http://www.tohar.org.il/Default.asp

"המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים"

אנו קוראים בזאת לדרג המדיני ולצה"ל לחזור ולפעול לפי הדוקטרינה הצבאית המוכרת והידועה שלו המכונה "מסך אש מתגלגל" ולפיה כף רגלו של לוחם חי"ר אינה דורכת בשטח האויב אלא לאחר ששטח זה עבר ריכוך ארטילרי ואווירי מסיבי. זאת כדי שכוחות החי"ר יוכלו למלא את תפקידם בטיהור היעד ההרוס ובלוודא הריגה ולאסוף נשק, מסמכים ושלל טכני של האויב, אך לא יאלצו ללחום מבית לבית ולהיכנס לקיני צרעות שוקקים מחבלים אסלאמיים האורבים להם מעבר לכל דלת, פתח או חלון והופכים אותם לטרף קל.

פקודה לחיילינו להיכנס לתופת זו לטיהור קיני המחבלים מבלי שהיעד עבר ריכוך ארטילרי וכתישה מן האוויר, אינה אלא פקודה שיש לראות בה, בנסיבות הלחימה מול הטרור האסלאמי, פקודה בלתי חוקית בעליל המסכנת לשווא וללא כל הצדקה מוסרית ו/או צבאית, את לוחמי צה"ל, בנינו יקירנו.

הרגישות לחיי אדם ראוי לה שתופנה קודם כל כלפי בנינו, לוחמי צה"ל, ובודאי לא כלפי אוכלוסיה אזרחית פסבדו-תמימה אשר תחת חסותה צומח ומתעצם סרטן הטרור האסלאמי (הן בלבנון והן בשטחים).

כדי לשים קץ למצעד האיוולת בו מוקרבים חיי בנינו לוחמי צה"ל, מדי יום, וכדי להשיב לידינו את כוח ההרתעה מול אויבינו במזרח התיכון, אשר מבחינתם (הן מבחינת החמאס והן מבחינת החיזבאללה) אינם מנהלים מלחמה על טריטוריה אלא מנהלים מלחמת ג'יהאד להשמדת מדינת ישראל, עלינו להתפקח ולהגדיר מחדש ולאלתר את כללי הלחימה וכללי טוהר הנשק בצה"ל.

עלינו לעשות זאת כדי שהאמירה – "תנו לצה"ל לנצח" תהיה בעלת תוכן של ממש שאחרת משמעה אינו אלא "שלחו את לוחמי צה"ל להלחם עם שתי ידיים כבולות מאחורי הגב ותנו להם להקריב נפשם כדי להציל אזרחים תומכי טרור"!

על רקע דבריי אלו ומכתבי המצ"ב ועל רקע האמור בכתבות העיתון המצ"ב, אני קורא לך בכל לשון של בקשה, לא לעמוד מנגד, ולחתום על העצומה הבאה ולהצטרף ליוזמה אזרחית זו להגנה על חיי חיילי צה"ל.

הגנה זו תיעשה באמצעות שינוי מיידי של כללי טוהר הנשק של צה"ל והתאמתם ללוחמה במזרח התיכון וזאת כדי לשים קץ לזילות והפקרת חיי חיילי צה"ל והשבת כוח ההרתעה לצה"ל שכן בלעדיו אין לנו עוד זכות קיום במזרח התיכון.

אנו קוראים בזאת לדרג המדיני ולצה"ל לחזור ולפעול לפי הדוקטרינה הצבאית המוכרת והידועה שלו המכונה "מסך אש מתגלגל" ולפיה כף רגלו של לוחם חי"ר אינה דורכת בשטח האויב( בתי כנסת בכפר דרום.או הגגות בעמונה..) אלא לאחר ששטח זה עבר ריכוך ארטילרי ואווירי מסיבי. זאת כדי שכוחות החי"ר יוכלו למלא את תפקידם בטיהור ( פינוי ) היעד ההרוס ולאסוף נשק, מסמכים ושלל טכני של האויב, אך לא יאלצו ללחום מבית לבית ולהיכנס לקיני צרעות שוקקים ( ילדים עם רצח בעיניים מקלות וחומר כימי...) מחבלים אסלאמיים האורבים להם מעבר לכל דלת, פתח או חלון והופכים אותם לטרף קל.

הרגישות לחיי אדם ראוי לה שתופנה קודם כל כלפי בנינו, לוחמי צה"ל, ובודאי לא כלפי אוכלוסיה אזרחית פסבדו-תמימה אשר תחת חסותה צומח ומתעצם סרטן הטרור ( היהודי כמו גולדשטיין , זדה, פופר ועוד) האסלאמי (הן בלבנון והן בשטחים).

הגנה זו תיעשה באמצעות שינוי מיידי של כללי טוהר הנשק של צה"ל והתאמתם ללוחמה במזרח התיכון וזאת כדי לשים קץ לזילות והפקרת חיי חיילי צה"ל והשבת כוח ההרתעה לצה"ל שכן בלעדיו אין לנו עוד זכות קיום במזרח התיכון.


אל תלחצו אני לא קורה לפגיעה בישראלים , רק רציתי להראות שתביעה זו מהצבא היא דמגוגית ומטומטמת. כוחנו מגיע מצידקתנו ( אם יש כזו כמו בלבנון ) ולא מהרג בלתי מבוקר של אנשים .
כשם שלא הייתים רוצים שהמשטרה תנהג בפורעי חוק כמשטרה אלימה ולא דמוקרטית ( כמו במפגיני ההתנתקות ) כך אין זה הגיוני לבקש מהצבא להיות כזה.

מי שמבצע זאת בפועל הוא המפקד בשטח ולא במעט מקרים - החייל/מש"ק. שום עצומה או קוד אתי לא נמצאים בראש של החייל המהסס לירות בדמות רצה בכפר לבנוני נטוש השכם בבוקר - מה שבראש שלו אלה ההרגשות שלו, התחושות שלו לגבי הריגה (מנסיוני חיילים המגוייסים מתוך אוכלוסיה עירונית או כפרית-עירונית מתקשים מאוד לסיים את חייו של אדם שלא בזמן סערת קרב מוחלטת. נתקלתי גם בקלעים שהיססו אם לירות במחבל חמוש (שלא היה מודע לנוכחותם) משום שה"שלווה" לא הסתדרה להם עם הרג - אלו מעלות עצומות של הישראלי וגם מגרעות בסיטואציות מסויימות). והמחשבה הטבעית של "עדיף לא לעשות משהו בלתי הפיך מאשר להיות צודק".

במבצע חומת מגן החלטתי יחד עם חיילים בפלוגה שאנחנו לא נהיה קורבנות של אמנת ג'נבה שאינה רלוונטית אפילו למלחמה קונבנציאונלית במזרח התיכון. מכיוון שדרכי הפעולה של הפאשיסטים האיסלאמיים (וכן תומכים מוראליים שלהם מהמערב שהסתובבו ביו"ש ולפעמים נשכבו לפני נגמ"שים...) היו ידועות מלקחי פשיטות של צה"ל ברמאללה החל מספט' 2001, ידענו גם למה להתכונן. בלי להסגיר שמות, אני יודע גם שקצינים בכירים יותר (ברמה שחפ"ש מדבר איתם פה ושם) חשבו באופן דומה.

במקרה זה אין מקום לעצומה אלא להתעוררות מחלום הזוי של אזרחי ישראל עצמם.

.

בגלל עדיפות חיי האויב על חיי החיילים שלנו שנועדו להילחם בשבילנו, אין יריקה בפרצוף יותר גדולה מזו...
הפגם המעוות הזה של טוהר הנשק במקרה שלנו, מצוי בשורשו ויסודו של צהל שצריך להיות קצין מאוד בכיר בצבא כדי לפתוח במאבק לשינוי העיוות הזה, זה לשנות את כל התפיסה הזו ע"י שינוי המערכת הצבאית מבפנים ולא עצומה היא זו שתצליח במקרה הזה לשנות את צהל, אך יכולה אולי להשפיע קצת.
רק תקראו את הכתבה במוסף לשבת של ידיעות על מחאתם של אנשי המילואים, ותגלו משפטים שלא אני אמרתי אלא הם עצמם:
" 80% מהמטרות בלבנון לא נתנו לנו לתקוף בגלל קירבת משגרים ליד בתים"
משפטים כהנה וכהנה תמצאו בשטף בכתבה, החל מתותחנים, ועד למפקד בפלסר צנחנים.