רואים את המשפחות, מאבדים מקומות עבודה. באנו, תרמנו, ועכשיו עוד מנצלים אותנו?".

חיילי המילואים בתפקיד קצין תורן: קציני מילואים ממנהלת התיאום והקישור שגויסו בתחילת חודש אוגוסט לבסיס "נמרה" סמוך לצומת גולני, עסקו בימי הלחימה בכל הקשור להכנת ציוד ללוחמים בצפון. כשנכנסה הפסקת האש לתוקף, מצאו להם בצה"ל תפקידים חדשים. "מצאתי את עצמי עושה תפקיד של קצין תורן בבסיס, בזמן שכל אנשי הקבע הולכים לביתם בשעה חמש", סיפר אחד מקציני המילואים, "בשביל זה אנחנו צריכים להיות כאן? אף אחד לא מדבר ומסביר לנו, זו פשוט חוצפה".

חיילי התותחנים נותרו בגלל הכוננות: חיילי גדוד תותחנים 9242 שהתגייסו לפני כשלושה שבועות וביצעו פעילות מבצעית באזור הצפון, טרם שבו הביתה ונותרו גם הם בכוננות. "אלה היו שלושה שבועות מאוד קשים ומתישים", סיפרה אשתו של אחד מחיילי המילואים. "בעלי עשה חישוב וגילה שסחב בזמן הזה בסך הכל שמונה טון פצצות. כשנגמרה המלחמה, הוא היה בטוח שישחררו אותו, אבל במקום זה הוא והחברים שלו בכפר יובל ממתינים ללא נודע". אשתו של חייל המילואים, כועסת על העוול שלדבריה נגרם לבעלה. "אם באמת צריכים חיילי מילואים, אפשר לגייס אחרים, לחלק את הנטל. אלה אנשים עם משפחות, עסקים פרטיים. איפה ההתחשבות?".

צו 8 הפך לצו רגיל: חיילי חטיבת המילואים 263 שגוייסו בצו 8 ב-5 באוגוסט, נדהמו לשמוע בסוף השבוע ממפקד החטיבה כי הצו שלהם "הפך" לצו רגיל. משמעות ההחלטה היא שהחיילים יאבדו זכויות שמגיעות להם. "זה היה גיוס בצו 8 לכל דבר. התייצבנו בתוך שעות. התאמנו למקרה של פתיחת חזית מול הסורים", סיפר אחד מקציני המילואים, "אחוז ההתייצבות היה גבוה מאוד. ביום חמישי, רגע לפני הסוף, המח"ט הודיע שהדבר לא תלוי בו אבל השירות סווג כשירות רגיל ולא כצו 8. הוא אמר שאין מה לעשות".

עד כה טרם התקבלה תגובת דובר צה"ל לטענות שהועלו בכתבה.

בכל התקשורת הערבית מסקרים בהתלהבות, כחלק מהניצחון הגדול את העצומות למינהם, את הקריאות לועדות חקירה ואת שרשרת המחדלים שמציינים אנשי צבא ופוליקאים.
רק אתמול בלילה , ב אל-ג'אזירה הראו את כותרות העתונים מישראל בליווי תרגום.

נראה לי שהסטרפטיז הבטחוני שאנחנו מבצעים אל מול כל העולם לא עושה ולא יעשה טוב, זה כבר חורג מבדיקה או חקירה.
כל ההאשמות ההדדיות וכיסויי התחת רק חושפים יותר ומגבירים את הקולות בסוריה ובמקומות אחרים לתת גז בכיוון של עימות עם ישראל, השמדה, זו המילה שרצה שם.
וכשנסראללה יצא מהבור... הוא כבר ישוב ויזכיר לנו שוב את תיאוריית העכביש.
אמר הרמטכ"ל ניצחנו אבל בנקודות, אני לא יודע, אני מושפל וכואב מהתחלה ועד הסוף...שעוד יגיע.

כל עוד בלבב פנימה...

עלול להיות גול עצמי למחאה שקמה בעקבות מחדלי הממשלה וקברניטי הצבא בניהול המלחמה.

הייתי בודק מה הרקע הפוליטי של מנהיגי העצומה - לא אתפלא אם מדובר בספין של אנשי קדימה.

כל עוד ראש ממשלה שומר על התחת שלו ובאמצע המלחמה עוד אומר "שזה יתן לו כוח להתכנסות "........

זכות מוסרית ולגיטימית לסרב לשרת תחת ראש ממשלה שחותר להרוס ולהשמיד את הבית של הלוחמים באמצע המלחמה.

אויי לנו שנחשוב שאסור לנו לסרב פקדוה אויי לנו !!!
זאת זכות ממדרגה ראשונה לסרב פקודה כאשר אלו שלא לוקחים אחריות מנסיםצ לשלוח אותנו למות עבור חורבן הבית שלנו.



הלוחם התקשר מלבנון - ונדהם: "אולמרט מגרש אותך," שמע ממשפחתו.
קיראו על המשבר במעלה רחבעם: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/153785
אחד הלוחמים, שרק בדרך נס לא נהרג, שמע את הנ"ל בטלפון כשהתקשר הביתה מלבנון, לראשונה לאחר חודש שלם.

תוכלו לעזור ללוחמים תושבי מעלה רחבעם, שחלקם עדיין בלבנון, אם תתקשרו ללשכת ראש הממשלה טל. 02-6705555 פקס 02-5664838, 02-6705475 ותשאלו: "מה, בניו של אולמרט לא נלחמים - והוא הורס את הבית למי שכן נלחם ???"
ניתן גם להתקשר ללשכת שר הבטחון 03-6976663, 03-6975436 פקסים 03-6976218, 6934209-03

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://leopard.50megs.com/SIGN.gif]

לאחר שנשביע את רעבונתם של כל אילו המצדיקים :
חיילים יסרבו פקודה
חיילים לא יתייצבו לשרות מילואים
נתלה את 3 הבכירים בכיכר העיר
נצלוב את חיל האוויר
נקלל את אלוף פיקוד צפפון

מה יקרה אחר כך ? לא יהיה לנו אפילו זמן "להנות מפירות ההצלחה" כי כולנו נשתה את מימי הים התיכון (לזה התכוון ערפאת - נשתה את המים של עזה).

אז לפני שפותחים את הפה כדאי להפעיל שניה קודם לכן את המוח (הוא כבר קיים והשימוש בו בחינם)

העובדה שהמדיה המודרנית תומכת בעיקר בספינים מאורגנים ומשומני כספים של אנשי יח"צ, מביאה אזרחים רבים להרגשה שכל מחאה "תרבותית" שלהם נדונה מראש לכישלון ולכן הדרך היחידה להשמיע את קולם היא בנקיטת צעדים קיצוניים מאוד. סיפור עצוב.

.

כשחייל התעלף במהלך אחת ההליכות מרוב רעב בזמן

המלחמה בלבנון. כשבארצות העולם תורמים יהודים טובים

למען "ארוחות מוכנות, משקאות קלים, גלידות ואבטיחים,

אני מרגיש שכבר הגענו לקצה. האם לא הבנתם את המסר,

אתם שם למעלה?

אבל זה עדיין לא גורע מחומרת המכתב- לשני הכיוונים.

מכיוון החיילים-
אסור לאף חייל באף מצב- לסרב לשרת. נקודה.
להביע מחאה, להוציא לקצונה הבכירה את המיץ?- לגיטימי ואף רצוי.
לסרב לשרת- זו חציית קו אדום שאסור אפילו להתקרב אליו.
אני מקווה ובטוח שתמצא הדרך להוריד אותם מהסולם הרעוע שהם טיפסו עליו.

מכיוון צה"ל והפיקוד הבכיר-
אני מדמה את המצב לאדם שעומד על אדן החלון, ומאיים להתאבד. ברוב המיקרים מדובר ב-"תחזיקו אותי".
אבל מה גרם לאנשים הטובים הללו לרצות "להתאבד"?
מה גרם לאנשים שמהוים את המיעוט בעם שמשרת שנה אחרי שנה, אינספור ימי מילואים,
שעוזבים את הכל ע"מ ללכת אל שדה קרב, שלא בטוח שיחזרו ממנו בחיים- להגיע למצב קיצוני שכזה?
אם לא תקום ועדת חקירה ממלכתית שתמצא את התשובות האמיתיות-
אזי האנשים האלה "יקפצו" ואיתם כל המדינה.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

כשהמניע העיקרי מלבד הגנת המדינה שמפקירה אותם כמערכת(צבא,פוליטיקאים,וכו')-הם החבר'ה שעליהם הם ישמרו ואיתם הם נמצאים כל היום דבוקים אחד בתחת של השני.המשפט "אם לא תהיו תלויים אחד בשני תהיו תלויים אחד ליד השני" מקבל משמעות בתכל'ס ביום הצו הבא.

עד כה עשיתי מילואים,
כעת אני לא רוצה להיות גלגל הצלה של הרגע האחרון של אולמרט.
חלאס, המדינה הזו מושחתת, זו לא אותה המדינה שאהבתי.