|
25-08-2006, 16:54
|
|
|
חבר מתאריך: 13.08.06
הודעות: 1,131
|
|
ראו איך שהאנטישמי הקטן הזה מעוות אפילו את המלל שהוא
אסף בוויקיפדיה. זאת מבלי להביא את תמצית חייו של אולמרט.
כמה נלעג.
להלן הקטע המלא:
בנימין נתניהו נולד בתל אביב ב-21 באוקטובר 1949, כבן השני מתוך שלושה לאביו, פרופסור בן ציון נתניהו, היסטוריון, חוקר ההיסטוריה היהודית (שהיה פעיל רוויזיוניסטי ומזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי בימי חייו האחרונים, בניו יורק). בשנות החמישים המאוחרות ובשנות השישים חייתה המשפחה לסירוגין בישראל ובארצות הברית (בין היתר, בשנים 1963 - 1967 שהתה המשפחה בארצות הברית).
נתניהו שב לישראל עם פרוץ מלחמת ששת הימים, בטרם מלאו לו 18 שנה, ושירת לאחר מכן בסיירת מטכ"ל. ב-8 במאי 1972 השתתף במבצע חילוץ מטוס "סבנה", שנחטף על-ידי מחבלים לנמל התעופה לוד. על אותה פעולה פיקד אהוד ברק, לימים התמודד אהוד ברק מול נתניהו בבחירות 1999, וזכה בהן.
בשנת 1972 השתחרר מצה"ל בדרגת סרן. לאחר מכן, חזר למשפחתו בארצות הברית ולמד לתואר בוגר בארכיטקטורה ותואר שני במנהל עסקים אותו קיבל מאוניברסיטת MIT.
בשנת 1976, שכל את אחיו יונתן (יוני) נתניהו, שנהרג במהלך מבצע אנטבה בהיותו מפקד סיירת מטכ"ל.
בשנים 1978 - 1980 עמד בראש מכון יונתן לחקר השלום (במהלך תקופה זו שינה את שמו לניתאי, שם בו חתם אביו על מקצת מאמריו ואשר פשוט יותר להגייה בארצות הברית). לפני כניסתו לפעילות ציבורית עבד כמנהל מכירות במפעל "רים" לייצור רהיטים.
בשנים 1982 - 1984 כיהן כציר ישראל בוושינגטון ובשנים 1984 - 1988 היה שגריר ישראל באו"ם, שם נחשב למסביר כשרוני.
נבחר לכנסת ה-12 מטעם "הליכוד" והתמנה לסגנו של דוד לוי במשרד החוץ. בתפקיד זה בלט בכישורי ההסברה שלו ובהופעותיו הטלוויזיוניות. בין לוי לנתניהו לא התקיים שיתוף פעולה ונוצרו ניצני היריבות ביניהם שרק הלכו והתעצמו לאחר מכן. בוועידת השלום במדריד ב-1991 היה בין חברי המשלחת בראשות ראש הממשלה דאז יצחק שמיר. לאחר ועידת מדריד הועבר מתפקידו כסגן שר החוץ, והחל לכהן כסגן שר במשרד ראש הממשלה.
אחרי מפלת הליכוד בבחירות 1992 התמודד בבחירות הפנימיות לראשות התנועה שנערכו ב-1993 וזכה בהן ברוב גדול מול דוד לוי, בני בגין ומשה קצב.
כראש האופוזיציה וכמנהיג הימין, ניהל נתניהו מאבק חריף כנגד הסכמי אוסלו. הוא הזהיר שההסכם יביא גל טרור על אזרחי מדינת ישראל והוביל את המחאה החריפה נגד מדיניות ממשלת רבין. בין השאר השתתף בהפגנות הימין, ובהן ההפגנה בצומת רעננה שבה נישא ארון מתים שעליו נרשם "רבין הורג את הדמוקרטיה", וההפגנה הסוערת במיוחד בכיכר ציון בירושלים כחודש לפני רצח יצחק רבין. מתנגדיו הפוליטיים טענו כנגדו כי לא ריסן את ההשתלחויות בראש הממשלה ובכך תרם לאווירה שהביאה לרצח רבין.
כהונתו כראש ממשלה
[עריכה]
התחום המדיני
הנושא המרכזי שהעסיק את נתניהו בתקופת כהונתו כראש ממשלה היה היחסים בין ישראל לפלסטינים, שידעו עליות ומורדות. כפי שהתחייב נתניהו מראש, הוא לא ביטל את הסכמי אוסלו. עם זאת סירב להמשיך בנסיגה מהשטחים, שעליה התחייבה ממשלת ישראל, כל עוד לא מילאה הרשות את חלקה היא, ובפרט סירב לסגת מחברון, העיר הפלסטינית היחידה שאותה לא פינתה ממשלת פרס. תחילת שינוי ביחסים הסתמנה בפגישה שקיים עם יאסר ערפאת במחסום ארז בתחילת ספטמבר 1996. אולם בסוף אותו חודש הורה נתניהו על פתיחת הפתח הצפוני של מנהרת הכותל בויה דולורוזה שבמרכז הרובע המוסלמי בירושלים. דבר זה הוביל להפגנות פלסטיניות סוערות תוך האשמת שווא כאילו ישראל חופרת תחת מסגדי הר הבית במטרה לערער אותם. המהומות התדרדרו לחילופי אש שבהם נהרגו 15 חיילים ישראלים וכ-60 שוטרים ואזרחים פלסטינים. נתניהו התעקש כי פתיחת המנהרה הייתה מעשה מוצדק ואמר שהיא מאפשרת "נגיעה בסלע קיומנו".
נשיא ארצות הברית, קלינטון, מיהר לקרוא לנתניהו וערפאת לפסגה בוושינגטון, בהשתתפותו של חוסיין מלך ירדן. הפסגה הביאה להפסקת האלימות וסללה את הדרך לחתימת "הסכם חברון" בינואר 1997. בהסכם התחייבה ממשלת נתניהו לסגת מרוב שטחה של העיר חברון, למעט אזור מערת המכפלה ואזורים סמוכים שבהם קיימים בתים המאוכלסים במתנחלים יהודים. הנסיגה בוצעה עוד באותו חודש, אולם לאחר מכן נכנסו היחסים עם הפלסטינים לקפאון עמוק.-------- נתניהו נסוג מחברון הערבית השטחים אשר בהם חיו המתיישבים היהודים, נותרו לנו.
את שאר הפרטים ההסטוריים, אני מניח שכולם יודעים. אך מה עם אולמרט?
אהוד אולמרט התפרסם לראשונה בשנת 1966, בוועידה השמינית של תנועת החרות, בהיותו בן 21 בלבד, עלה לדוכן הנואמים, וקרא למנהיג התנועה מנחם בגין להתפטר מתפקידו, לאחר שכשל בשש מערכות בחירות רצופות. תומכיו של בגין ניסו להפסיק את נאומו ולהורידו מהבמה, אבל בגין התעקש שיתנו לו לסיים, ואף מחא לו כפיים.
בשנת 1973, כשהיה רק בן 28, נבחר לחבר כנסת מטעם הליכוד. בתחילה במסגרת "המרכז החופשי" של שמואל תמיר, שהייתה אחת ממרכיבי הליכוד, ואחרי הפיצול במרכז החופשי, חבר יחד עם אליעזר שוסטק לחטיבת "לעם".
את השנים הראשונות של הקריירה הפרלמנטרית שלו הקדיש אולמרט למלחמה בשחיתות ובפשע המאורגן, נושא שהביא את שמו לכותרות העיתונים. בתקופה זו שיתף פעולה עם יוסי שריד, אף הוא באותה עת חבר כנסת צעיר ושאפתן. שניהם, בני מפלגות יריבות, התבלטו כפוליטיקאים מדור חדש, המבינים היטב את מקום התקשורת בפוליטיקה ויודעים לעבוד עימה. יחדיו חקרו וחשפו שחיתות בכדורגל הישראלי ומעורבות גורמים עברייניים בניהול קבוצות.
אולמרט המשיך בחשיפת כנופיות פשע ופעילות עבריינית. בשנת 1976 שיתף פעולה עם עיתון הארץ בחקירת מה שהוגדר כ"פשע המאורגן בישראל" והצבעה על שמות ראשיו, ביניהם קבלנים ואנשי עסקים מוכרים. בהמשך אותה חקירה התחרה והסתכסך עם העיתון על הקרדיט לחשיפה. בנוסף רמז אולמרט רמז עבה באשר לזהותו של קצין צבא בכיר המעורב בעסקי הפשע המאורגן וחותר להגיע לעמדת שליטה בו, שהובן כמתייחס לאלוף (מיל.) רחבעם זאבי, לימים חבר כנסת ושר. זאבי, שאכן היה ביחסי ידידות עם כמה מאלה ששמם צויין כראשי הפשע המאורגן אך הכחיש קשר לעסקיהם, הגיש תביעת דיבה כנגד אולמרט וטען כי "אולמרט ביצע ניסיון זדוני ושפל לרצוח את אופיו לצורך צבירת הון פוליטי ולמטרות פרסומת אישית סנסציונית". תביעת הדיבה הוסרה בהמשך לאחר סולחה בתיווכו של מנחם בגין, בה התחייב אולמרט להפסיק להכפיש את זאבי.
אולמרט התבלט, ומאבקו בפשע המאורגן הקנה לו תהילה. אהדת התקשורת אליו פחתה עם התפוצצות פרשת קו 300. אז התייצב לצד ראש הממשלה יצחק שמיר ותקף את היועץ המשפטי יצחק זמיר.
בשנת 1988 מונה לשר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית, ועם פרישת מפלגת העבודה בשנת 1990 כיהן בתפקיד שר הבריאות. כשר הבריאות היה מזוהה עם קידום חוק ביטוח בריאות ממלכתי. באותה תקופה היה מאנשי "מחנה שמיר-ארנס" בליכוד, אל מול מחנותיהם של דוד לוי ואריאל שרון.
אולמרט הועמד לדין ב"פרשת החשבוניות הפיקטיביות", בה הואשם במעורבות בקבלת תרומות בלתי חוקיות לליכוד, בעת מערכת הבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988. הוא זוכה מכל האישומים ב-1997 [1].
(ראו כמה שנים בפוליטיקה הישראלית, וכל הרקורד שלו מבוסס על מלחמה כושלת בשחיתות)
בשנת 1993, אחרי הפסדו של שמיר בבחירות לכנסת השלוש עשרה, החליט אולמרט להתמודד על ראשות עיריית ירושלים מול ראש העירייה הוותיק, טדי קולק. בעזרת תמיכת החרדים ניצח אולמרט בבחירות. הברית עם החרדים גרמה לאולמרט להצטייר כעושה דברם. הוא מצידו טען שבתקופתו ירושלים נותרה פתוחה בשבתות. לימים נפגמה ידידותו עם החרדים כאשר פעל להצטרפות שינוי לממשלת שרון.
כראש עיר פעל להגברת השליטה הישראלית במזרח ירושלים, דחף להקמת שכונת הר חומה ופתיחת מנהרת הכותל. בעת מערכת הבחירות ב-1999, התייצב במפתיע להגנתו של מועמד ישראל אחת, אהוד ברק, כאשר בנימין נתניהו האשימו שהוא "יחלק את ירושלים" (בסופו של דבר ברק הציע פשרה בירושלים, ואולמרט הודה שטעה). אחרי תבוסת נתניהו והתפטרותו מראשות הליכוד, היה בין המתמודדים על התפקיד, אולם הפסיד לאריאל שרון.
שמו של אולמרט הוזכר בפרשת האי היווני כמי שקיבל (במקביל לשרון) עזרה מדודי אפל בעת הבחירות לראשות הליכוד ב-1999, תמורת עזרה בקידום המיזם, ואירוח ראש עירית אתונה בעת ביקור שאותו יזם אפל [2]. אולם ב-2004, הוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום [3].
(אפילו אז, כמה כתבי אישום הצטברו כנגדו)
וזו ההסטוריה של אולמרט עד לשנת 2003.
לא יותר מדי מעשים טובים, לא יותר מדי צבא, לא יותר מדי אהבת הארץ
הרבה מדי פוליטיקה נכלולית וקטנה, והרבה מדי רופסות.
אבל יאללה, העיקר ששכיר החרב הזה מקונן על ביבי. נכון, ביבי אשם בהכל, והימין הוא פרימיטיבי.
אולי תתבגר?
|
|