מאת אלעד שלו

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www1.idf.il/dover/site/Images_Site/tans.gif]

מקצוע הרפואה הוכיח עצמו במלחמה בצפון כאחד מהחשובים והקשים ביותר בעיתות חירום. קציני הרפואה של חטיבות חיל הרגלים נאלצו להתמודד עם כמויות גדולות של נפגעים ועם קשיים בפינוי הפצועים, כאשר לעיתים לקחו החלטות של חיים ומוות על סמך ניסיון וחוות דעת של רופאים מהשטח. "היכולת של קצין רפואה חטיבתי (קרפ"ח) היא להיות רגוע, אפילו קר, לשקול את הדברים ולקחת בסופו של דבר את ההחלטה הנכונה ביותר על-פי הנתונים בשטח", אומר קרפ"ח צנחנים סרן אבי.

לקציני הרפואה של חטיבות גבעתי וצנחנים יש מספר דברים משותפים, ואין המדובר על השם אבי. שתי החטיבות ספגו נפגעים בשטח אויב ועל קציני הרפואה הוטלה ההחלטה האם לחלצם מאזור הסכנה או להשאירם בשטח. "פינוי הפצועים היווה בעיה קשה. היו פצועים במצב פחות קשה שהיינו צריכים להשאיר בשטח, מפני שאין שום ערך שייהרגו שני חיילים בשביל לחלץ פצוע קל. אני לא רוצה להסתכל בעיניים של האמא ולהגיד לה 'הבן שלך נהרג בניסיון לחלץ פצוע' זה בניגוד לערכים של צה"ל ולערכים שלי", אומר קרפ"ח צנחנים. לדוגמא הוא מביא את סיפורו של ערן פרי שנפצע במצב בינוני, אך נשאר 10 שעות בשטח בלי מורפיום כשהוא סובל מכאבים עזים. "אין לי שום בעיה שלא נהרג אף חייל בשביל להציל אותו", אומר סרן אבי ,"לעומת זאת כשהיו לנו פצועים במצב קשה אז המסוק נחת אפילו באמצע היום בבינת ג'ביל".

קצין רפואה של חטיבת גבעתי: "מה שמניע אותנו זה בראש וראשונה ערך חיי האדם"

"אין ספק שמדובר בדילמה קשה, אבל מה שמניע אותנו זה בראש וראשונה ערך חיי האדם", מוסיף קרפ"ח גבעתי, סרן אבי. הדוגמא אותה הוא מספק היא מקרה בו חיילים מגדוד צבר בחטיבה טעו בניווט ונכנסו לשדה מוקשים. ארבעה מהם נפצעו, כולל מפקד הגדוד ומפקד פלוגה, ואחד נהרג. במקרה הזה לא הגיעו המסוקים לחלץ את הנפגעים בשל סכנה לחשיפת הכוח בשטח עוין. בשל כך הוחלט על פינוי הנפגעים על-ידי טנקים. "הסיטואציה הייתה קשה. חיילים יכלו להיפגע מרסיסי מוקשים עליהם הטנקים עולים, לכן באו חבר'ה של יהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות) כדי לתדרך את הטנקים ולפתוח להם ציר רגלי. אני הייתי בחמ"ל החטיבה ותיאמתי את כל מעגלי הפינוי ואל מול כל הגורמים בשטח ובאוגדה", הוא מספר.

האם מקומו של קצין הרפואה החטיבתי בחמ"ל או בשטח?

בנושא זה הדעות חלוקות בין הקרפ"חים: קרפ"ח גבעתי סבור כי תפקיד הקרפ"ח הוא להיות בחמ"ל החטיבה, להבהיר את משמעויות הפציעה ולהמליץ כיצד לפנות את הנפגעים. "אני לא בטוח שמקומו של קרפ"ח זה בשטח. השליטה הכי טובה היא דווקא בחמ"ל, ולא בתצורה רגלית הגורמת להתפשרות על מוטת השליטה שלך. אתה מפסיד המון מהיכולת להשפיע על הפינוי כשאתה בשטח". לעומתו קרפ"ח צנחנים אומר כי "החובשים הם לוחמים לכל דבר ועניין" ולכן גם הקרפ"ח צריך להיות עימם בשטח ו"להילחם כמו לוחם ולטפל כמו רופא". אולם על דבר אחד שניהם מסכימים: "הרופאים והחובשים עבדו בצורה מעוררת הערצה במלחמה. הם עבדו תחת אש, סיכנו עצמם למען חבריהם ופעלו כלוחמים לכל דבר ועניין", הם אומרים ומוסיפים כי "חוות הדעת של הרופא בשטח אפשרה לנו לקבל את תמונת המצב הטובה ביותר ולהחליט בעזרתה על דחיפות ועל סוג הפינוי. חיילים רבים חווים להם כיום את חייהם".

http://www1.idf.il/DOVER/site/mainp...&docid=57412.HE

סביר מאוד שיש מקום לטפוח על השכם, אבל לא התפקיד של צה"ל לעשות זאת במאמרים ללא אפשרות של טיפת ביקורת אם יש מקום לביקורת. אין מקום למאמרים כאלה בעיתונות הצהלית.
"יהללך זר, ולא פיך".

לא מכיר ,לא הצנחן ולא את הגבעתניק.
אבל את הד"ר שהיה איתנו אני מכיר ,ואין שום ספק שהוא עשה את העבודה שלו הכי טוב שאפשר.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .